אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את הת

[פנחס ע]

פנחס ע יצר פוסט חדש
אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את הת

ראיתי מבארים.

לכאורה הוא דבר תימה. מה תועלת יש לעמידה לפני הר סיני בלא קבלת התורה?

והנה במהרש"א[1] התקשה מדוע חוגגים אנו את שבועות ביום החמישים ולא ביום החמישים וא', הרי לפי החשבון בסוגיות במס' שבת התורה ניתנה ביום הנ"א?

ותירץ, כי באותו יום הנ' משה הנחיל לעם ישראל יסוד הקודם לתורה- יראת חטא! ויראה זו עדיפה על התורה במעלתה!

ואת יום זה של מתן יראת חטא קבעו לדורות לחג השבועות.

והוסיפו האחרונים על דבריו, שלכן רב יוסף התבטא "אי לאו האי...

לחץ כדי לכווץ...

קרא את הפוסט המלא בבלוג כאן...

 

[אמר ליה]

אחר הדברים הנפלאים האלה אמרתי אוסיף מעט מהידוע:
הנה קושיא זו כבר הק' הראשונים והאחרונים וכתבו בכמה דרכים, באבודרהם ביאר בכמה אנפי א. דהכוונה דאלו לא נתן לנו הקב"ה את הלוחות אלא רק ע"י משה כשאר כל התורה (ולא על ידו) דיינו, וכן אם לא היה מוסיף את כל המצוות אלא מחצה או שליש דיינו. ב. כתב דע"י שבני ישראל עמדו בהר סיני פסקה זוהמתן וע"כ דיינו.
בצל"ח כתב לבאר בעוד אופן דודאי קרבנו לפני הר סיני היינו קבלת התורה אלא שבמתן תורה מלבד מה שקיבלנו את התורה, הקב"ה גם נתנה לנו במתנה, כמבואר בגמ' (סנהדרין נ"ט.) "דעכו"ם אסור לו ללמוד תורה משום שנאמר 'תורה ציוה לנו משה מורשה' לנו מורשה ולא להם מורשה" והוא בכלל גזל שאסור לבן נח.
ומעתה זהו שמודים להקב"ה דגם אם היינו מקבלים את התורה ולא היה נותן לנו את התורה מורשה והעכו"ם היו יכולים ללמוד ממנה מ"מ אנחנו עדיפים עליהם שאנו מצווים והם לא מצווים וע"כ דיינו. אבל השתא ש'נתן' לנו את התורה וממילא העכו"ם אסורים בלימודה מדין גזל א"כ ודאי שהוא עילוי טפי.
ומרנא הגרי"ז זיע"א ביאר שבהר סיני נתברר להם מעלת נבואת משה איך הקב"ה מדבר עמו כדבר איש אל רעהו ועיי"ז הגיעו להכרה בתכלית האמונה כי ה' בעצמו הוציאם ממצרים ושליחותו של משה היה בבחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונו'.
ובשם הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל הביאו שביאר בזה עפי"ד הקצהו"ח בהקדמתו לבאר הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת" שהקב"ה נתן לנו שהאמת של התורה תהיה אפ"י הכרעת חכמי ישראל.
ולפי"ז ביאר דודאי הכא מיירי על קבלת התורה רק אפשר שהקב"ה היה נותן את התורה בלא ענין זה שהכרעת חכמי ישראל תקבע אמיתת תורה, וכבר ע"ז דיינו, והקב"ה הוסיף 'ונתן לנו את התורה' עפי" הכרעת חכמים.
בדליות יחזקאל להגר"י סרנא זצ"ל ביאר דודאי כלל ישראל ידוע את התורה שהרי כתוב בחז"ל שמימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה, וכן כתב הרמב"ן (במדבר ג, י"ד) על שבט לוי שעסקו בתורה במצרים, וא"כ ע"כ דמעמד הר סיני לא היה עיקרו לתורה דלזה סגי שמשה יקבל את התורה ויעביר להם, אלא עיקר המעמד היה כמבואר בפסוק (שמות כ, י"ז) "בעבור תהיה יראתו על פניכם" והיינו עבודת ה' וכדכתיב "תעבדון את האלוקים על ההר הזה", וממילא סגי בעצם הקרבה להר סיני בשביל לקבל מעלת יראת ה' אף בלא קבלת התורה וכבר ע"ז דיינו.
ולענ"ד נראה לבאר באו"א דהנה כתיב "ויחן שם ישראל נגד ההר" ופרש"י (שמות י"ט ב) "כאיש אחד בלב אחד". והשתא נראה דזה המעלה הגדולה שיש בעצם היותם בהר סיני אף בלא קבלת התורה שהיו באחדות גדולה ועל זה אנו מודים ואומרים אילו קרבנו לפני הר סיני דיינו.
עוד אפ"ל לפי הנ"ל שהקב"ה הוסיף להם עוד מעלה של כפרת עוונות דנתגיירו ונעשו כקטן שנולד ונמחלו כל עוונתיהם, א"כ איכא מעלה כבר בעצם קירבתם להר (והוא כעין דברי האבודרהם הנ"ל דפסקה זוהמתן).

 

[אברך מעמיק]

ואחר שהוסיפו דברים, אוסיף גם אני את חלקי.
הנה חז"ל אמרו (תענית כו:) 'יום חתונתו זה מתן תורה, יום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק' ופירש"י 'זה מתן תורה: 'יום הכיפורים שניתנו בו לוחות אחרונות'.
ומבואר כי רש"י ביאר שמשמעות 'מתן תורה' היינו 'מסירת הלוחות'.
וכדבריו מבואר לכאורה בדברי חז"ל [שאמנם דרשו את הפסוק באופן אחר] וכך דבריהם (במדב"ר יב, ח): "וביום שמחת לבו, זה מתן תורה שנאמר (שם לא, יח) ויתן משה ככלתו וגו' ככלתו כתיב", והנה הפסוק שהביאו חז"ל נאמר על מסירת הלוחות, ככתוב 'ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן וגו'..
ואם כן פירוש המילים 'מתן תורה' היינו 'מסירת הלוחות', ואם כן ממילא מיושבת השאלה, כי 'קרבנו לפני הר סיני' היינו ל'מעמד הר סיני', ולא 'נתן לנו את התורה' היינו אם הוא לא היה גם 'מוסר לנו את הלוחות' בפועל, וזה בודאי אין שייך לומר עליו כי העיקר חסר מן הספר.

 

[אברך מעמיק]

ברשותו של הרב בעל הבלוג, אני מצרף הפניה למאמר שהעלתי בפורום, בו ביארתי באופן נוסף את משמעות הקרבה להר סיני בלי מתן תורה.

'אילו קרבנו לפני הר סיני', מה המשמעות בזה?

מבאר את שני חלקי מתן תורה, הברית המהותית, והתורה והמצוות הנובעים ממנה.

forum-otzar-hatorah.co.il