ויגש איך לא חשש יוסף לעורר קנאה בבנימין? (2 צופים)

[בר אביי]

לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת. (מ"ה, כ"ב) ועי' מגילה (ט"ז.:):
אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו' .

בעניין החליפות עי' מהרצ"ח בשם הגר"א ומרומי שדה שהחליפות של בנימין היו שוות כחליפה אחת של האחים.

ועי' מהרש"א שהק' מדוע לא תתעורר קנאה מחמת הכסף שנתן לבנימין. ע"ש מה שתי'.

ועי' ר' בחיי ותורה תמימה וכבר מפורש כן בחזקוני (שזה תמורת דמי פדיונו של יוסף שהתחייבו לפדותו מהגויים. אך יל"ע מהכ"ת שממון זה אמור להיות משולם ליוסף).

הנה מצינו במדרש שהשבטים באו בטענות לבנימין כאשר נמצא הגביע באמתחתו (עי' ב"ר ומדרש הגדול) ולכאו' תמוה וכי עלה בדעתם שבנימין גנב את הגביע? ושמעתי ליישב שהתביעה עליו היתה איך חמורו הסכים ללכת עם הגביע ולא חשש מגזל כמו חמורו של ר' יוסי דמן יוקרת (תענית כ"ד.) שלא הלך לביתו כאשר שכחו עליו זוג סנדלים (ובפשטות לא ראה אותם). ובאמת זה יקשה גם על השבטים עצמם איך חמוריהם הסכימו ללכת עם צרורות הכסף וצ"ל שיוסף כלל לא קנה את כספם וא"כ כמו"כ י"ל שהקנה את הגביע לבנימין.

וא"כ לפי"ז י"ל שיוסף הוצרך לקנות את הגביע בחזרה ושילם עבורו ג' מאות כסף.

 

[עמוסיך]

יישר כח. ברשותך אכתוב את תירוץ האוסטרובצער לשאלה אותה העלת.
ואעלה את הכתוב כלשונו ב'הואיל משה'

על הפסוק "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז ג) אמרו רבותינו במדרש (פ"ד ח) "רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר, צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹא לְשַׁנּוֹת בֵּן מִבָּנָיו, שֶׁעַל יְדֵי כְּתֹנֶת פַּסִּים שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ...".
וכן בשבת (י:) "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים"[2].
וכאן שוב שינה יוסף בין אחיו במתנות שנתן להם, לבנימין הוא נתן יותר משאר האחים.
שואלת הגמ' (מגילה טז) "אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, וכו' כנ"ל.
נשאלת השאלה מדוע הסתובבה השאלה סביב החליפות, אך התעלמה הגמ' מהעובדה שהביא לו אף 300 כסף, הרי חוזרת השאלה. אומר רבינו בחיי, דאיתא בגיטין (מד.) "המוכר עבדו לעכו"ם קונסין אותו עד עשרה בדמיו", וסתם עבד שוויו 30 שקלים וא"כ עד עכשיו נתחייבו האחים 300 שקלים לפדיון יוסף מה שאין כן בנימין שלא מכר, אז הוא התקזז איתם.

אך ה'אוסטרובצער'[3] בספרו 'מאיר עיני חכמים' אומר פשט משלו, וכדרכו מבאר באופן נפלא ומחושב. הנה רש"י כותב לעיל עה"פ (פרק לז כט) "וישב ראובן אל הבור", היכן היה ראובן במכירתו, שהגיע יומו לשמש את אביו, שהאחים היו משמשים את יעקב בתורנות בכל יום אח אחר.
יוצא שכל אח היה מגיע אחת ל 12 יום לשמשו, א"כ לאחר מכירתו של יוסף היו משמשים אותו כל אחד אחת ל- 11 יום - מכורח המציאות ומאשמתם. אך יוצא שבנימין נצרך לעבוד יותר ממה שהוא באמת צריך, וממילא היה מגיע לו תשלום על זה, וכעת צריך לחשב כמה מגיע לו.

