אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,215
תודות
10,281
נקודות
555
בפיוט דיינו שבהגדה של פסח אנו אומרים את הפיסקא 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו'

וקשה מה הענין בקירבה להר סיני ללא קבלת התורה.

ונראה לפרש על פי מה שכתב הנתיבות המשפט בספרו נחלת יעקב (שמות יט ח) לבאר ענין מה שאמרו עם ישראל בעומדם לני הר סיני נעשה ונשמע,
וז"ל הקדוש: אברהם קיים כל התורה כולה קודם שניתנה. ומאין היה יודע אברהם התורה, אלא ודאי דכל מצות התורה הן תיקוני הנפש, ולאשר שאברהם היה השגתו שלימה בתכלית, השיג המצוות וקיימם, אף שלא ניתנו. וא"כ הישראל במעמד הנבחר שהיה השגתם בתכלית השלימות האפשרית, השיגו ג"כ כל התורה כאברהם, ושפיר אמרו נעשה - קודם ששמעו ולא נגזר עדיין, כי היו משיגים גודל הכרחיותם. רק שהיו אומרים ג"כ "ונשמע", שהיו רוצים ג"כ לשמוע, שיגזור עליהם המצות, והיו רוצים בשמיעה ג"כ כדי שיהיו מצווים ועושין.

נמצא שבעמדם לפני הר סיני השיגו בעמידה זו את כל התורה כמו שאברהם אבינו השיג, וזה מה שאומרים דיינו, דאפילו אילו קרבנו לפני הר סיני דיינו, מאחר שבקירבה זו יכלו כבר לקיים כל התורה ע"פ השגתם, אע"פ שעדיין לא ניתנה להם ועל זה אנו אומרים דיינו.
 
הנה כבר האריכו בקושיא זו רבותינו הראשונים והאחרונים וכ"א כתב כדרכו, ואביא מעט:
  • באבודרהם ביאר דהכוונה דאלו לא נתן לנו הקב"ה את הלוחות אלא רק ע"י משה כשאר כל התורה (ולא על ידו) דיינו, וכן אם לא היה מוסיף את כל המצוות אלא מחצה או שליש דיינו.
  • ועוד כתב דע"י שבני ישראל עמדו בהר סיני פסקה זוהמתן, וע"כ דיינו.
  • בצל"ח כתב דודאי קרבנו לפני הר סיני היינו קבלת התורה, אלא שבמתן תורה מלבד מה שקיבלנו את התורה הקב"ה גם נתנה לנו במתנה, וכמבואר בגמ' (סנהדרין נ"ט.) "דעכו"ם אסור לו ללמוד תורה משום שנאמר 'תורה ציוה לנו משה מורשה' לנו מורשה ולא להם מורשה" והוא בכלל גזל שאסור לבן נח. וזהו שמודים להקב"ה דגם אם היינו מקבלים את התורה ולא היה נותן לנו את התורה מורשה והעכו"ם היו יכולים ללמוד ממנה מ"מ אנחנו עדיפים עליהם שאנו מצווים והם לא מצווים וע"כ דיינו. אבל השתא ש'נתן' לנו את התורה וממילא העכו"ם אסורים בלימודה מדין גזל א"כ ודאי שהוא עילוי טפי.
  • ומרן הגרי"ז זיע"א ביאר שבהר סיני נתברר להם מעלת נבואת משה איך הקב"ה מדבר עמו כדבר איש אל רעהו ועיי"ז הגיעו להכרה בתכלית האמונה כי ה' בעצמו הוציאם ממצרים ושליחותו של משה היה בבחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונו'.
  • ובשם הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל ראיתי שהביאו שביאר בזה עפי"ד הקצהו"ח בהקדמתו לבאר הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת" שהקב"ה נתן לנו שהאמת של התורה תהיה אפ"י הכרעת חכמי ישראל. ולפי"ז ביאר דודאי הכא מיירי על קבלת התורה רק אפשר שהקב"ה היה נותן את התורה בלא ענין זה שהכרעת חכמי ישראל תקבע אמיתת תורה, וכבר ע"ז דיינו, והקב"ה הוסיף 'ונתן לנו את התורה' עפי" הכרעת חכמים.
  • ובדליות יחזקאל להגר"י סרנא זצ"ל ביאר דודאי כלל ישראל ידוע את התורה שהרי כתוב בחז"ל שמימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה, וכן כתב הרמב"ן (במדבר ג, י"ד) על שבט לוי שעסקו בתורה במצרים, וא"כ ע"כ דמעמד הר סיני לא היה עיקרו לתורה דלזה סגי שמשה יקבל את התורה ויעביר להם, אלא עיקר המעמד היה כמבואר בפסוק (שמות כ, י"ז) "בעבור תהיה יראתו על פניכם" והיינו עבודת ה' וכדכתיב "תעבדון את האלוקים על ההר הזה", וממילא סגי בעצם הקרבה להר סיני בשביל לקבל מעלת יראת ה' אף בלא קבלת התורה וכבר ע"ז דיינו.
  • ועוד נראה לענ"ד לבאר באו"א דהנה כתיב "ויחן שם ישראל נגד ההר" ופרש"י (שמות י"ט ב) "כאיש אחד בלב אחד". והשתא נראה דזה המעלה הגדולה שיש בעצם היותם בהר סיני אף בלא קבלת התורה שהיו באחדות גדולה, ועל זה אנו מודים ואומרים אילו קרבנו לפני הר סיני דיינו.
  • עוד אפ"ל לפי הנ"ל שהקב"ה הוסיף להם עוד מעלה של כפרת עוונות דנתגיירו ונעשו כקטן שנולד ונמחלו כל עוונתיהם, א"כ איכא מעלה כבר בעצם קירבתם להר (והוא כעין דברי האבודרהם הנ"ל דפסקה זוהמתן). ותן לחכם ויחכם עוד.
 
