- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,884
- נקודות
- 695
במהלך נדודיהם של עם ישראל במדבר, קמו להם אויבים רבים שביקשו להכריעם בשדה הקרב. אולם, בעוד שרוב האומות נכשלו במערכה הצבאית הקונבנציונלית, הייתה אומה אחת שהשכילה להסיק מסקנות אחרות. המואבים! אותה אומה מרדנית שסירבה להכיר בשלטון הפרעונים במצרים ויצאה למעשי ביזה והתגרות בעם המצרי, אבל כשניצבו לפניהם 'הישראלים' - אומה שזה עתה השתחררה מכבלי האימפריה המצרית - הבינו גם הבינו כי כוחו של העם הנודד אינו דבר טבעי, ולא ניתן לנצחו באמצעים פיזיים בלבד. מתוך "חישוב מסלול מחדש", הם החליטו להטיל למערכה נשק מסוג חדש, כוח מאגי - נבואי בדמות קללה.
לשם כך פנו לבלעם בן בעור. כוחותיו הנבואיים ניתנו לו ע"י הקב"ה כדי ליצור סוג של איזון בעולם, להסיר מהאומות את טענת הקיפוח 'אילו היו לנו נביאים כפי שיש לישראל, היינו גם אנו חוזרים למוטב'. אולם בלעם, במקום להשתמש בנבואה כצינור להעברת המסר האלוקי לבני האדם, בחר מצדו לנצל את כוחו להשחתה ולהרס, למרות רמזים שמימיים חוזרים ונשנים שנועדו להניאו מהמשימה, אך הוא מתרצה לבסוף להצטרף לשרי בלק במטרה לקלל את עם ישראל.
בשלב הזה עולה התמיהה, אם הקב"ה התנגד להליכתו, מדוע לא מנע זאת ממנו?
התשובה טמונה ביסוד המובא בחז"ל "בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו". הנהגתו יתברך בעולם, מאפשרת בחירה חופשית לכל יצור, הקב"ה כביכול זורם... עם רצונו של האדם ומאפשר לו לממש את שאיפותיו, גם אם הן שליליות.
על פניו מאמר זה יש לו דמיון רב עם מאמר אחר בחז"ל - "הבא ליטמא פותחין לו", אולם יש לעמוד על ההבדל הדק בין השניים.
קושי נוסף עולה בשלהי הפרשה, כפי שמסופר שם ובדברי חז"ל, בלעם נענש ונהרג במלחמה. מדוע נענש 'שתום העין' בכזו חומרה, והרי בסופו של דבר קיבל רשות מפורשת ממלאך ה' ללכת עם אנשי בלק?
נראה כי המפתח להבנת העניין טומן בחובו מסר עמוק לחיים!
דברי חז"ל "בדרך שאדם רוצה ללכת" אינו עוסק רק בחטא מפורש. הוא מתייחס למצבים שבהם האדם מתעקש להשיג יעד מסוים בכל מחיר, אף שאינו תואם את טבעו, יכולותיו או את הייעוד שנקבע לו. אדם השואף לעושר מופלג שלא נועד לו, עשוי לקבל סיוע משמיים להשגת היעד, אך בסופו של דבר יצא מופסד, שכן הוא פעל בניגוד למבנה האישיות והכלים שהוענקו לו מיום היוולדו.
זהו בדיוק חטאו של בלעם. הוא אמנם לא עבר על ציווי אלוקי מפורש (שהרי קיבל רשות ללכת), אך הוא פעל בניגוד מוחלט לרצון השם!
הסימנים והרמזים שקיבל, הבהירו לו היטב שאין דעת המקום נוחה ממעשיו. בלעם היה צריך להבין שהרשות שניתנה לו אינה הסכמה, אלא ביטוי להנהגה האלוקית שאינה מונעת מהאדם לבחור בדרכו שלו.
מי שלא קולט סימנים שעל הדרך רמזים קטנים כגדולים, סופו לקבל ניעור רציני. לעיתים אדם מפסיד במו רגליו את 'מקומו', קטן ככל שיהיה, אבל מקום שקיבל טרם סטה מהדרך, וכעת מוליך את חלקו לפינה ללא מוצא, לאל חזור.
-------
ובמעבר חד מבלעם להתנהלות הנתעבת של תלמידיו.
כן, אני מדבר על שיירת הרכבים אמש שהסעירה מדינה שלמה.