מרן הב"י (או"ח לב) אומר שימי העבודה בשנה - לא כולל שבתות וחגים, הינם 300 ימים. נחלקם ל-12 אחים = 25 ימים, X 22 שנה בהם נעדר = 550 יום, דהיינו שהוא חייב להם 550 ימי עבודה. ונחלק 550 ל-11 אחים = 50 יום לכל אחד, וא"כ שורת הדין היא שיוסף יפרע להם את הימים בהם נעדר מן העבודה והם עבדו במקומו, אך לאחים כמובן שאין פיתחון פה, והם הזיקו לעצמם. ממילא מי שנשאר בפרשה הוא בנימין שלא היה שותף למכירה, וכעת צריך לקבל תשלום מלא על 50 ימי עבודה. כיצד נשער כמה מגיע לו, בגמ'[4] מובא המעשה שבאו המצריים לתבוע את ישראל אצל אלכסנדר מוקדון, על הכתוב "וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב לו), שיחזירו את מה ש'עשקו'. ענה להם גביהא בן פסיסא[5] בתביעה שישלמו על כל שנות העבודה וכו', וכתוב בב"ר שתבעם בתעריף של דינר אחד ליום עבודה, ודינר הוא כידוע לכל 6 מעות, אז נחשב 50 ימי עבודה X6 מעות על כל יום = 300, והם השלש-מאות [מעות] כסף ששילם יוסף לבנימין, ולכן לא שאלה הגמ' על זה אלא רק על החליפות, ואין חשש שיבואו אחיו לקנות.
ּ
[2] האם בגלל מכירתו ירדו למצרים? והלא כבר הובטח בברית בין הבתרים "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם...". כך מקשים מיד התוס' (ד"ה ה"ג נתגלגל) ומתרצים שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים.
[3] רבינו מאיר יחיאל הלוי הולשטוק מאוסטרובצא [תרי"א - תרפ"ח] מתלמידיו, נמנה הקדוש ר' קלונימוס קלמן [קלמיש] שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד.
[4] סנהדרין צא. ומדרש רבה חיי שרה פרשה ס"א.
[5] כאן נקרא הוא גביהא, אך בב"ר במעשה זה נקרא הוא גביעא – שהיה גיבן. אלכסנדר אמר לו "לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַשְׁוֶה לְךָ פַּדַּחְתֶּךָ - גביעתך, אָמַר לוֹ אִם כֹּה תַּעֲשֶׂה רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל".

 

[בר אביי]

יישר כח. ברשותך אכתוב את תירוץ האוסטרובצער לשאלה אותה העלת.
ואעלה את הכתוב כלשונו ב'הואיל משה'

על הפסוק "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז ג) אמרו רבותינו במדרש (פ"ד ח) "רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר, צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹא לְשַׁנּוֹת בֵּן מִבָּנָיו, שֶׁעַל יְדֵי כְּתֹנֶת פַּסִּים שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ...".
וכן בשבת (י:) "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים"[2].
וכאן שוב שינה יוסף בין אחיו במתנות שנתן להם, לבנימין הוא נתן יותר משאר האחים.
שואלת הגמ' (מגילה טז) "אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, וכו' כנ"ל.
נשאלת השאלה מדוע הסתובבה השאלה סביב החליפות, אך התעלמה הגמ' מהעובדה שהביא לו אף 300 כסף, הרי חוזרת השאלה. אומר רבינו בחיי, דאיתא בגיטין (מד.) "המוכר עבדו לעכו"ם קונסין אותו עד עשרה בדמיו", וסתם עבד שוויו 30 שקלים וא"כ עד עכשיו נתחייבו האחים 300 שקלים לפדיון יוסף מה שאין כן בנימין שלא מכר, אז הוא התקזז איתם.

אך ה'אוסטרובצער'[3] בספרו 'מאיר עיני חכמים' אומר פשט משלו, וכדרכו מבאר באופן נפלא ומחושב. הנה רש"י כותב לעיל עה"פ (פרק לז כט) "וישב ראובן אל הבור", היכן היה ראובן במכירתו, שהגיע יומו לשמש את אביו, שהאחים היו משמשים את יעקב בתורנות בכל יום אח אחר.
יוצא שכל אח היה מגיע אחת ל 12 יום לשמשו, א"כ לאחר מכירתו של יוסף היו משמשים אותו כל אחד אחת ל- 11 יום - מכורח המציאות ומאשמתם. אך יוצא שבנימין נצרך לעבוד יותר ממה שהוא באמת צריך, וממילא היה מגיע לו תשלום על זה, וכעת צריך לחשב כמה מגיע לו.

