שמיני אַ֤ךְ אֶת זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִֽמַּעֲלֵי֙ הַגֵּרָ֔ה... (1 צופה)

[גרינפלד]

פירוש הגר"א על אגדות ממסכת בכורות ח, ע"ב בסופו, (הובא ב'המאור הגדול'[א]):
בגמל וארנבת ושפן, סימן טהרה שלהם מעלה גרה, וסימן טומאה שאינו מפריס פרסה, ובחזיר להיפך. והענין, כמו שאמרו במדרש רבה (פ' יג פסקה ה) 'גמל זו מלכות בבל', 'שפן זו מלכות מדי', 'ארנבת זו מלכות יון', 'חזיר זו מלכות אדום', כמו שנאמר (תהלים פ, יד) 'יכרסמנה חזיר מיער', כמו שאמרו (שם ופסחים קיח, ב) ע"ש. ואמרו (יומא ט, ב), ראשונים [שהיו במקדש ראשון] עדיפי, או אחרונים [שהיו במקדש שני] עדיפי, ואמרו ראשונים עדיפי, אדרבא אחרונים עדיפי דעסקי בתורה, ואמרו תנו עיניכם בבירה כו'.

והענין, כי "הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם" (יומא שם). והטעם, כי הראשונים היו מעשיהם הטובים טמונים, ועונותיהם גלויים, כי לבם היה טוב, ואחרונים להיפך, ו'רחמנא ליבא בעי', כמו שאמרו (סנהדרין קו, ב): "רבותא למבעי בעי בשני דרב יהודה כו'" ע"ש. ואמרו (יומא ט, ב; שבת קלט, א) ראשונים שהיה בהם עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, אלא שתלו בטחונם בהקב"ה. נמצא כי מעשיהם רע מאוד, שכולן ביהרג ואל יעבור עבירות חמורות שבתורה, ולבם היה טוב מאוד, שמעלת הבטחון על כולם כנ"ל. ואחרונים עסקו בתורה ובגמילות חסדים, "ומפני מה חרבה מפני שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים". כמו שאמרו (ברכות סג, א) "דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה 'בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך' (משלי ג, ו), אמר רבא אפילו לדבר עבירה", איזה פרשה קטנה כו' ואהבת לרעך, והוא מחוסר הבטחון, שכל הקנאה והשנאה ממנו.

ולכן ראשונים הגלו בג' מלכויות, שסימן טהרה שלהם מבפנים וסימן טומאה שלהם מבחוץ. ואחרונים בגלות (ישמעאל) [אדום] שנמשלה לחזיר שהוא בהיפך, והוא פושט טלפיו להראות סימני טהרה שלו, ושבע תועבות בלבו. וכן הוא בגלות הזה מידתן של ערב רב, 'ונעשה לנו שם' (בראשית יא, ד), כנ"ל. וענין סימני טהרה בטלפיו, 'צא השדה וצודה לי ציד' (שם כז, ג), בכיבוד אב, אבל "כי ציד" הוא סימן טומאה, צד וטורף כנ"ל בפיו [שם כה, כח 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו'], שאינו מעלה גרה כו'. וזה שאמר (יומא שם) "טובה צפרנן של ראשונים" סימן טומאה שלהם, "מכריסן של אחרונים" והבן.
​

---

[א] וציין שם לפירושו למגילת אסתר ע"ד הרמז א, ו. וכותב שם "והרביעית רמז לגלות רומים הקדמונים".​