במדבר אם ישבתי אצלם – אני שלהם (1 צופה)

[התורה]

וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וגו' (במדבר ג, לח) וסמוכין להם דגל מחנה יהודה, והחונים עליו יששכר וזבולן, טוב לצדיק טוב לשכנו, לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה, נעשו גדולים בתורה (רש"י).
בפסוק זה למדים אנו על החשיבות ליהודי להשתדל שיהיו לו תמיד שכנים טובים, כי טוב לצדיק – טוב לשכנו, שהרי השכנים הטובים מקרינים סביבם אורה ומשפיעים טובה, והשפעת השכנים על הסביבה – רבה היא, כמבואר כאן ששבט יהודה זכו לתורה בהיותם שכנים למשה ואהרן.

בימים שהיהדות עדיין נרמסה תחת המגף הקומוניסטי ברוסיה, יסד יהודי תלמיד חכם שיעור גמרא במחתרת במרכז העיר לנינגרד. אחד המשתתפים בשיעור היה יהודי מבוגר שלא הבין מאומה מכל הנלמד, ובכל זאת לא נעדר מהשיעורים.

באחד הימים, כשנשאל לסיבת השתתפותו למרות שאינו מבין מאומה, פתח וסיפר: לפני שנים, ישבתי במסעדה ואכלתי לתומי, כשלפתע זינקו אנשי ק.ג.ב. פנימה, תוך מספר דקות מצאנו כולנו את עצמנו כבולים באזיקים, מובלים בניידת משטרתית לבית המעצר. לאחר מעשה התברר כי באותה מסעדה סעדו כמה אנשים המבוקשים זמן רב למשטרה, החוקרים בקשו להוכיח את קשריי עם אותם אנשים, אך אני התחננתי ובכיתי, והבטחתי כי אין לי ולא היה לי קשר כל שהוא עם אנשי אותה קבוצה. אך ללא הועיל. בוקר צהרים וערב, היו החוקרים מכים אותי מכות נמרצות וחוזרים על אותו משפט: 'אם ישבת איתם, סימן שאתה מהם!'.

סיים האיש ואמר למשתתפי השיעור: לאחר פטירתי בבית דין של מעלה, לא אדע לחזור על שורה אחת של גמרא, אבל אני אגלה את זרועי החבולה, ואת גבי המלא צלקות, ואומר למלאכים שבשמים: אתם רואים, הם לימדו אותי 'אם ישבת אתם, סימן שאתה מהם', אז נכון, לא הבנתי דבר משיעור הגמרא, אבל הקפדתי להיות בסביבה טובה וליד שכנים טובים העוסקים בתורה, אם ישבתי איתם אני מהם---
תורה שבכתב​