הסערה סביב שיירת המחאה, חשפה לא רק עשן שחור מהאגזוזים (בכל זאת סובארו אברכים, לא טסלה...:), אלא בעיקר גילתה את פרצופם המכוער של חלק מאותם חרדים מודרנים שרואים באברך משי, מר כלענה, ובחילוני סטנדרנטי הישראלי היפה - שמיהרו להזדעק על 'חילול השם' ושאר טענות מן היקב ומן הגורן שניסו לגייס... כדי להוקיע את המוחים, בזמן שהגורן שלהם עצמם, איך נאמר בעדינות? - דורשת ניקוי יסודי של תולעים ודעות זרות קיצוניות.
באיזו עזות מצח הם חוברים למפיצי השנאה ומניפי דגל השטנה, שאלתי את עצמי כששמעתי אחד כזה מטנף על אחיו?
איך הם מעיזים לעשות "אגודה אחת"... עם גורמים אוטו אנטישמיים מבית היוצר של 'דר שטירמר' (סליחה מכל הנאורים, נראה ששברתי את חוק גודווין...)?
אבל חז"ל כבר לימדו אותנו, 'הבא ליטמא פותחין לו'!
אך זה רק השלב הראשון. לאחר שאדם בחר בטומאה מקדמת דנא, כבר לא רק פותחים לו את הדלת, אלא בועטים אותו עמוק פנימה, דוחפים אותו לתהום. אם כך לא פלא שאותם 'בלעמים' מודרניים מוצאים עצמם שקועים כעת בבור עמוק של שנאה עצמית שהם עצמם חפרו.
מי שלא נזהר מלהתקרב לפי הפחת, סופו להתבוסס בזוהמה ומיאוס בתחתית השאול, תוך שהוא מאבד את צלמו היהודי ומתרחק מאחיו שהתריעו בפניו מקדמת דנא, 'עצור, אתה סוטה מהדרך'.
גילוי נאות.
כותב השורות הוא אמנם בעל עגלה (מיצור יפני לסקרנים...), אך לא לקח חלק בשיירות המחאה. גם כי הוא לא חסיד... :) של חסימות בשלב הזה (מוזמנים לשכנע אותי באשכול 'לעבור את הכביש'...), ובעיקר כי לדעתו הקטנטנה שמשקלה כנוצת הדרור, חסימות כבישים המוניות אינן מקדמות את המטרה, אלא להיפך, מחטיאות אותה. כמובן, כל עוד גדולי ישראל לא הורו על כך מפורשות בכתב ידם או בקולם בצורה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים, עד אז, איננו רואה בכך לא 'ציווי חכמים' ואף לא 'רצון הגדולים'.... אך יחד עם זאת, אי אפשר לעבור בשתיקה כלפי אותם 'חרדים נאורים' שבחרו לחבור לאלו המבקשים להצר את צעדיהם של ילדינו - בחורינו בני הישיבות הממיתים עצמם בג'בלאות אביי ורבא - הללו ראויים לכל גינוי ושיימינג וחובה להוקיע אותם ו"לברך" אותם בדומה לשתם העין... עד כאן! אין דרך בלי דרך התורה!
לשם כך פנו לבלעם בן בעור. כוחותיו הנבואיים ניתנו לו ע"י הקב"ה כדי ליצור סוג של איזון בעולם, להסיר מהאומות את טענת הקיפוח 'אילו היו לנו נביאים כפי שיש לישראל, היינו גם אנו חוזרים למוטב'. אולם בלעם, במקום להשתמש בנבואה כצינור להעברת המסר האלוקי לבני האדם, בחר מצדו לנצל את כוחו להשחתה ולהרס, למרות רמזים שמימיים חוזרים ונשנים שנועדו להניאו מהמשימה, אך הוא מתרצה לבסוף להצטרף לשרי בלק במטרה לקלל את עם ישראל.
בשלב הזה עולה התמיהה, אם הקב"ה התנגד להליכתו, מדוע לא מנע זאת ממנו?
התשובה טמונה ביסוד המובא בחז"ל "בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו". הנהגתו יתברך בעולם, מאפשרת בחירה חופשית לכל יצור, הקב"ה כביכול זורם... עם רצונו של האדם ומאפשר לו לממש את שאיפותיו, גם אם הן שליליות.
על פניו מאמר זה יש לו דמיון רב עם מאמר אחר בחז"ל - "הבא ליטמא פותחין לו", אולם יש לעמוד על ההבדל הדק בין השניים.
קושי נוסף עולה בשלהי הפרשה, כפי שמסופר שם ובדברי חז"ל, בלעם נענש ונהרג במלחמה. מדוע נענש 'שתום העין' בכזו חומרה, והרי בסופו של דבר קיבל רשות מפורשת ממלאך ה' ללכת עם אנשי בלק?
נראה כי המפתח להבנת העניין טומן בחובו מסר עמוק לחיים!
