ג' דרכים מנתה המשנה הפותחת את פ"ק ממסכת קידושין (דף ב ע"א), בהן נקנית האשה: כסף, שטר וביאה. כסף מנ"ל? תנא מייתי לה מהכא (לקמן ד ע"ב), דתניא: "כי יקח איש אשה" וגו' (דברים כד, א) – אין קיחה אלא בכסף, וכה"א (בראשית כג, יג): "נתתי כסף השדה קח ממני". כלומר, בהיות וקרא הכתוב "קיחה" גבי נישואין – י"ל דבכסף היא, שכן בפרשת שדה עפרון מצינו כי אין קיחה אלא בכסף.
וצ"ב, דהנה מפורש עוד במשנה כי היבמה נקנית ליבם בביאה לבד – ולא בכסף ושטר. והרי גם את היבום קרא הכתוב "קיחה", דכתיב (דברים כה, ה): "ולקחה לו לאשה ויבמה" – ומן הראוי היה לכאו' להסיק לפ"ז, כי גם היא נקנית אף בכסף. ומדוע, א"כ, לא נקנית כ"א בביאה לחוד?
אך אפ"ל, שאמנם אילו היתה מפורשת "קיחה" גבי יבום כמו שנתפרשה גבי נישואין – היתה היבמה נקנית גם בכסף. אלא שלא נתפרשה הקיחה גבי יבום רק אחר שנתפרשה בה "ביאה", דכתיב (שם): "יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה". לומר, שדקדק הכתוב לפרש כי במקרה זה של היבמה – ליקוחיה אינם נעשים בכסף, כ"א בביאתו אליה תחילה. [הגם שלכאו' לא מדויק לפ"ז לשון הגמ' שם "אין קיחה אלא בכסף". שכן עתה נמצאנו למדים, כי יש קיחה שאינה בכסף – כ"א בביאה. וצ"ע.]
וצ"ב, דהנה מפורש עוד במשנה כי היבמה נקנית ליבם בביאה לבד – ולא בכסף ושטר. והרי גם את היבום קרא הכתוב "קיחה", דכתיב (דברים כה, ה): "ולקחה לו לאשה ויבמה" – ומן הראוי היה לכאו' להסיק לפ"ז, כי גם היא נקנית אף בכסף. ומדוע, א"כ, לא נקנית כ"א בביאה לחוד?
אך אפ"ל, שאמנם אילו היתה מפורשת "קיחה" גבי יבום כמו שנתפרשה גבי נישואין – היתה היבמה נקנית גם בכסף. אלא שלא נתפרשה הקיחה גבי יבום רק אחר שנתפרשה בה "ביאה", דכתיב (שם): "יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה". לומר, שדקדק הכתוב לפרש כי במקרה זה של היבמה – ליקוחיה אינם נעשים בכסף, כ"א בביאתו אליה תחילה. [הגם שלכאו' לא מדויק לפ"ז לשון הגמ' שם "אין קיחה אלא בכסף". שכן עתה נמצאנו למדים, כי יש קיחה שאינה בכסף – כ"א בביאה. וצ"ע.]