אלול אלול אצל המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

הישיבה, עיצבה את אישיותם ובנתה את שיעור קומתם, על אחת כמה וכמה היה כך בימי הרחמים והסליחות ובימים הנוראים. אז היה רבי גדליה שואב אותם אל האטמוספרה ה'אלולית' המחשמלת שיצר במו ידיו בישיבה ומנשאם אל-על.

אוירת פסגות מעין זו שאפפה בחודש אלול את היכלי הישיבות הקדושות בדורות קודמים לנוכח 'קול הקורא קדוש אלול'. ורישומי תקופה זו בצילו ובמחיצתו ננעצו במעמקי ליבם של תלמידי הישיבה לדורותיה.

בשיחותיו התובעניות ובמושכלות מוסרו הנוקבות, הצית רבי גדליה בקרב שומעי לקחו את להט אש האלול, החדיר בהם את אימת הדין וחומר המשפט. אך בעיקר עורר בהם רצון, שאיפה וכמיהה להכשרה, התחזקות והתעצמות בכל עוז בכל תחומי העבודה: עמל התורה, עבודת התפילה, תיקון המידות, יראה ומוסר, כהכנה רבתית לקראת הימים הנוראים המשמשים ובאים.

מאז נשמעה יבבתו הראשונה של השופר בראש חודש אלול, וככל שנקפו הימים לקראת ראש השנה, היה רבי גדליה מרבה את התכונה, חרדת הדין והדריכות בקרב בני הישיבה. כל שבוע הוא היה פותח את השיחה בקול הומה עם מנין הימים שכבר חלפו בחודש אלול, ומנין הימים שנותרו עדיין עד ראש השנה, ממש כפי שסופרים בספירת העומר: "אנחנו כבר עומדים בעיצומם של ימי האלול". "כבר עברו עשרה ימים בתוך אלול ומתקרבים יותר לימי הדין". "כבר עברו שבועיים בחודש אלול, יום הדין מתקרב". "במוצאי שבת כבר אומרים סליחות". "אור האלול כבר הולך". "כלל ישראל מאבד את המנוחה לקראת יום הדין".

וכדרכו היה ממשיך מיד בתביעה רמה לתת לזה ביטוי מעשי בחיי היום יום: "עם התקרב ימי הדין צריך היחיד, המבין, לחשוב עם עצמו חשבונו, כמה הוא בא לקראת הימים האלו, במה התחזק? האם החיזוק שלו מסתכם רק בזה שאומר 'לדוד ד' אורי וישעי' בסוף התפילה, ושאר ההנהגה היא בשגרת ה'אחרים', 'כמו כולם'?! או שאכן יש כאן חיזוק מהותי. יש 'בסיס' ו'מעמיד' של התייצבות על דרך טוב?"…

וכבר בפתיחה זו בכל שיחה ושיחה, היה בכדי להרטיט את ליבות השומעים, ולהעמיס בהם רגשות של היטהרות והזדככות לקראת ימי הדין, כל אחד לפום דרגתו והשגתו.

שינוי שהוסיף נופך לאווירת הרצינות וכובד-הראש באלול היה אמירת 'ועדים' במוסר לכלל בני הישיבה. בשונה משאר ימות השנה בהם רבי גדליה היה אומר 'ועדים' רק לבני שיעור ג', באלול הוא אמר 'ועדים' לכל השיעורים. לאחר תפילת מעריב הוא היה פונה לחדרו שם המתין עד לאחר שהבחורים יסיימו לאכול ארוחת ערב, ובכל יום, מלבד יום שלישי – היום הקבוע של השיחה, התאספו כל פעם בני שיעור אחר בחדר שיעורים, לשמוע ועד מוסרי מפיו.

אגב, היו קוראים לו לבוא מחדרו רק לאחר שכל הבחורים כבר ישבו במקומותיהם, כי מאד חרה לו שבחורים מאחרים להיכנס ל'ועד'. ה'ועדים' באלול היו אמנם קצרים יותר מבחינת הזמן מהרגיל באמצע השנה, אבל היו מיוחדים באיכות. הדברים היו נוקבים ותובעים, והקיצו את השומעים מתרדמת הזמן. ('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

