וירא אין דרך מעיין לזוז ממקומו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי (הפטרה)

פירש רש"י (מלכים ב ד ד) "והמלא תסיעי מלפניך ותתני כלי אחר במקומו למלאותו, וצלוחית השמן לא תזוזי ממקומו, לפי שהקב"ה עושהו כמעין ואין דרך מעין לזוז ממקומו, מדרש אגדה שמעתי", ע"כ. והקשה בספר לשון ערומים (דרוש ט') דהנה מצינו במלכים (א יז) נס כעין זה באשה אלמנה שצוה ה' לכלכל את אליהו, ולא היה לה בבית כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת, ואמר לה אליהו "כי כה אמר ה' אלקי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן תת ה' גשם על פני האדמה, ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל היא והוא וביתה ימים, כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו". ומדוע לא הודיע לה אליהו שלא תזיז את הכד והצפחת ממקומם, כמו במעשה דאלישע.

ונראה ליישב בפשיטות, דהכא במעשה דאלישע הנס היה שנתרבה השמן ממה שהיה, כיון שהיה צריך ריבוי שמן שתהיה יכולה למוכרו ולשלם את החוב, וזה הוי דומיא דמעיין, אבל שם הנס היה רק שלא יחסר ממה שכבר היה, שתכלית הנס רק בשביל שלא תכלה פרנסתם לאכילה ממנו עצמו, ולזה די בכך שלא יגמר, ונס זה אינו נחשב "כמעיין".​

 

[חד מבתראי]

אחדד הדברים:
"מעיין" פירושו: הדבר נובע ונובע, ללא חסרון. זה מה שהיה אצל אשת עובדיה.
לעומת זאת, אצל האשה הצרפית - לא נבע שום דבר. היא לקחה, אבל לא נחסר, זה גם נס כמובן, אבל לא בצורה של נביעה, אלא של אי חסרון. ודפח"ח.
אם כי את דברי הרב @גרינפלד בנוגע ל"תכלית" הנס לא זכיתי להבין.