חוקת איך טבול יום עושה פרה אדומה הרי צריך לקדש ידיו ורגליו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולקח אלעזר הכהן (יט ד)

במסכת פרה פ"ד מ"א מבואר, שהכהן העושה את הפרה טעון קידוש ידים ורגלים, כיון דחטאת קריה רחמנא ודינה כקדשי המקדש. ובזבחים כ: רבי חייא בר יוסף אומר שמקדש בכלי שרת בפנים ואחר כך יוצא, ורבי יוחנן אומר שמקדש ידיו ורגליו אפילו בחוץ ואפילו במקידה של חרס. וקשה לפי דעת רבי חייא בר יוסף, א"כ איך טבול יום כשר בפרה אדומה, הרי צריך תחילה לקדש ידיו ורגליו בפנים, וטבול יום אסור להכנס למקדש.

ותירץ בגבורת ארי יומא ג: דבאמת כל מה שטבול יום כשר בפרה היינו באופן שקידש ידיו ורגליו ואחר כך נטמא ושוב טבל, אבל אם היה טבול יום לפני קידוש ידים ורגלים אליבא דר"ח בר יוסף אינו יכול לעשות את הפרה, משום שאינו יכול להכנס לקדש ידיו ורגליו. אמנם קשה שבזבחים יז: מבואר דעיקר טבול יום שכשר בפרה, קאי על טבול יום דההיא פרשה, דהיינו טבול יום דמת, ובטבול יום דבמת אין שייך לומר שקידש ידיו ורגליו קודם שנטמא, דהא טומאתו היא לשבעה ימים, וא"כ איך הכשירה התורה טבול יום דמת לעשיית הפרה, ועמד בזה במקדש דוד קדשים סי' ל"ח אות ג'.
​

◆ ◆ ◆​

והנה מה שכתבנו שבטומאת שבעה אין לומר דמיירי שעשה קידוש ידים ורגלים לפני ז' ימים, בפשטות הטעם משום דלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים כמבואר בזבחים יט: אליבא דרבי, וא"כ הוא הדין בקידוש ידים ורגלים לפרה, וכן כתב בספר חמדת צבי (לרבי צבי הירש ליברמאן מלוקאטש זצ"ל) יומא שם, דלרבי ודאי לינה מועלת גם בקידוש ידים ורגלים לפרה, ומה"ט בטמא טומאת ז' אם קידש קודם שנטמא לא יועיל הקידוש לגבי אחר שנעשה טבול יום. אכן בקרן אורה זבחים כא. מסתפק בזה, וצידד שלינה אינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים לפרה.

ויסוד הנידון הוא לפי המבואר בגמ' שם דיציאה אינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים לפרה, הואיל וכל מעשיה בחוץ, וכן טומאה אינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים לפרה, הואיל וטבול יום כשר בה. וכתב בחמדת צבי שם, דלגבי לינה לא שייך הסברא הנ"ל דהואיל וטבול יום כשר בה, דמה ענין טבול יום וטומאה ללינה. אמנם בקרן אורה צידד דכיון שכתב הרמב"ם פרה פ"ד הי"ג שפרה אינה נפסלת בלינה, א"כ הוא הדין קידוש ידים ורגלים לפרה.

ועוד יש לומר לפי דברי רבי חייא בר יוסף עצמו בזבחים כא. דס"ל דמי כיור נפסלים למתירין כמתירין בשקיעת החמה, ולאיברים כאיברים בעלות השחר. א"כ חזינן דדין לינה במי כיור ובקיו"ר תליא בדין הקרבן שלשמו הוא מקדש, וכיון דאין לינה פוסלת בפרה, א"כ אין מי כיור לפרה נפסלים בלינה, והוא הדין בקידוש לפרה.

אך באמת נראה דאי"צ לטעם זה דפסול לינה, דאפילו לראב"ש דאין לינה פוסלת בקיו"ר, מ"מ טומאת שבעה ימים שאינו ראוי בהם לפרה ודאי הוי היסח הדעת גמור, וטעון שוב קיו"ר.
​

◆ ◆ ◆​

ולכאורה יש לדון ליישב, למ"ד דביאה במקצת לא שמה ביאה, א"כ מה"ת משכחת לה שעומד בחוץ ומכניס ידיו ורגליו לפנים כדי לקדשם. אמנם בשפת אמת זבחים כ: כתב לדון בזה, האם מועיל קידוש ידים ורגלים באופן שעומד בחוץ ומכניס ידיו לפנים [את"ל דיציאה אינה פוסלת], וכתב שלפי טעם רש"י דהא דבעינן קידוש בפנים הוא משום דילפינן מכיור דמקומו בפנים, א"כ י"ל דרק הקידוש צריך להיות בפנים, אך הוא כתב די"ל עוד טעם משום דהוי כשירות שצריך להיות בפנים, ולפי"ז צריך גם העובד להיות בפנים.

