אמור איך מגדלים את הכהן גדול משל אחיו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה (כא י)

ביומא יח. ילפינן מדכתיב והכהן הגדול מאחיו, שצריך הכהן גדול להיות גדול מאחיו גם בעושר, ואמרינן שם שאם אין לו, אחיו הכהנים מגדלין אותו משלהם, שנאמר "הגדול מאחיו", גדלהו משל אחיו. והקשה החתם סופר [מובא בחידושי החת"ס החדש יומא שם], דהנה בירושלמי יומא פ"ג ה"ז איתא, דאין מוסרין שם המפורש למי שנהנה משל אחרים, [והטעם מבואר בקהלת רבה פרשה ג', שאם יהיה רגיל ליטול מאנשים, שמא יבקש מאדם דבר ולא יתן לו, ויכעס עליו ויהרגנו בשם המפורש], וא"כ איך יטול הכהן גדול ממון מאחיו, הרי לא יוכלו למסור לו את השם המפורש, אשר הוא צריך להזכיר אותו ביום הכיפורים.

ואפשר לומר דכיון שאחיו הכהנים מחוייבים לגדלו, מותר לו ליטול, דאינם נותנים לו מרצונם אלא מצד חיוב, והוי כמו שחייבים לו ממון. אמנם בירושלמי שם אמרינן דרב פנחס בר חמא לא היו יכולים למסור לו את שם המפורש, כיון שהיה אוכל מעשר, והרי גם במעשר איכא חיוב לתת. ויש לומר דעכ"פ אינו חייב לתת דוקא לו אלא יכול לתת לאחרים, דהרי הטובת הנאה של הבעלים, משא"כ הכא דחייבים לתת דוקא לו.

ובמדרש רבה בפרשתינו פרשה כ"ו סי' ט' "מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראוהו חוצב באבנים ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב". ויש לפרש לפי הנ"ל, שבאמת אין אחיו הכהנים יכולין לתת לו להדיא, שהרי כהן גדול אינו יכול ליהנות משל אחרים כיון שמוסרין לו שם המפורש, ולכן נתחכמו ומילאו לפניו המחצב דינרי זהב, שבאופן זה הוא נוטל מן ההפקר ואינו נהנה משלהם.
​

◆ ◆ ◆​

בחידושי מהרי"ט בקידושין עא. הקשה על המבואר שם דהיו מוסרים את השם המפורש לצנועים שבכהונה, וכי אותם הצנועים שבכהונה לא היו אוכלים תרומה, ומאי שנא מרבי פנחס בר חמא שלא רצה שימסרו לו שם המפורש מחמת שנטל מעשר.

וכתב שם לחלק בין תרומה למעשר עני, והחילוק צריך ביאור. ויש לבאר לפי מש"כ הקצוה"ח בסי' רמ"ג סק"ג דקטן זוכה במתנות כהונה, מפני שהם כעין שכר פעולה חלף עבודתם, עי"ש. ולפי"ז ניחא דמתנות כהונה אינם נחשבים הנאה משל אחרים, משום שהוא שכר חלף עבודתן, ורק מעשר חשיב נהנה משל אחרים.​

 

[גרינפלד]

וא"כ איך יטול הכהן גדול ממון מאחיו, הרי לא יוכלו למסור לו את השם המפורש, אשר הוא צריך להזכיר אותו ביום הכיפורים.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובכסף נבחר לרבי אביעזרי זליג מרגליות זצ"ל פרשת תרומה, כתב ליישב, דאם נותנים לו דורון בדרך כבוד מותר לו לקבל. ובאמת כן כתב בריקאנטי סי' ס"ו בשם האור זרוע, להקשות איך אלישע נטל משל אחרים כדאמרינן בברכות י: הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, [והיה יודע שם המפורש כמבואר ברבינו בחיי שמות ב' י"ב שהקללה שקלל אלישע את התינוקות היתה בשם המפורש עי"ש]. ותירץ בשמו דדרך כבוד שאני.

אמנם לפנינו באור זרוע הלכות ק"ש סי' ט"ו תירץ בזה קושיא אחרת, מהמשנה בפאה (פ"ח מ"ט) דכל שיש לו ממון ונוטל מן הצדקה אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, א"כ איך נטל אלישע, ועל זה תירץ דזה רק בנוטל מן הצדקה, ושוב פריך מהירושלמי הנ"ל דאין מוסרין שם המפורש למי שנוטל משל אחרים, א"כ איך נטל אלישע, ועל זה לא משני מידי, וצ"ע.​