כדרכו של רבי גדליה בשאר ימות השנה, כך גם שיחותיו בחודש אלול לא נשאו אופי של דרשות מגידים. הוא לא בא לעורר את רגשות השומעים בניגון רוטט, באמרות שפר, בסיפורים מלהיבים, ולא ביקש לנגן על מיתרי ליבם בדרך של איומים והפחדות. רבי גדליה עמל לכבוש את שכלם. הוא היה מעמיד על קומתן סוגיות והדרכות בדרכי עבודת ד', בהן הקיף את מהות עבודת האדם ועבודת הימים, והציב יסודות מחשבה ודעת בנויים קומה אחר קומה, בשכל בריא ובהגיון צרוף. מתוכן עלו והזדקרו מסקנות נוקבות, שהפכו לגורמים מחייבים ותובעים, מצד הכרת האמת הזועקת מהם, ומתוך ההבנה העמוקה הזאת הם השפיעו אף על כְּלֵי הרגש. קשה היה להישאר אדישים ושווי-נפש מול תביעות ומסקנות כה נוראות ונוקבות.

השיחות נמסרו במהלך מסויים מראש חודש אלול ועד מוצאי יום הכיפורים, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך. לא הרי עבודת תחילת חודש אלול, לעבודת סוף החודש, ולא הרי עבודת ראש-השנה כעבודת עשרת ימי תשובה ויום-הכיפורים. היה זה מהלך מסודר, עקבי, בנוי של עבודה. כל עת לפי עניינו ומהותו. מהלך שניתב את הנפש אל סולם העליה והעבודה בזה יום הדין בצורה מבוקרת ובטוחה.

לכן, כאשר שנה אחת בחודש אלול, הזמינה הנהלת הישיבה דרשן נודע לשאת מדברותיו לזכרו של אחד מבעלי המוסר שנפטר בחודש זה, לא היתה דעתו של רבי גדליה נוחה מכך. הוא התבטא אז במורת רוח באוזני המארגנים: "אני לא אומר לא, אבל אין זה לרוחי ולרצוני".

הוא טען, כי למרות שודאי דבריו של אותו דרשן יוצאים מלב טהור וספוגים בצדקות ויראת-שמים, אך הם אינם עולים בקנה אחד עם מהלך שיחותיו. בעוד שיחותיו בנויות במהלך מסודר של עבודה, מחושב ומותאם מדריגה אחר מדריגה מתחילת אלול ועד יום הכיפורים. אותו דרשן מדבר יותר באופן כללי, בהתלהבות, בהסתערות, עם מעוף דמיוני, באופן שאמנם כובש את השומעים, אך כשפג הרגש שוב לא נותר בידיהם מאומה.

הגדיר זאת אחד התלמידים בשפתו: "אמנם שניהם הצליחו להצית אש בלבבות, אך בעוד אשו של רבי גדליה היתה אש של גחלים, הרי שאשו של אותו דרשן היתה אש של קוצים. בקוצים נדלקת מיד שלהבת גדולה, אבל היא גם נכבית מהר, כי אין לה בית אחיזה. לעומתה, אש של גחלים, בתחילה הגחלים עמומות, לוקח זמן להבעיר אותן, וגם אינן מתפשטות לממדי ענק, אך לאש כזאת בית אחיזה, והבערה מחזיקה זמן רב"… ('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

תלמיד 'קול תורה', הסופר רבי יאיר וינשטוק, במאמר מיוחד שכתב לאחר הסתלקותו של רבי גדליה, מפליג בערגה אל אותם חודשי אלול מרוממים בצילו ובהשראתו:

"פטירתו של המשגיח זצ"ל בצום גדליה השנה, החזירה אותי בבת אחת לימי עלומיי, ואני נער צעיר החובש את ספסלי ישיבת 'קול תורה' בשכונת בית וגן הירושלמית. עשרות שנים כבר חלפו מאז, אבל השאגה שלו פולחת הלבבות, 'אָט גֵייט משפט' ['הנה הולך ומתקרב המשפט'], עדיין מהדהדת באוזניי, כאילו רק היום שמעתיה, ודמותו עומדת חיה לנגד עיני.

"כל ימות השנה היה רבי גדליה חי בהיכלות של רוממות ואצילות, על אחת כמה וכמה כאשר הגיע חודש אלול. מן היום הראשון של הזמן, החל מנקר את גידינו בשאגותיו הפולחות לבבות: 'ראש השנה מתקרב, אָט גייט משפט'. הוא הצליח לסחוף באישו היוקדת בחורים צעירים ועליזים הפטורים מעול דאגות, ולהחדיר עד לשד עצמותיהם את הפחד הנורא מן המשפט העליון. אימת הדין היתה כובשת את הכל.