קדושת לוי - קדושת לפורים - קדושה ראשונה

ונראה כי צריכין להבין מה שקדמו ישראל עשיה לשמיעה האיך עושין קודם ששומעין. אפס נראה לי, כי צריכין להבין על מאמר הגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, וצריכין להבין מה טובה היה בקרבנו לפני הר סיני בלתי קבלת התורה. ונראה שאמרו חכמינו ז"ל קיים היה אברהם אבינו ע"ה כל התורה אפילו עירובי תבשילין עד שלא נתנה. והנה צריכין להבין מאין ידע אברהם אבינו ע"ה התורה עד שלא ניתנה. אפס הנה ידוע, כי הרמ"ח מצות עשה כנגד הרמ"ח אברים הרוחנים, והשס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים הרוחניים. והמסתכל ו ברוחניות אברים שלו וברוחניות הגידין שלו הוא משיג הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה. וכמו שאברי הגוף צריכין למזון הגשמיות שלו ולדברים הגשמיים הצריכין לכל אבר ואבר, כן האברים הרוחניים צריכין לכל אבר ואבר למצות שלו. וכשם שאברים הגשמים אין צריך ללמוד אותם הגשמיות שלהם, כן כל אבר ואבר הרוחנים אין צריך ללמד אותם, כי מעצמם משיגים להמצות שלהם. וגם כי האברים הרוחנים החיות שלהם הם בעצמם המצות עשה, והשס"ה גידין החיות שלהם בעצמם שס"ה לא תעשה, כי הרוחניות הוא דקות השכל ודקות המחשבה והזדככות המחשבות הוא רק המצות. נמצא מי שיש לו התפשטיות הגשמיות כמעמד הר סיני הוא מדובק באור השכל שלו במצות עשה ובמצות לא תעשה, כי האור השכל אינו רק לקיים מצות עשה ולהזהר מלא תעשה.והפונה ממצות עשה ומלא תעשה הוא נקרא כסיל בפי אדון כל החכמים שלמה המלך ע"ה, כי אור השכל אינו רק בקיום מצות עשה ולא תעשה והשכל בעצמו אינו רק להזהר מלא תעשה ולקיים מצות עשה. ולכן קודם שנתנה התורה הקדושה היו יכולים להשיג כל התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, אפס מה שאנחנו אין משיגין התורה מעצמנו ומשכלנו הוא מחמת החומריות אשר הוא מסך המבדיל להשיג אור הרוחניות. אמנם מי שיש לו התפשטות הגשמיות והתגברות הרוחניות הוא יכול להשיג בעין שכלו מעצמו התורה, כי הרמ"ח אברים הרוחניים הם בעצמם מצות עשה ושס"ה גידים בעצמם מצות לא תעשה. ולכן אברהם אבינו ע"ה אשר נזדכך החומר שלו השיג מרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו שלו הרוחניות של כל התורה כולו עד שלא ניתנה:

וזה אשר יסד בעל הגדה אלו קרבנו לפני הר סיני כו', כי הנה נודע שבמעמד הר סיני פסקה זוהמתן, כלומר שבהכנת מתן תורה, דהיינו בהגבלות העם סביב ובפרישתן שלשה ימים מנשותיהן אשר היו דומין למלאכים ובקרבנות של נערי בני רשראל נזדכך החומר שלהם והשיגו התורה עד שלא ניתנה. ולכן אמרו (שבת קמו.) במעמד הר סיני פסקו זוהמתן. ולא אמרו במתן תורה פסקו זוהמתן. שבמעמד הר סיני בעצמו והכנתן למתן תורה נפסקה זוהמתן, וכיון שפסקו זוהמתן השיגו התורה שהתורה היא הרמ"ח אברים הרוחנים ושס"ה גידים הרוחנים ונדבק האור השכל באור מצות כי הוא הכל אחד. וזה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כלומר כיון שקרבנו להר סיני אז פסקה זוהמתן והשיגו את התורה עד שלא ניתנה כמו שהשיג אברהם אבינו ע"ה ולכן אפילו לא נתן לנו את התורה דיינו. ועיין באלשיך הקדוש על שיר השירים, אשר הוא כתב כדברים האלה. והנה כאשר נפסקה זוהמתן והשיגו תורת אלהינו ברוחניות אז מיד חפצם ורצונם היה לקבל את התורה, כי אז מחשבת האדם מאירה שתורת ה' אלהינו הוא חיינו ואורך ימינו. אמנם כאשר מחשבת אדם נתעבה ונתגשם אזי אינו מתאוה כל כך לתורת ה' וקשה עליו לקיימם:
 
