אמת יומית [מתעדכן] (1 צופה)

[הייליג]

רוח וחוש​

אנו מכירים רק את עולם החוש, את עולם הרוח אנו מכירים רק בהכרה על־חושית, מכאן ההתגוששות, ככלי להבנת הבלתי מובן עלינו להשים לב שעולם החוש הוא בריאה של הבורא האינסופי שכללי־החוש אין חלים עליו. אלא שעולם החוש אינו אלא כלי לקבל אור הרוח החיה שהיא נשמת האדם האלוקית, ועל האדם לזכך את עולם החוש, כדי שיהיה מאפשר לרוח להתגלות ולא להסתיר אותה.​

 

[נתאי הארבלי]

כוונתך מבוארת לפי המבואר במס"י כי הצורה להרגיש את נעימת הנפש האלוקית היא ע"י עסק התורה המעלה את האדם מדרגת אדם-מדבר לדרגת ישראל.

 

[הייליג]

אין אדם יכול לעבוד את הבורא ולא להרגיש תחושת עבדות, כי היא סתירה מיניה וביה, אין כס'ף [כיסופים] לאדון זה, אבל יש כסף [כנ"ל, רח"ל] לאדון אחר. ומאי ניהו? אב [מלשון ולא אבה] היינו התאוות. כי התאווה להיות איש כשר עדיין אינה מעידה על התבטלות, וכמאמר הזוה"ק - לאו איהו כפית באחרא... וכן מצינו שבחו של רעיא מהימנא, עבד ה', כי עבד נאמן קראת לו, חזינן, שהיא שיא פסגת היהדות... "עבדי הם - שטרי קודם".​

 

[הייליג]

ג.​

הַשִּׂמְחָה הִיא הַמַּפְתֵּחַ הַגָּדוֹל לְהַעֲצָמַת כָּל הַתְּכוּנוֹת שֶׁבָּאָדָם, הֲמוֹן מִמַּעֲלוֹתָיו נִשְׁאֲרוֹת בָּאֲפֵלָה, כַּאֲשֶׁר הוּא עָצוּב וְשָׁקוּעַ בִּיגוֹנוֹ הַקִּיּוּמִי. כַּאֲשֶׁר יַצְלִיחַ לִפְרוֹץ אֶת הַחוֹמוֹת שֶׁסּוֹגֶרֶת עָלָיו הָעַצְבוּת, הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה טוֹב, וְגַם כַּאֲשֶׁר עוֹשֶׂה טוֹב וְהוּא בְּעֶצְבוֹנוֹ, הַטּוֹב לוֹקֶה בְּחֹסֶר, וְיָכוֹל גַּם לִהְיוֹת מְעֻוָּת. לָכֵן מְחַדֵּד הַפָּסוּק, אֶת חִדְלוֹן הָעֲבוֹדָה, חַס וְשָׁלוֹם, בַּלָּשׁוֹן: "תַּחַת אֲשֶׁר לָא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה", כִּי מִדַּת הַשִּׂמְחָה הִיא בְּעַצְמָהּ עֲבוֹדָה, שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת לְכָל הָעֲבוֹדוֹת לָבוֹא.​

 

[הייליג]

ד. ​

יש קבלת התורה ויש 'זמן מתן תורה', ה'זמן' ו'הנתינה' היו בדורו של משה שקיבל מפי הגבורה, אך קבלת התורה מתרחשת בכל יום ויום, על ידי שאנו זוכים לקבל את התורה מאהבה - נשפעת עלינו היכולת לחדש בתורה, ולראות את הנתינה הזו כחדשה, וזה מה שאמרו 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.​

 

[הייליג]

ה.​

הצלחה בלימוד התורה תלויה בכך שהאדם זוכר את נותן התורה בשעת לימודו - מי יכול להפסיק את קרבת אלוקים?!

 

[הייליג]

ו.
להיות ער בליל שבועות אינו רק משינה, אלא להתעורר מהשינה הרוחנית והמציאות של עוררות משינה היא רק הזירוז לזה.​

 

[הייליג]

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ - בלי שתעוררו איך היא תחפץ? במוצאי חג, צריך להמשיך את ההתעוררות על ידי עשיית כלי היינו חפץ, והוא על ידי לימוד התורה או התעסקות במצווה כדי לקיים ילכו מחיל אל חיל, כי איך אפשר להתחנן על והאר עינינו... ולא לרוץ לנסות את זה...​

 

[הייליג]

מדת הקדושה קשה להשגה, אך היא קלה לביצוע

 

[חיים ש]

להיות ער בליל שבועות אינו רק משינה, אלא להתעורר מהשינה הרוחנית והמציאות של עוררות משינה היא רק הזירוז לזה.

לחץ כדי לכווץ...

הולך בטל כישן דמי
ואחד הלומד מבלי לשים לב מה הוא לומד
ולפני מי הוא לומד
אמנם זה גדול מאוד
ולא הייתי אומר שהולך בטל ממש
אך הוא דומה לזה

 

[הייליג]

הַכֵּנוּת​

קָשֶׁה עַד מְאֹד לִהְיוֹת כֵּנֶה כַּאֲשֶׁר הַהַתְנָיּוֹת גְּדוֹלוֹת עָלֶיךָ, וּבְכָל תְּזוּזָה אַתָּה מַרְגִּישׁ מְשָׁרֵת אֶת הַהַתְנָיָה וְלֹא אֶת עַצְמְךָ, כַּאֲשֶׁר קוֹלוֹת שֶׁלֹּא שֶׁלְּךָ מַרְתִּיעִים אוֹתְךָ מֵעַצְמְךָ⁠ וּמִמַּה שֶׁאַתָּה. אָז אַתָּה מְפַתֵּחַ מַחְסוֹם מוּל עַצְמְךָ וְרִגְשׁוֹתֶיךָ, אֵינְךָ יָכוֹל לִהְיוֹת כֵּנֶה עִם עַצְמְךָ מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה חָשׁ שֶׁאָסוּר לְךָ, וְזֶה מוּבָן שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ, כִּי הַכֵּנוּת הַזֹּאת תְּגַלֶּה אוֹתְךָ בְּאוֹר אַחֵר, אֲבָל זֶה חֲשַׁשׁ מְיֻתָּר, כִּי הָאוֹר שֶׁאַתָּה מְנַסֶּה בְּכֹחַ לְהִכָּנֵס לִמְעִילוֹ – קוֹבֵעַ לְךָ אֶת הַפַּחַד הַלֹּא־הֶגְיוֹנִי מֵהָעַצְמִי שֶׁלְּךָ, אִם תִּקְבַּע אַתָּה אֶת תֶּדֶר הָאוֹר הַמַּתְאִים לְךָ – כְּבָר לֹא יִהְיֶה אָסוּר לְךָ לִהְיוֹת עַצְמְךָ.​

 

[הייליג]

אמונה אמיתית באין סוף ברוך הוא המנהל את הכל, אמורה להביא את האדם לידי שלוה עמוקה ושמחת חיים תמידית, המכשולים והעצבויות מקומם בחלל הפנוי, באיזורים הריקים של האדם מהאלוקות, בהם הוא חושב על עצמו ועל יכולותיו שהכזיבו. ההימשכות האמיתית אל האלוקות הפשוטה - מביאה את האדם לידי רוגע מתמשך אינסופי.​