ראה אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר.

[רבי]

אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר.
זה ההיכר שלנו לחיות טהורות.
אך מהי חיית הזמר המדוברת?

 

[אור זרוע לצדיק]

אך מהי חיית הזמר המדוברת?

לחץ כדי לכווץ...

יש שיטה שאומרת שהזמר הוא הבע"ח המכונה בפי כל ג'ירפה.

 

[המכבד את הבריות]

יש שיטה שאומרת שהזמר הוא הבע"ח המכונה בפי כל ג'ירפה.

לחץ כדי לכווץ...

אכן.
והטעם שלא אוכלים כיום בשרה - הטעם דלא יודעים היכן לשחטה אינה מדוייקת, שכן פשוט דהיכן ששוחטים ונשחט קנה וושט מותר באכילה, אלא טעמא מאי - משום שאין מסורת לאכילתה מאבותינו.
והדברים ידועים.

 

[חידודא]

הרשב"ץ ב"יבין-שמועה" (הלכות טרפות, דף ה,ב) כתב בשם הגאון : "הרבה העידו לי על חיה גדולה, שהוא בלשון התורה זמר... ותרגמה הגאון אלזראפא, שצווארה ארוך וגופה גדול מאד, עד שכשהי בתוך החומה, פושטת צווארה חוץ לחומה. והעידו לי כי ראו אותה בפאס". רבי יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ" כתב: "זמר מתרגם רבינו סעדיה גאון וכן בתרגום הפרסי אלזראפה רוצה לומר גיראפפע ואין נמצא בארץ כי אם בחלק אפריקא ובארץ אמעריקא"
וראיתי מביאים מהשילטי גיבורים: (כמדומה על הגמ חולין פ)
"אולם הזמר הוא האוריגי שכתב האריסטוטילי בספר שני מספרי הב"ח שיש לו קרן אחד גם הוא על מצחו והוא מפריס פרסה ומעלה גרה ולא חמור הבר, כי הוא קלוט עם קרן אחת גם הוא במצחו ופרסתו אינה שסועה ואינו מעלה גרה. ויקרא האוריגי זמר מפני שהוא אוהב מאוד הזמרה ועל כי הבעל חי הזה הוא תקיף מאד ולא יוכלו הציידים לצודו, כי אם ביגיעה רבה. במקום העמל והטורח ... והבתולה תרדוף בזמרתה עד שהבעל חי הזה מרוב התענוג והעדון ישכב וירדם שם ואז הציידים משימים בכבל רגלו ונותנים שלשלת של ברזל על צווארו עד שנקרא זמר, כי נצוד עם הזימרה" ע"כ

 

[מכנדבי]

רבי יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ" כתב: "זמר מתרגם רבינו סעדיה גאון וכן בתרגום הפרסי אלזראפה רוצה לומר גיראפפע

לחץ כדי לכווץ...

 

[מכנדבי]

מעניין לעניין, מחקר של פרופ' זהר עמר נר"ו בנושא כתיבת סת"ם על עור ג'ירפה:

 

[פנחס ע]

יש אומרים שזו גי'רף כמו שתירגם הרס"ג[
ויש אומרים שזו אנטיולפה