מלכודת המושלם
מעשה באברך צעיר, שנכנס פעם לשוחח עם תלמיד חכם ישיש, אדם שקנה חכמת חיים מתוך עמל התורה וניסיונות הזמן. תוך כדי שאלות בעצה ותושייה, שאל אותו האברך: "רבי, מכל מה שעברת בימי חייך, איזו הנהגה או תובנה מרכזית תוכל להוריש לי להמשך הדרך?".
הזקן חייך חיוך ספוג ברוך ואמר לו: "ראה אותי, ידידי. אנוכי כבר בן שמונים שנה, ועד היום לא זכיתי להקים בית בישראל. נותרתי לבדי".
האברך נחרד, ולא האמין למשמע אוזניו: "כיצד ייתכן? אדם בר אוריין ובעל שכל ישר כמוך, כיצד לא זכית להקים בית נאמן בישראל?".
השיב לו הישיש בצער: "כל ימיי חיפשתי את השידוך המושלם. חיפשתי את הזיווג שיענה במאה אחוזים על כל שאיפותיי, רוחניות כגשמיות. לא הסכמתי להתפשר על שום חיסרון, ולו הקטן ביותר. התפללתי, קיוויתי, ציפיתי... והנה, יום אחד, לאחר שנים ארוכות של חיפושים, זה קרה. פגשתי בה. הרגשתי בכל לבי שמצאתי את הנפש התאומה שתענה על כל דרישותיי ודקדוקיי".
האברך התמלא סקרנות ושאל בנשימה עצורה: "ואם כן, מדוע לא באתם בברית האירוסין? מה מנע זאת?".
הביט בו הזקן בעיניים מפוכחות ואמר: "הצרה הייתה, שגם היא, בדיוק כמוני, חיפשה את השידוך המושלם... ומצאה בי חסרונות".
*************
הסיפור הכואב הזה מעמיד בפנינו מראה נוקבת אל מול מציאות דורנו. אנו חיים בעולם המרגיל אותנו לרדוף ללא הרף אחרי ה'שלמות'. אנו מציבים רף ציפיות גבוה ומנוכר בכל תחומי החיים – בלימוד, בחברה, בבחירת מקום מגורים, ובעיקר – בבניין הבית והשאיפה לזיווג המושלם ביותר עלי אדמות.
החיסרון אינו חלילה ברצון הטוב ובעלייה הרוחנית. הטעות נעוצה בכך שאנו מציבים רף דמיוני, ומבקשים למצוא בעולם הזה את מה שלא קיים בו – שלמות מוחלטת. שהרי הכתוב צווח: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", ואין בנמצא נפש שאין בה שמץ של חיסרון, בדיוק כפי שהיא לא קיימת אצלנו.
חכמת החיים האמיתית, המיוסדת על אדני התורה וההשקפה הישרה, היא לקבל את המציאות מתוך עין טובה והבנה עמוקה ש'מושלם' הוא תואר השמור לבורא עולם בלבד. תפקידנו הוא לחפש את המתאים, את האמיתי, ואת הפוטנציאל המשותף לצמוח יחד מתוך החסרונות.
רק בדרך זו, כשהמבט מתנקה מדמיונות, נוכל להגיע לסיפוק, לשמחה פנימית ולשלוות נפש בכל מה שחנן אותנו ה'. נחדל מלרדוף אחרי המושלם המדומה, ונתחיל לחבק את האמת הנצחית שבנינו.
בברכת הצלחה מרובה
