נחש, הוא ארסי, היכול להרוג. אלא שנחש אינו הורג בדרך כלל שלא בהתגרות.
משנה אחרונה סימן קד אות כח
כח) וכתב בבה"ל הטעם שבנחש לא יפסיק משום דרוב פעמים אינו נושך' ומקורו ברש"י וברמב"ם בפירוש המשנה. וכתב במשנ"ב דכיון דרוב פעמים אינו נושך, תלינן דמן הסתם אין בזה סכנה, אך מ"מ חשיב צורך להתיר הליכה כדי להסיר הנחש, כמבואר ברמ"א. עכ"פ מבואר בדברי השו"ע (ומקורם בגמ' בברכות) דעקרב מסוכן יותר מנחש.
והקשו האחרונים, שבגמרא בשבת ילפינן שהצד נחש בשבת, אם מתעסק בו שלא ישכנו - פטור ומותר, מדתנן כופין קערה על עקרב שלא תישך, אף על גב שממילא ניצוד. הרי שלא חילקה הגמרא בין עקרב לנחש וילפינן נחש מעקרב, וכן פסק בשו"ע לקמן. והב"ח בהגהותיו על הגמ' שם כתב ליישב, דהא דפטור ומותר בשבת לאו משום סכנה נקט לה, אלא משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה כמש"כ התוס', ובזה אין חילוק בין נחש לעקרב.
ובשו"ת דברי יציב הקשה ממה שפסק השו"ע לקמן לגבי דין נחש ועקרב בשבת, שבמקום שאינם ממיתין - אם רצין אחריו, מותר להרגם, ואם לאו, אסור. ולא חילק השו"ע בין עקרב לנחש כלל כמו שחילק הכא לגבי תפילה, שנחש אפילו כרוך על עקבו לא יפסיק.
ותירץ בדברי יציב ע"פ מש"כ הצל"ח שנחש כרוך על עקבו פחות מסוכן מנחש רגיל, כיון שבעלמא דרכו להכיש מיד, ואם עד עתה לא הקיש מסתמא לא יכיש, והוי כמו נחש במקום שאינו ממית שאם אינו רץ אחריו אסור להרגו בשבת, אבל עקרב טבעו להזיק ולהכות תמיד, ואין ראיה ממה שברגע הראשון לא הטיל בו ארס, ולכן תמיד חשיב סכנה. ולפ"ז גם דברי רש"י שכתב שנחש אינו מסוכן לישוך, קאי רק על נחש הכרוך על עקבו ע''כ
וגם רואים שדין זה דווקא בנחש [לא מסוכן כל כך] שכרוך על עקבו ויש סברא שלא יזיק כיון שעד השתא נמנע מלהזיק ואין זה שייך לטיל.
