איך פועלת עין הרע? (1 צופה)

[רוצה לדעת תורה קדושה]

מה עניינה? ואיך אדם יכול להזיק את חבירו אם לא נגזר עליו?
ומדוע אומרים עין הרע ולא עין רעה?

 

[הנעור בלילה]

לכאורה משום שמתעורר קטרוג בשמים למה באמת יש לו זאת.

 

[צביקה שטרן]

כפי שאדם יכול להזיק את החפצים של חבירו על ידי שהוא ישרוף אותם באש פיזית - כמבואר בכל מסכת ב"ק.
הלא לעין הרע קוראת הגמרא שריפה "מיקלא קלי לה אי משום עינא" (ב"מ ל.)

ועל אף שברור שאין ביד האדם להזיק את חבירו אילולי נגזר עליו משמים שמגיע לו הנזק הזה.
הכוונה היא שאף אם הוא לא היה בוחר להזיק, את הנזק עצמו היה הניזק מקבל ממקום אחר.
אבל זה ברור שהאדם המזיק, בבחירתו לעשות רע - מתחייב לקבל את עונשו/לשלם את הנזק.

 

[שלמה ו.]

מה עניינה? ואיך אדם יכול להזיק את חבירו אם לא נגזר עליו?

לחץ כדי לכווץ...

המהר"ל כותב "כי עין הרע יש בו כח אשיי שורף ומקבל האדם היזק מן המזיק אשר יש לו כח אשיי שורף, כי העין הזה שורף כמו האש שהוא שורף".
ולדבריו יוצא שיש בכח עין הרע להזיק גם אם לא נגזר עליו.

 

[ימה של תורה]

מה עניינה?

לחץ כדי לכווץ...

המפרשים (המלבי"ם ואברבנאל שמואל ב פכ"ד פ"א) כתבו: מבעל הנפש הקנאי יצאו מהעין קצת אדים ויפעלו בארסיותם על המוכן להתפעל מהם עד שימיתו אנשים העלולים לכך, כאשר ימית האפעה בהבטתו עיין שם.

ואיך אדם יכול להזיק את חבירו אם לא נגזר עליו?

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

סגולות - סגולות חז"ל והקדמונים - רפואות חז"ל - עין הרע - זוגות וכשפים - מחשבה חיובית - מקורות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

עין הרע

מסופר על רב במסכת בבא מציעא (ק”ז:): “דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד, אמר תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ”. ופירש רש”י: “יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו אם בעין רעה”.

רב מצא שמתוך מאה מתים, תשעים ותשעה מתו מחמת עין הרע, ורק אחד מסיבות אחרות. רואים אנו שעין הרע פועלת בצורה קשה ביותר. השאלה: האם היא פועלת נגד חשבון ההשגחה?

במסכת ברכות נ”ח: מסופר, שרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע פגשו בדרך את רב חנינא בריה דרב איקא, וכאשר הם התלהבו מרוב חכמתו, “יהבי ביה עינייהו, ושכיב” [נתנו בו עינהם, ומת]. האם מגיע לו למות בגלל מבט עיניהם?

וכן בבבא בתרא י”ד., כשהצליח רב אחא בר יעקב לכתוב ספר תורה שהיקפו כרחבו [קוטר = היקף], “יהבו ביה רבנן עיניהו, ונח נפשיה”.

על רבי זירא מסופר שישב מאה תעניות כדי שלא תשלוט בו אש הגיהנם. כדי לבדוק את הדבר היה נכנס לתנור פעם בשלושים יום, ולא קרה לו דבר (בבא מציעא פ”ה.). זאת אומרת, שלפי זכויותיו לא מגיע לו להיענש. יום אחד נתנו בו חכמים עיניהם, ו“איחרכו שקיה” [נחרכו שוקיו]. כיצד נענשו לכאורה ללא חשבון?

לגבי ממון מצאנו: “א”ל רב יהודה לרבין בר ר”נ רבין אחי לא תזבין ארעא דסמיכא למתא. [רש”י: “לא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני אדם שולטת בה תמיד”.] דא”ר אבהו אמר רב הונא אמר רב אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה. [רש”י: “שלא יפסידנה בעין הרע”[“ (בבא מציעא ק”ז.).

דהיינו: בשדה סמוכה לעיר יכול להגרם לאדם נזק יותר גדול מאשר בשדה מרוחקת, בגלל עיניהם הרעה של העוברים. לכן מייעצים חז”ל לא לקנות שדה כזו. והדברים תמוהים: אם “מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה” - לפי חשבון זכויותיו, מה משנה אם השדה נתונה למבטיהם של בני האדם?

במסכת חגיגה (ה':) התפלאו חכמים על רכושו של רבא, ולמרות שניסה לתרץ את הדבר - “יהבו ביה רבנן עיניהו, שדור ביה שבור מלכא וגרבוהו”. [רש”י: “שללהו”].

אפילו הלוחות הראשונים שנשברו, למדונו חז”ל: “בגלל שהיו בקולות שלטה בהם עין הרע” (תנחומא כי תשא ל"א).

אם כך צריכים אנו לברר:

א] כיצד יתכן שחשבון ההשגחה, שהוא יסוד אמונתנו, משתנה על-ידי גורם שאינו תלוי במעשי אדם - עין הרע?

ב] אם עין הרע גורם בתשעים ותשע אחוז מהמקרים לשינוי מצב האדם בניגוד למאזן מעשיו, אזי המציאות הינה שכמעט אין השגחה ח”ו?

