חוקת אלו דיבורים היה צריך משה לדבר אל הסלע (1 צופה)

[אחד יחיד]

"ודִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם" (במדבר כ', ח')

כידוע הסלע שהכה משה הוא בארה של מרים, שהיתה מוציאה מים כל המ' שנה, ובמותה של מרים הפסיקה.

בתחילת המ' שנה, סלע זה התחיל להוציא מים ע"י שאמר הקב"ה למשה (שמות י"ז, ו'): "הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה".

וצריך ביאור מדוע כאן אומר לו הקב"ה לדבר אל הסלע, ובשמות אומר לו מלכתחילה להכות בסלע.

וכ' בילקוט שמעוני (רמז תשס"ג): "אמר לו כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו, כיון שהגדיל, בדיבור הוא מייסרו, כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנא' 'והכית בצור', אבל עכשיו ודברתם אל הסלע, שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע".

וב'אור החיים' כ' על ידי שישנה עליו פרק אחד של תורה, שהוא חיי עולם מפה קדוש יעורר כח שבדומם, ומזה יתעורר לתת מים.

(קב ונקי)

 

[אברך מישיבת מיר]

בתרגום יונתן תרגם הא דודברתם אל הסלע 'תריכון ית כיפא' וביאר המפרש ותשביעו שניכם את הסלע, בשם גדול ומפורש, כאשר הם רואים, ע"ש.

הרמב"ן והדעת זקנים כתבו ודברתם אל הסלע - כמו על הסלע, יצוה שיאמרו לעיני העדה בהיותם נקהלים כלם שהשם יוציא להם מים מן הסלע.

רבינו מיוחס ביאר כי יאמרו לסלע המקום גוזר עליך שתוציא מים.

העמק דבר ביאר ע"פ המדרש שכתב שיגיד פרק א' היינו שיגיד משה ואהרן דבר הלכה ומוסר, וגם דבר הלכה מועיל לתפלה כדאיתא בתענית [י' א'] והיחידים חוזרים ומתענין מאן נינהו יחידים צורבא מרבנן

 

[יצחק א]

כמדומה שיש מפרשים, שלכל אחד יש לדבר בשפתו, ואל סלע מדברים בהכאה, ולכן גם צוה ד' את משה להביא המטה עמו, אלא החטא היה שהכהו פעמים, שזהו כבר בבחינת "צעקה" לגבי סלע.

(וא"ת מאי ה"ל למעבד, הרי הכה פעם אחת ולא יצאו מים? אלא זהו מוסר גדול, שהיה לו להמתין בסבלנות, מאחר שעשה את שלו, ולא היה צריך לצפות לתוצאה מיידית באותו רגע, וזהו קידוש ד' שיראו בטחונו הגדול של משה ואמונתו בדבר השם, שלמרות שאין הסלע עושה דבר, אין הוא נבהל כלל).