אוכל לכתוב רק ממה שאני נפגש בלימודי את ביאור הגר"א.
לענ"ד ממה שנגלה לעיני, הגר"א למד את הסוגיא בעמקות מדהימה עם שליטה מוחלטת בהו"א ובמסקנא ובחישוב לוגי של הוכחות מתוך חשבון של כל הנאמר, ומתוך כך הוציא דינים העולים עד כדי שכמעט כל דין המובא בשו"ע מצא לו מקור מוכרח בסוגיא עצמה, אף שמקור השו"ע הוא מהראשונים שדעתם לא היתה בהכרח מהחישוב ההוא, אלא מסברא או הכרח של סתירה ממקום אחר וע"כ חילקו, ועכ"פ אף בדברים שלא התפרשו בהדיא במקום אחר האיר לן הגר"א בביאורו הוכחות המוכרחות שבחישוב עיוני נגלה, וכך היה בכל התורה כולה.
ומה כואב הלב שיש שמדמים לילך בשיטתו, ועיקר מה שנלקח בדרך הלימוד הוא כביכול הפשטות [למעט הפלפול] והגירסא, ונשכח העמל בעיון התורה כהנ"ל לחשב בריכוז מוחלט את הסוגיא ולרדת בשימת לב והתבוננות מעמיקה בסברא ישרה היוצא מהסוגיא, וכמו שמוכח מתלמידיו ובמיוחד מתלמיד תלמידו בעל הנחלת דוד.