כתב החזון אי”ש (ליקוטים לחו”מ ס' כ”א:): “מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה. ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים. וכדאמר (פסחים נ':) כיון דנפיש אפחזייהו שלטא בהוא עינא [שגדול נפחם שולטת בהם העין]. (ובבא מציעא פ”ד.): לא מסתפי מר מעינא בישא? [לא מפחד מעין הרע]. (ושם:): פרידא אחת יש לי בינכם ואתם מבקשים לאבדה? (ושם ק”ז.): לא תזבין ארעא סמיכא למתא. [לא תקנה קרקע סמוך לעיר] ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה, מעמידים את מציאות זו בסכנה. ומ”מ הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליו בדין שמים לאבדן, הדבר ניצל. אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים ע”י שימת עין תמהון על הדבר וע”י זה הוא כלה. וכדאמר (ב”מ ק”ז:): דרב סליק לבי קברי כו' תשעין ותשעה בעין הרע, והיינו שנגזר עליהן מיתה ביום הכיפורים, הזדמן לפניהן עין רעה שגלגלה מיתתן. וכעין שאמרו (מגילה כ”ב:): הא והא גרמא לי'. וכן רבי אליעזר בן יעקב כשהגיע זמנו ליפטר מן העולם, ונגזר עליו זמנו, גלגלו מן השמים סיבת מותו ע”י הערת תמהון בלב רבנן. וכן הוא עובדא דרב חנינא בריה דרב איכא (ברכות נ”ח:).

ויתכן דכל שאדם במעלה יתרה כל סגולותיו ובחינותיו יתרות, ועינו יותר פועלת והיינו דאמר יהבי ביה רבנן עיניהו”.

החזו”א מסביר, שודאי שאין דבר שיכול להיות בניגוד לחשבון ההשגחה. אלא גזרת ההשגחה מבוצעת הרבה פעמים על ידי כלי שנקרא עין הרע.

אולם מדברי רש”י שהבאנו לעיל “אם מת בזמנו, אם בעין רעה”, משמע שהמוות בגין עין רעה אינו בזמן הנקצב לפי חשבון ההשגחה, ולדברי החזו”א צריך היה לומר: אם בעין רעה אם בדרך אחרת, שהרי לדבריו גם מוות בזמנו אפשר שיתגלגל על ידי עין רעה, וגם קודם זמנו אפשר שיתגלגל בדרך אחרת.

יתרה מזו - תרוץ החזו”א הוא לגבי המקרים בהם ניזוק האדם מחמת עין הרע על מעשיו בעבר. אולם, כפי שמצאנו במקומות רבים, [חלקם הובאו לעיל] שגדולי עולם חששו מהעתיד שמא יפגעו בעין הרע, אין תרוץ זה מועיל, מכיוון שאם לא נגזר - הרי מאומה לא יקרה, ואין סיבה לחשוש; ואם נגזר - ממילא יקרה, ומה משנה באיזו דרך?

כך גם נאמר במסכת ברכות נ”ה: “האי מאן דעיל למתא ודחיל מעינא בישא לנקוט... ולימא...” [הבא למקום ומפחד מעין הרע, יאחז... ויאמר...]. לפי החזו”א - מה יש לפחד? ואם נגזר, מה תעזור האמירה?

גם לגבי שומר טלית, (פסחים כ”ו:) נאמר: “נזדמנו לו אורחין, לא ישטחנה... משום עינא בישא”. לכאורה, אם לא נגזר על הטלית שתפגם - לא יקרה דבר. ואם נגזר - יקרה אפילו אם לא ישטחנה?

במסכת פסחים נ': נאמר: “המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא? כיון דנפיש אפחזייהו שלטא בהו עינא” [שגדול נפחם שולטת בהם העין].

וכן בבבא בתרא קמ”א.: בת תחלה סימן יפה לבנים. הסבירו בגמרא: “דלא שלטא ביה עינא בישא”.

אם עין הרע זה רק קיום הגזרה, מדוע יש לחשוש ממנה?

מכורח קושיות אלו הסביר החזו”א תרוץ נוסף: “והא דאמר רבן שמעון בן גמליאל פרידא אחת יש לי ביניכם, ואתם מבקשים לאבדה? אע”ג דבלא דינא לא מיית אינש, משום שהשטן מקטרג בשעת סכנה, ואדם נידון בכל יום”.

החזו”א אומר שמקום עין הרע - כיוון שטבעה להזיק, נחשב הדבר למקום סכנה. לכן הנכנס למקום סכנה ועובר על “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” (דברים ד' ט”ו) [“פלא יועץ” ערך עין הרע], נענש יותר מאשר אם לא היה נכנס (כפי שהוסבר בפרק הקודם). לכן צריך לברוח ממקום שבו עינא בישא.

ומסיים החזו”א: “וגם בדין יום הכיפורים קובעין לפעמים להניחו אחרי טבע העולם ולא לעשות לו נס”.

הסבר נוסף לכח פגיעת העין הרעה מצאנו ברש”י (עירובין ס”ד:): “דמלתא דתווהו בה אינשי נמי היא, ושלטא בהו עינא בישא”. ופירשו את דבריו, שדבר המתמיה אנשים, גורם להם קנאה וצער. ואדם או דבר המצער צריך לשלם את המחיר למעשהו, ולהיענש. לכן, אם אדם או חפץ גרם צער לאנשים, למרות שעשה זאת בלי מעשה כלל, בהכרח יענש על החטא החדש - פגיעה בבני אדם (מכתב מאליהו ד' 6).