אפש"ל ע"פ מה שאמרו שהר סיני נמוך שבהרים, שקירבנו לפני הר סיני רומז למידת הענווה ושפלות רוח דיינו
עוד אפשר ע"פ מה שאמרו דירדה שנאה לעכו"ם, דהיינו מחמת אהבת השי"ת אותנו דיינו
וי"ל עוד על ההזדככות של מ"ט ימי הספירה עד שקרבנו לפני הר סיני דיינו (ונתינת התורה היא כבר בדרגת יום ושער החמישים שלמעלה מהזדככות המדות דמ"ט ימים)
 
ממש"כ פעם על כלי יקר

לשון כלי יקר- ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. הזכיר כאן ג' מדריגות זו למעלה מזו מתחילה אמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וזהו כאשר ישא האומן את היונק, ואז הקב"ה במדריגת האב וישראל במדריגת הבן. ואח"כ אמר ואביא אתכם אלי משמע שתהיו שוים לי ונהיה כב' אחים שוים במדריגתם, ואח"כ אמר ואתם תהיו לי ממלכת כביכול מלכים לי כמ"ש (שמואל ב' כג ג) צדיק מושל יראת ה'. (יט ד)

ויש לרמז ד'בחודש השלישי' כנגד הג' מדרגות.

ונראה דהמדרגה הראשונה 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' שהיא דרגת אב ובן היה ביציאת מצרים שהוציאנו השי"ת בקרוא אותנו 'בני' בכורי ישראל, (וכדפירש"י שנאמר על עת יציאתם מצרים שנתקבצו והגיעו בשעה קלה לרעמסס). והמדרגה השניה ד'ואביא אתכם אליי' היה כשהגיעו להר סיני בחודש השלישי מזל תאומים ששניהם שווים במדרגה בבחי' אחותי רעייתי –חתן וכלה. וזהו 'ויחן שם ישראל נגד ההר' היינו כאיש אחד בלב אחד גם נגד אותו ששכן בהר דהיינו בדרגה שוה אתו כחתן וכלה בבחי' עזר כנגדו'. והמדרגה השלישית ד'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' אמר בלשון עתיד דהיינו לאחר שיקבלו התורה וישמעוה וישמרוה (כמפורש בפסוק). דהיינו הא דלבסוף נעשית תורתו ולקל גומר עליי שהקב"ה מקיים ומנהיג העולם לפי מה ששראל פוסקים בתורה. (ויבואר לפי"ז אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו דהיינו אילו קרבנו בדרגה שוה אליו יתברך כאח ואחות דוד ורעיה שהיה זה ביום שבאו להר סיני כאמור, ולא נתן 'לנו' התורה היינו דרגת חביבות יתירה דלא זז מחבבה עד שקראה אמי הא דהתורה ניתנה לנו שע"פ מה שחכמי ישראל יכריעו בתורה ינהג השי"ת העולם.)

ונמצא דתכלית המכוון באמור להם ג' המדרגות הוא להגיע לגלות להם המדריגה השלישית העליונה מכולם שהוא 'לא זז מחבבה עד שקראה אמי', ולכן הקדים לאמור כה תאמר לבית יעקב הנשים והדר ותגיד לבני ישראל האנשים, הקדים הנשים לאנשים בבחי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי בבחי אשת חיל עטרת בעלה.​
 
[*]ובשם הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל ראיתי שהביאו שביאר בזה עפי"ד הקצהו"ח בהקדמתו לבאר הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת" שהקב"ה נתן לנו שהאמת של התורה תהיה אפ"י הכרעת חכמי ישראל. ולפי"ז ביאר דודאי הכא מיירי על קבלת התורה רק אפשר שהקב"ה היה נותן את התורה בלא ענין זה שהכרעת חכמי ישראל תקבע אמיתת תורה, וכבר ע"ז דיינו, והקב"ה הוסיף 'ונתן לנו את התורה' עפי" הכרעת חכמים.
[/LIST]
ובהערות הגרי"ש אלישיב ברכות ה א הביא סברא זו בשם זקנו "הלשם" בביאורו על ההגדה.
 
פעם אמר הצמח צדק מאמר חסידות בקול נמוך, ולא היה אפשר לשמוע את המאמר.

באו חסידים בקובלנא לר' הלל מפאריטש: "נסענו לרבי במסירות נפש ולא שמענו כלום!"

ענה להם ר' הלל מפאריטש: "אילו קרכנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו". (ליקוטי סיפורים עמ' דש)
 
פעם אמר הצמח צדק מאמר חסידות בקול נמוך, ולא היה אפשר לשמוע את המאמר.

באו חסידים בקובלנא לר' הלל מפאריטש: "נסענו לרבי במסירות נפש ולא שמענו כלום!"

ענה להם ר' הלל מפאריטש: "אילו קרכנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו". (ליקוטי סיפורים עמ' דש)
לאיזה מן הפרושים כוונתך שהתכוון הצמח צדק?
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון