וישלח איך התפלל יעקב פן יבוא והכני אם על בנים (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
פן יבוא והכני אם על בנים (לב יב)

במדרש רבה וישלח פרשה ע"ו סי' ו', "פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת לא תקח האם על הבנים, דבר אחר פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", ע"כ. והקשה בספר אוצר חיים לרבי חיים צבי ברוידא זצ"ל (חותנו של הגרז"ר בענגיס זצ"ל) ברכות לג: איך התפלל יעקב כך, הרי שנינו במשנה ברכות פ"ה מ"ג ומגילה פ"ד מ"ט האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, וא"כ איך התפלל שהקב"ה ירחם עליו כמו שנאמר בתורה לא תקח האם על בנים, וכן קשה מאותו ואת בנו, ועי' במגילה כה. דאיכא גירסא בגמ' להדיא דגם תפילה על אותו ואת בנו הוי בכלל האיסור הנ"ל.

ויש ליישב דהנה בטעם האיסור מבואר שם בגמ' מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והם אינן אלא גזירות, והיינו דעושה עצמו כיודע דעת עליון שטעם האיסור הוא מפני הרחמים, ובאמת אין אנו יודעים את הטעם האמיתי, ולפי"ז י"ל דדוקא כשמתפלל על דבר שאינו דומה ממש לאותו ואת בנו, רק שהוא צריך רחמים ואומר כשם שרחמת על אותו ואת בנו, אז מראה כאילו מבין הטעם שהוא משום רחמים, אבל כאן הרי עשו בא ממש להכותו אם על בנים, וזה דומה ממש לאותו ואת בנו, א"כ הוא יכול להתפלל על זה בלי ידיעת הטעם, שמאיזה טעם שיהיה הרי הריגת אם על בנים אינה רצויה לפני הקב"ה.

עוד יש לומר שקודם מתן תורה שאני, שקיום המצוות של האבות היה על פי מה שהשיגו טעמי המצוות ולא משום גזירות מלך על עבדיו.
​

◆ ◆ ◆​

במדרש אגדה בפרשתינו "באותה שעה עמד בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו רבון העולמים כתיב בתורתך אותו ואת בנו לא תשחטו, ואם יבא רשע זה ויהרוג אותי ואת בני מה אעשה", עכ"ל. ומשמע שהאותו ואת בנו היינו גם משום הריגת יעקב שהוא האב, יחד עם בניו, ולא רק משום האמהות. וכן היא משמעות הפסוק דכתיב פן יבוא "והכני" אם על בנים, דמשמע שהנידון גם משום הכאת יעקב אבינו עצמו. והקשה בספר קול אליהו (לרבי אליהו הצרפתי זצ"ל, תלמידו של ה"אור החיים"), הרי אותו ואת בנו אינו נוהג בזכרים, אלא רק באם עם בנה. ותירץ שם דהך מדרש ס"ל כמאן דאמר דאותו ואת בנו נוהג בזכרים, משום דחוששין לזרע האב.

ולכאורה היה מקום לדון אף בלא"ה, דכיון דכל הטעם שאותו ואת בנו אינו נוהג בזכרים היינו משום דאין חוששין לזרע האב, א"כ כל זה בבהמות שאין לה חייס לאביה, אבל באדם שיש בו יחוס לאב ממילא שייך ענין אותו ואת בנו גם באב.

אמנם בבכורות מה: תנן, דאותו ואת בנו כשרים לעבודה בכהנים, ופסולים בבהמה להקרבה. ופרכינן הרי בכהנים היינו דאב עובד עם בנו, ובכה"ג גם בבהמה מותר כיון דאותו ואת בנו אינו נוהג בזכרים, ומשני דקאי כמ"ד דנוהג בזכרים. מבואר שגם לגבי אדם שייך לומר דאין אותו ואת בנו בזכרים, ולכאורה זהו דלא כסברא הנ"ל, ועי'.​