דברי חז"ל "בדרך שאדם רוצה ללכת" אינו עוסק רק בחטא מפורש. הוא מתייחס למצבים שבהם האדם מתעקש להשיג יעד מסוים בכל מחיר, אף שאינו תואם את טבעו, יכולותיו או את הייעוד שנקבע לו. אדם השואף לעושר מופלג שלא נועד לו, עשוי לקבל סיוע משמיים להשגת היעד, אך בסופו של דבר יצא מופסד, שכן הוא פעל בניגוד למבנה האישיות והכלים שהוענקו לו מיום היוולדו.
זהו בדיוק חטאו של בלעם. הוא אמנם לא עבר על ציווי אלוקי מפורש (שהרי קיבל רשות ללכת), אך הוא פעל בניגוד מוחלט לרצון השם!
הסימנים והרמזים שקיבל, הבהירו לו היטב שאין דעת המקום נוחה ממעשיו. בלעם היה צריך להבין שהרשות שניתנה לו אינה הסכמה, אלא ביטוי להנהגה האלוקית שאינה מונעת מהאדם לבחור בדרכו שלו.
מי שלא קולט סימנים שעל הדרך רמזים קטנים כגדולים, סופו לקבל ניעור רציני. לעיתים אדם מפסיד במו רגליו את 'מקומו', קטן ככל שיהיה, אבל מקום שקיבל טרם סטה מהדרך, וכעת מוליך את חלקו לפינה ללא מוצא, לאל חזור.
-------
ובמעבר חד מבלעם להתנהלות הנתעבת של תלמידיו.
כן, אני מדבר על שיירת הרכבים אמש שהסעירה מדינה שלמה.
הסערה סביב שיירת המחאה, חשפה לא רק עשן שחור מהאגזוזים (בכל זאת סובארו אברכים, לא טסלה...:), אלא בעיקר גילתה את פרצופם המכוער של חלק מאותם חרדים מודרנים שרואים באברך משי, מר כלענה, ובחילוני סטנדרנטי הישראלי היפה - שמיהרו להזדעק על 'חילול השם' ושאר טענות מן היקב ומן הגורן שניסו לגייס... כדי להוקיע את המוחים, בזמן שהגורן שלהם עצמם, איך נאמר בעדינות? - דורשת ניקוי יסודי של תולעים ודעות זרות קיצוניות.
באיזו עזות מצח הם חוברים למפיצי השנאה ומניפי דגל השטנה, שאלתי את עצמי כששמעתי אחד כזה מטנף על אחיו?
איך הם מעיזים לעשות "אגודה אחת"... עם גורמים אוטו אנטישמיים מבית היוצר של 'דר שטירמר' (סליחה מכל הנאורים, נראה ששברתי את חוק גודווין...)?
אבל חז"ל כבר לימדו אותנו, 'הבא ליטמא פותחין לו'!
אך זה רק השלב הראשון. לאחר שאדם בחר בטומאה מקדמת דנא, כבר לא רק פותחים לו את הדלת, אלא בועטים אותו עמוק פנימה, דוחפים אותו לתהום. אם כך לא פלא שאותם 'בלעמים' מודרניים מוצאים עצמם שקועים כעת בבור עמוק של שנאה עצמית שהם עצמם חפרו.
מי שלא נזהר מלהתקרב לפי הפחת, סופו להתבוסס בזוהמה ומיאוס בתחתית השאול, תוך שהוא מאבד את צלמו היהודי ומתרחק מאחיו שהתריעו בפניו מקדמת דנא, 'עצור, אתה סוטה מהדרך'.
גילוי נאות.
כותב השורות הוא אמנם בעל עגלה (מיצור יפני לסקרנים...), אך לא לקח חלק בשיירות המחאה. גם כי הוא לא חסיד... :) של חסימות בשלב הזה (מוזמנים לשכנע אותי באשכול 'לעבור את הכביש'...), ובעיקר כי לדעתו הקטנטנה שמשקלה כנוצת הדרור, חסימות כבישים המוניות אינן מקדמות את המטרה, אלא להיפך, מחטיאות אותה. כמובן, כל עוד גדולי ישראל לא הורו על כך מפורשות בכתב ידם או בקולם בצורה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים, עד אז, איננו רואה בכך לא 'ציווי חכמים' ואף לא 'רצון הגדולים'.... אך יחד עם זאת, אי אפשר לעבור בשתיקה כלפי אותם 'חרדים נאורים' שבחרו לחבור לאלו המבקשים להצר את צעדיהם של ילדינו - בחורינו בני הישיבות הממיתים עצמם בג'בלאות אביי ורבא - הללו ראויים לכל גינוי ושיימינג וחובה להוקיע אותם ו"לברך" אותם בדומה לשתם העין... עד כאן! אין דרך בלי דרך התורה!