לך לך אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין (1 צופה)

[געגועים]

וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן

במדרש רבה אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר ואת הנפש אשר עשו, אלא אלו הגרים שגיירו.

בס' חומת אנך להרב חיד"א ז"ל (אות ג'): יש מי ששאל דהיו יכולים לבראות בני אדם על ידי ס' יצירה וכו', וכמ"ש בסנהדרין רבא ברא גברא, וכתב הרב של"ה ז"ל דהשבטים היו בוראין צאן ע"י ס' יצירה וכו'. ואני הדל אומר שגם העושה בס' יצירה, הוא אינו עושה, רק מצרף אותיות ומכוין כונות, ומן השמים עושים, וקרא דדייק טובא הול"ל ואת הנפש אשר נעשו בחרן ולא יאמר עשו, כי הם אינם יכולים לעשות שום דבר רק בצירוף וכונות נעשו. ועוד דייק ואת הנפש אשר עשו, דמשמע דעשו הנפש ולא הגוף, ולז"א שגיירום ותקנו נפשם. עכ"ל.

וקשה לי מהפסוק ובן הבקר אשר עשה, שהביא זקינו של החיד"א בספר חסד לאברהם (עין משפט נהר נ"א) שעשה פר ע"י ספר יצירה, הרי לנו ששייך עשייה בספר יצירה, ואולי יש הבדל בין עשיית אדם לעשיית בעל חי. [ונראה שהרב חיד"א ז"ל לא ראה את המדרש שהביא זקינו, שהרי אינו מביאו בשמו בכל ספריו הרבים, כפי שמביא רבות בשמו].

ואפשר לתרץ עוד תירוץ על הקושיא הנ"ל, שלא מצאנו בכל ההיסטוריה אשה שתברא בספר יצירה, ולכן לא שייך לבאר "אשר עשו" דקאי גם על שרה אמינו, ודו"ק.

עוד אפשר לתרץ עפימ"ש זקינו של החיד"א בספר בעלי ברית אברם פ' חיי שרה בשם כת"י, שאברהם התחיל לעסוק בספר יצירה בהיותו בן פ"ז שנה, א"כ כאשר עשו את הנפש בחרן שהיה אז בן נ"ב שנה (ע"ז ט.), עדיין לא עסק בספר יצירה, ולכן לא יתכן בספר יצירה.

[אמנם ראה בפי' הראב"ד בסוף ספר יצירה: את הנפש אשר עשו בחרן, מלמד שנתעסק אברהם אבינו ע"ה בצירוף האותיות של ספר יצירה, כדאמרו רז"ל רבא ברא גברא וכו'. וכן כתב בספר ציוני: ואת הנפש אשר עשו בחרן, מסורת בידינו מאבותינו שאברהם אע"ה חבר ספר יצירה על מתכונתו, כי ה' אתו, ודי לכל משכיל].​