הלכה כללי אלו בדיקות הוו דאורייתא?

[כמעיין המתגבר]

אלו בדיקות נדה הוו דאורייתא?​

שאלה זו נראית כסלע תמים במורד ההר, אך אם נזיז את הסלע, נמצא תחתיו עקרב צהוב!

מדברי הב"י ביו"ד סי' קצו בסוף סעיף ד, וכן מדברי החינוך במצוה רז, מבואר שהבדיקות המעכבות (הפסק, בדיקה אחת בראשון, ובדיקה אחת בשביעי) הוו דאורייתא.

דין בדיקות דאורייתא הוא רק בזבה שצריכה ז' נקיים ולא בנדה שאין צריכה ז' נקיים. אבל נשים דידן, אנו דנים אותן כזבות לכל דבר.

אם התורה מחייבת בדיקות, זאת אומרת שאילו לא בדקה - לא טהרה, וכן אם בדקה ומצאה דם - לא טהרה, שהרי אם היא טהורה מדאורייתא גם אם תמצא דם בבדיקה או בהפסק - אם כן למה הצריכה התורה לבדוק, אלא ודאי כשהתורה הצריכה לבדוק, כתוב בזה שאם בדקה ומצאה דם טמאה מדאורייתא.

הטור והב"י בריש סי' קפג, הביאו מהגמרא שאין אשה טמאה דאורייתא אלא כשהרגישה כשיצא הדם (אגב, בספרי הארכתי לטעון שהרגשה זאת אינה אלא חלק ממה שמכונה היום 'כאבי מחזור', וכן משמע ברמב"ם, אבל ההרגשה של פתיחת פי המקור, לא היתה ולא נבראה בטבע, וההרגשה של זיבת דבר לח, לא תיתכן אלא בבית החיצון שאינו מטמא או במקרים חריגים שיש פצעים. מה שמרגישים בזמנינו - זה מה שהרגישו בזמן חז"ל, ומחזור דידן טמא מדאורייתא. המדע מוכיח שאין הצמחים ובעלי החיים הגדולים משתנים שינוי משמעותי כזה תוך אלפיים שנה. דבר זה נכון גם לגבי הביצים והזיתים).

כיון שאין אשה נטמאת מדאורייתא אלא בהרגשה, מסתבר שדם היוצא בלא הרגשה אינו כלום מדאורייתא ואפילו שופעת כל היום, ואם כן כשהתורה מבקשת ז' נקיים, מסתבר דהיינו 'נקיים מראיה בהרגשה', ואם רואה בלא הרגשה חשיב נקי מדאורייתא. יתירה מזאת, אפילו ראתה כמה ימים בהרגשה והמשיכה לראות ז' ימים בלא הרגשה, הרי היא טהורה והוי כז' נקיים!

כאן הענין מתחיל להסתבך.

אם ראיה בלא הרגשה אינה פוגמת בז' נקיים, אם כן למה הצריכה התורה לבדוק, הלא אם לא הרגישה - הדם לאו כלום הוא, ואף כשתמצא דם בבדיקה אינו כלום, ואם נאמר שכשתמצא בבדיקה נטמא כי נחשוש שמא הרגישה ולא אדעתא כי חשבה שזה הרגשת העד - אז לא תאמר התורה לבדוק ולא יהיה שום חשש, (ומה גם שדילמא ארגשא, הוא כספק, והתורה באה לטמאות דרך ודאי).

לכאורה אין מנוס, אלא לומר שלסוברים שהבדיקות הן דאורייתא, בהכרח דסבירא להו שרק בתחילת הטומאה צריכה הרגשה מדאורייתא, ולאחר שנטמאה אינה נטהרת עד שתפסיק לראות דם, בין אם רואה אותו בהרגשה ובין אם רואה אותו שלא בהרגשה, ועל כן צריכה לעשות 'הפסק טהרה' מדאורייתא, גם אם אינה מרגישה.

אך כיון שהם אומרים שגם הבדיקות המעכבות הן דאורייתא, צריך לומר יותר מזה: שהם סוברים שאף כל ז' נקיים צריכים להיות נקי ממש ולא לראות בו דם אפילו שלא בהרגשה.

אם כן, נמצא שכתמים בז' נקיים הוו דאורייתא, ולא הוו כשאר כתמים - אך הדרכ"מ בסי' קצו בסעיף י, כתב שכתמים בז' נקיים הוו דרבנן כמו שאר כתמים. כמו כן הביא הדרכ"מ והרמ"א שם מהראשונים שמותר לתלות כתם בז' נקיים במכה או בכינה, ע"כ - אולם דין תליה אפשר ליישבו אף אי נימא שבז' נקיים בעינן נקיים אף מדם שלא בהרגשה, אך עדיין נצטרך לומר שכל כתם שאי אפשר לתלותו כלל כגון כתמים של זמנינו, יהיה טמא בז' נקיים בכל גוונא מדאורייתא - כלומר: אפילו בפחות מגריס ואפילו בבגד צבעוני ואפילו בדבר שאינו מקבל טומאה.

לסיכום: לפי מה שמבואר שההפסק וב' בדיקות דאורייתא, נראה שכתם בז' נקיים טמא בכל גוונא, וזה נגד דברי הדרכ"מ. האם זה אומר שיש לפנינו מחלוקת שורשית שנתעלמה מן העין?

אשמח לשמוע מוצא ממעגל הקסמים הזה.