"הוא נטע בלבנו עוד פחד נורא, שמא ראש-השנה יגיע ואנחנו נצנח לתוכו בלי הכנה מספקת ולא נתעורר מבעוד מועד משינת הבלי הזמן. הוא כל כך הצליח, עד כי פעם, במהלך החורף של השנה הראשונה, בישיבה גדולה 'קול תורה', התעוררתי כולי מסויט מחלום בלהות, שבו כבר הגיע ראש-השנה והנה עומדים אנו למשפט, ואני כלל לא מוכן. רק לאחר דקה נזכרתי: בחודש טבת אנו עומדים, יש לנו עוד שמונה חודשים שלמים להתכונן לראש השנה, ורווח לי.

"אלול של רבי גדליה היה מערכה בנויה לתלפיות של הכנה למשפט. מיום שלישי לזמן רעווא דרעווין לאחר סעודה שלישית, כאשר הכל עוברים מחדר האוכל אל היכל הישיבה, משמוע'ס אחד למשנהו, הוא רומם אותנו עוד טפח. 'התקרבנו לראש השנה בעוד שלושה ימים', פתח את השיחה בחיוכו הנלבב, כשההמשך ברור מאליו. המסר הסמוי ולעיתים אף הגלוי, 'מה קורה אתכם, האם התעליתם?'…

"לא היה גורם מעורר ומחייב יותר משאלותיו הנוקבות של רבי גדליה, מזעקתו המפלחת לבבות, 'שלושה ספרים נפתחים', והנה אתה רואה לנגד עיניך חי וברור ומוחשי, מול העיניים, את מהלך המשפט כולו ואת הספרים הנפתחים.

"איבוד ההרגשים היה בעיניו האסון הנורא ביותר. הוא היה זועק: 'יכול בחור ישיבה להסתובב בישיבה לפני יום הדין כשהוא בבחינת סוס. לבו נטול הרגשים, אטום וסתום'. לעיתים השתמש בדוגמאות קיצוניות כדי לעורר אותנו ואת ההרגשים שלנו.

"סיפר לי אחי, רבי צבי וינשטוק, האח הגדול שסלל עבור כל בני המשפחה את הדרך לישיבת 'קול תורה': כי בימי נעוריו, לקראת ראש השנה הוא ניגש אל המשגיח וביקש ממנו רשות להיעדר מהישיבה בימי החג כדי להתפלל יחד עם הרבי, הוא האדמו"ר הרב הקדוש רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל.

"המשגיח ידע כי תלמידו בא מבית חסידי, הן הוא עצמו בא מבית כזה, אבל הוא היה מזועזע בעליל מן המחשבה על תפילה בראש השנה לא בהיכל הישיבה. 'האם יש שם 'עובדים' בין המתפללים?' – בירר בדאגה, וכשנענה כי נמצא שם העובד הגדול ביותר, הרבי עצמו, ואיתו עוד כמה יהודים חסידיים מופלגים מן השורה הראשונה, נרגע. העיקר שתלמידו לא יתפלל רק עם אנשים שלא עוררו את לבם כיאות לקראת התפילות הנשגבות.

"עשרות שנים חלפו מאז, ומדי שנה, כאשר מתקרב ראש חודש אלול, נזכר אני בשיחותיו הסוערות של רבי גדליה. כן, הן חסרות לי מדי שנה. אך זעקתו הנצחית 'אָט גֵייט משפט', שאותה התרה מלב אוהב ודואג, על המשפט המתקרב, מוסיפה ומהדהדת באוזנינו כל שנה ושנה מחדש". ('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

בשיחה מאלפת, עתירת זיכרונות, אשר קיימנו עם אחד מחשובי התלמידים, רבי מנחם דויטש, ר"מ בישיבת 'באר התורה', אודות שנות לימודו ב'קול תורה' וחינוכו על ברכי המשגיח, הוא ייחד את דיבורו על ימי הרחמים והסליחות בהשראתו ובמחיצתו. הרי תיאורו המורחב והמפורט לפנינו:

