מסעי איש בנחלת אבותיו (1 צופה)

[ישעיהו מנחלת דן]

הענין האחרון בפרשה הוא הסבת הנחלות ממטה למטה אחר וצריך באור החסרון שבדבר עד כדי אריכות בטענות בני יוסף והקפדת נישואי בנות צלפחד לבני דודיהן.
והנה בספר יהושע שערכה של א''י הוא מאריכים מאוד בנחלת כל שבט ושבט בגבולותיו ושמות עריו ויסוד הענין בפרשיות ויחי ווזאת הברכה שם מתארים יעקב ומשה-
את השבטים יחודיותם ומעלותיהם ונחלותיהם ובאשר שזה רצון ה' בבריאתו כל אלה שבטי ישראל שנים עשר איש על מחנהו ואיש על דגלו מן הראוי שלא לערב ביניהם.
ובסוף ספר שופטים מצינו שהותר שבט בנימין לבוא בקהל ונקבע יום ט''ו באב לשמחה (גם) על זה ולכאורה באותו זמן הותרו כלל השבטים לבוא זה בזה, וצריך טעם-
מעיקרא מאי קסבר והשתא מאי קסבר למה התורה מציגה את הענין שלא להסיב נחלה וספר שופטים ותורה שבעל פה מציגה את הצד השני של המטבע ?
והנה פרשת התר שבט בנימין קרתה כמובן בעקבות פרשת פילגש בגבעה וכדי שלא יכחד שבט מישראל וכנראה מאותו טעם הבינו שראוי להתיר שאר השבטים
ואמנם לא נתבטל הערך של כל שבט לעצמו אבל כשראו שיכול לקרוא שלא יהיה שידוכים מאותו שבט מסיבות שונות הבינו שאין זה דבר מחייב לדורות וצ''ע

 

[שמריהו]

רמב"ן על הפסוק ולא תסוב נחלה וכו' - ....ועל דעת רבותינו, שדרשו (בבא בתרא קכ.): "דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה בלבד", יתכן שלא היו בכל הדור ההוא הבא בארץ בנות יורשות נחלה זולתי בנות צלפחד, כי על כן לא דברו, וצוה הכתוב שאם ימות אדם מן היום ההוא עד שתחלק הארץ לשבטיהם ותהיה בתו יורשת אותו לא תנשא לשבט אחר, שלא יבא האיש ההוא בעת חלוק הארץ לקחת לו נחלה בתוך מטה אחר. כי הקפדה להם תהיה יותר גדולה בעת החלוק, שלא יתערבו השבטים זה עם זה בנחלה, כי אחרי כן כבר נודעה נחלתן ולא יקפידו כל כך. ובעבור שלא נודע זמן החלוק, הזהיר בכל הדור. והשם, אשר בידו נפש כל חי, אין לו לחוש מכאן ואילך, ונכון הוא על דרך הפשט, שאין "ולא תסוב נחלה" טעם כדי שלא תסוב הנחלה, אבל הן שתי מצוות: צוה ביורשות נחלה שלא תנשאנה רק למטה אביהן, וצוה בנשואות כבר ואשר תבא אליהן נחלה אחרי היותן לאיש שלא תסוב הנחלה ממטה למטה אחר, אבל יירשו אותן אחיהן וקרוביהן לא בניהן ולא בעליהן.