עוד יש ליישב דמשכחת לה כשנכנס באיסור. או באופן שהיו רוב הכהנים טמאים ונכנס אותו טבול יום דמת לעשות קרבן ציבור הקרב בטומאה, דכניסתו היתה בהיתר, ואז קידש ידיו ורגליו לפרה.
​

◆ ◆ ◆​

אמנם נראה דיש להקשות דמטעם אחר לא יועיל קידוש ידים ורגלים של טבול יום, לא משום איסור כניסתו, אלא משום דקידוש ידים ורגלים של טמא פסול, דנראה דטמא או טבול יום שעבר ונכנס למקדש וקידש ידיו ורגליו ואח"כ העריב שמשו, חשיב שאינו רחוץ ידים ורגלים ולא הועיל קידושו, דלקידוש ידים ורגלים בעינן כהן הראוי לשירות, וטמא שקידש אין קידושו כלום. ומעתה נראה דגם לגבי פרה קידוש ידים ורגלים בעודו טמא אינו מועיל, דאע"ג דאמרינן דבפרה כיון דטבול יום לא פסיל בה טומאה נמי לא פסלה, היינו דוקא טומאה לאחר הקידוש, וכמו לגבי יציאה, דאמרינן דכיון דכל מעשיה בחוץ לא פסלה בה יציאה, ומ"מ בשעת קידוש בעינן דוקא קידוש בפנים אליבא דר"ח בר יוסף, והטעם משום דהקידוש עצמו צריך להיות כדין הראוי לקדשים, אלא שאחרי הקידוש אין פוסלת בו יציאה, וא"כ כמו כן לגבי טומאה הקידוש עצמו ודאי צריך להיות בטהרה, ורק אחרי הקידוש לא פוסלת בו טומאה כיון דטבול יום כשר בו. א"כ לפי"ז הקושיא איך טבול יום דמת יכול לקדש ידיו ורגליו לעבודת הפרה, אינה קשה רק משום האיסור כניסה למקדש, דזה יש למצוא כנ"ל בביאה במקצת או בעבר ונכנס או בנכנס לעבודת ציבור בטומאה, אלא דהקושיא היא משום דבעינן קידוש כדין בטהרה, ורק אחרי הקידוש אין הטומאה פוסלת, וא"כ הדק"ל, וצ"ע.​

 

[גרינפלד]

וכתב בחמדת צבי שם, דלגבי לינה לא שייך הסברא הנ"ל דהואיל וטבול יום כשר בה, דמה ענין טבול יום וטומאה ללינה. אמנם בקרן אורה צידד דכיון שכתב הרמב"ם פרה פ"ד הי"ג שפרה אינה נפסלת בלינה, א"כ הוא הדין קידוש ידים ורגלים לפרה.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה בעיקר דברי הקרן אורה והחמדת צבי שדנו ע"פ הגמ' הנ"ל דיציאה וטומאה האם פוסלת בקידוש יו"ר, יש להעיר דלכאורה עצם דברי הגמ' אינם ענין להכא, דבגמ' הנידון לפסול ביציאה ובטומאה משום דמסח דעתיה עי"ש, וא"כ זה שייך בטומאה דבזמן הטומאה לא היה ראוי לעבודה וכן ביציאה, ואין זה שייך בלינה דאין בה זמן שאינו ראוי לעבודה אלא דהנידון הוא דהלינה עצמה תפסול. אך לפי מש"כ בשיטמ"ק בזבחים שם דהא דבעינן לטעמא דהיסח הדעת הוא לראב"ש שאין לינה פוסלת בקיו"ר, אבל לרבי יציאה פוסלת מעיקר הדין, ולכאורה כמו כן טומאה, ולדידהו צ"ל דלר"ח בר יוסף הא דיציאה וטומאה אין פוסלים בקידוש לפרה היינו משום שכל מעשיה בחוץ וטבול יום כשר בה, ובזה יש לדון האם גם לענין לינה גופא נימא דכשר משום דלינה אינה פוסלת בפרה.​

ועוד יש לומר לפי דברי רבי חייא בר יוסף עצמו בזבחים כא. דס"ל דמי כיור נפסלים למתירין כמתירין בשקיעת החמה, ולאיברים כאיברים בעלות השחר. א"כ חזינן דדין לינה במי כיור ובקיו"ר תליא בדין הקרבן שלשמו הוא מקדש, וכיון דאין לינה פוסלת בפרה, א"כ אין מי כיור לפרה נפסלים בלינה, והוא הדין בקידוש לפרה.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ונפק"מ דלטעם זה גם במי כיור לפרה אין לינה פוסלת, כשלנו בעודם מים. אמנם יש לדחות דדברי ר"ח בר יוסף דאזלינן בתר הקרבן הם רק לחומרא, דלמתירין כמתירין, אבל מה שנפסלים לאברים כאברים היינו משום דין לינה שיש בכל קדשים שנתקדשו בקדושת הגוף, ואף כשאין הקרבן שלשמו מקדשים נפסל בלינה.​

 

[אוהב ספר]

אמנם קשה שבזבחים יז: מבואר דעיקר טבול יום שכשר בפרה, קאי על טבול יום דההיא פרשה, דהיינו טבול יום דמת, ובטבול יום דבמת אין שייך לומר שקידש ידיו ורגליו קודם שנטמא, דהא טומאתו היא לשבעה ימים, וא"כ איך הכשירה התורה טבול יום דמת לעשיית הפרה, ועמד בזה במקדש דוד קדשים סי' ל"ח אות ג'.

לחץ כדי לכווץ...

אפשר דשם איירי לדעת ר' יוחנן