מרן הב"י (או"ח לב) אומר שימי העבודה בשנה - לא כולל שבתות וחגים, הינם 300 ימים. נחלקם ל-12 אחים = 25 ימים, X 22 שנה בהם נעדר = 550 יום, דהיינו שהוא חייב להם 550 ימי עבודה. ונחלק 550 ל-11 אחים = 50 יום לכל אחד, וא"כ שורת הדין היא שיוסף יפרע להם את הימים בהם נעדר מן העבודה והם עבדו במקומו, אך לאחים כמובן שאין פיתחון פה, והם הזיקו לעצמם. ממילא מי שנשאר בפרשה הוא בנימין שלא היה שותף למכירה, וכעת צריך לקבל תשלום מלא על 50 ימי עבודה. כיצד נשער כמה מגיע לו, בגמ'[4] מובא המעשה שבאו המצריים לתבוע את ישראל אצל אלכסנדר מוקדון, על הכתוב "וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב לו), שיחזירו את מה ש'עשקו'. ענה להם גביהא בן פסיסא[5] בתביעה שישלמו על כל שנות העבודה וכו', וכתוב בב"ר שתבעם בתעריף של דינר אחד ליום עבודה, ודינר הוא כידוע לכל 6 מעות, אז נחשב 50 ימי עבודה X6 מעות על כל יום = 300, והם השלש-מאות [מעות] כסף ששילם יוסף לבנימין, ולכן לא שאלה הגמ' על זה אלא רק על החליפות, ואין חשש שיבואו אחיו לקנות.
ּ
[2] האם בגלל מכירתו ירדו למצרים? והלא כבר הובטח בברית בין הבתרים "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם...". כך מקשים מיד התוס' (ד"ה ה"ג נתגלגל) ומתרצים שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים.
[3] רבינו מאיר יחיאל הלוי הולשטוק מאוסטרובצא [תרי"א - תרפ"ח] מתלמידיו, נמנה הקדוש ר' קלונימוס קלמן [קלמיש] שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד.
[4] סנהדרין צא. ומדרש רבה חיי שרה פרשה ס"א.
[5] כאן נקרא הוא גביהא, אך בב"ר במעשה זה נקרא הוא גביעא – שהיה גיבן. אלכסנדר אמר לו "לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַשְׁוֶה לְךָ פַּדַּחְתֶּךָ - גביעתך, אָמַר לוֹ אִם כֹּה תַּעֲשֶׂה רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל".

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ אך מה שקצת לא ברור הוא מדוע יוסף הוא זה צריך לשלם לבנימין, הרי לא הוא הפסידו.
ועוד שנראה שבנימין לא היה בחשבון השימוש של יעקב שהרי ראובן הלך לשמשו כאשר בנימין היה אצל יעקב.
ועוד שמסתבר שאת יעקב היה צריך לשמש גם בשבת ויו"ט.
ועוד שקשה להשוות שכר פועל בעבודת פרך לשכר עבודת שימוש של יעקב.
ועוד שמסתבר שהאחים היו מרוצים לשמש את יעקב כמה שיותר ובחינם ולא רק בגלל מצות כיבוד או"א אלא שיש גם לשער שהיה זה לימוד תורה במדרגה נעלה ביותר.
והתשובה לכל זה היא שאין משיבין על הדרוש (אך כן צריך לשים לב לשאלות).

 

[נראה לפשוט]

לפו"ר י"ל לפי"מ שייסד מוהר"ח מוולאוזין [בנה"ח] דקודם מת"ת האבות קיימו את כה"ת כפי ראות עיניהם בתיקונים והעולמות הנעשים עפי"ז, א"כ הרי כלל ישראל היו צריכים לגלות למצרים בכדי לקבל התורה וכמו שמפורש ברבוותא ולהכי הוצרך לעשות כן. וצ"ע.

 

[בר אביי]

לפו"ר י"ל לפי"מ שייסד מוהר"ח מוולאוזין [בנה"ח] דקודם מת"ת האבות קיימו את כה"ת כפי ראות עיניהם בתיקונים והעולמות הנעשים עפי"ז, א"כ הרי כלל ישראל היו צריכים לגלות למצרים בכדי לקבל התורה וכמו שמפורש ברבוותא ולהכי הוצרך לעשות כן. וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

התכוונת להגיב באשכול זה?

 

[נראה לפשוט]

התכוונת להגיב באשכול זה?

לחץ כדי לכווץ...

כן.

 

[בר אביי]

כן.

לחץ כדי לכווץ...

בגמרא שהבאתי מבואר שלא ייתכן שעורר קנאה על בנימין.