"את האוירה שיצר רבי גדליה בישיבה באלול אפשר היה לחתוך בסכין. היא היתה סמיכה וכמעט ניתנת למישוש. זה היה דבר שיש בו ממש. רבי גדליה בכוחו הגדול הצליח להחדיר בנו את אימת הדין, להגביה אותנו, ולרומם את מחשבת המוסר שלנו בצורה פלאית. זה היה מדהים לראות איך בחורים צעירים מסתובבים עם מחשבות כה גבוהות במוסר, עם שאיפות ורצונות לשיפור והתעלות, ועם תחושה כה עילאית של קירבת אלוקים. אני זוכר מידי שנה לאחר יום כיפור היתה לרבים מאיתנו הרגשה של כעין נפילה כזאת, נחיתה מהר גבוה אל תהום עמוקה. מעולם רוחני כה גבוה, טמיר ונאצל של אלול, אל עולם החולין, שגרת היום יום.

"למרות שכבר חלפו למעלה מחמישים שנה, עדיין חקוק בליבי תוכן דבריו של רבי גדליה שדיבר ב'ועד' הראשון באלול בתחילת דרכי בישיבה.

"הוא רצה אז להלהיב את רוחנו להתחיל בהכנה ועבודה כבר בתחילת חודש אלול, ולא להיות מהמאחרים המתעוררים בערב ראש השנה, וכה אמר: אתם תגיעו לראש השנה, ותעמדו בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, ותאמרו לפניו 'המלך הקדוש'. מה הוא יענה לכם? הוא יטען לכם את הטענה הנוראה שהשמיע אספסיינוס קיסר רומי באוזני רבן יוחנן בן זכאי (גיטין נו, א), כאשר יצא אליו במסירות נפש למען העם היושב ברעב, ופתח ואמר לו: 'שלמא עליך מלכא!', השיבו הקיסר: 'אי מלכא אנא, עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?'. ['אם כדברך שאני מלך, מדוע לא באת אלי עד היום'?!]. כלומר: אם אתה פונה אל הקדוש ברוך הוא ומכיר במלכותו, אזי מיד צצה ומתעוררת השאלה, או נכון יותר התביעה – היכן היית עד עכשיו? היכן היית כל האלול?…

"רבי גדליה פילח את חלל החדר בשאגתו האדירה: 'עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?!…

"האם מישהו מאיתנו רוצה שהקדוש ברוך הוא יאמר לו טענה כזאת חס ושלום? הרי אין מה לענות על טענה כזו?!'… דבריו לפתו את ליבנו, ועשו עלינו רושם עצום.

"רבי גדליה תבע מאיתנו שנחיה באלול במצב גבוה ומרומם יותר משאר ימות השנה. 'שנחיה חיים שלא על דרך השגרה והמלומדה' – כלשונו, והוא אכן הצליח להשפיע עלינו השפעה מרובה.

"אני נזכר באנקדוטה מעניינת, שולית אמנם, אבל מבטאת את האוירה שהוא הצליח להחדיר בקרב בני הישיבה: בעודנו בחורים צעירים, בני שיעור א' בישיבה-קטנה, בשבת לפני ראש-השנה עמדנו כמה בחורים במרפסת של הישיבה ופיצחנו גרעינים, מבלי הרבה מחשבה ושימת-לב על מעשינו.

"לפתע ניגש אלינו בחור חשוב משיעור ה' בישיבה, היה זה רבי שלמה ברויאר, לימים חתנו של רבי גדליה, ומשגיח בישיבת 'בית מתתיהו'. הוא אמר לנו בקול תוהה: 'אנחנו עומדים בשבת לפני ראש השנה וכך מפצחים גרעינים?!'… היה די במילותיו הספורות כדי שכולנו נזרוק את הגרעינים מידינו ללא שהות וניכנס פנימה.

"האוירה שהיתה בישיבה באלול, תבעה רצינות, תבעה רוממות, תבעה לברוח מכל פעולה שך קלות-דעת. לאחר שאותו בחור חשוב העיר את תשומת ליבנו לכך אכן חשנו אז ס'איז פאסט נישט ['שאין זה מתאים']. אין צריך לומר, שהיה זה מכח חינוכו של רבי גדליה". ('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

מסופר ששאלו פעם את המשגיח הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל, מהי ההכנה הראויה בה צריך להתחזק לפני ראש השנה?… אמר ר' גדליה: "דבר ראשון להודות על השנה שעברה!" (רבי חזקיהו מישקובסקי)

 

[אחד יחיד]

שיחת ראש השנה של המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il