אצלנו בשכונה

[מה חובתו בעולמו]

אצלנו בשכונה מתגוררים אנשים מכל הסוגים. חילונים וחרדים, חסידים ומתנגדים, אשכזנים וספרדים. אפילו כמה קנאים מאסו בריחות של פחים שרופים ובפאשקווילים ואיוו את משכנם אצלנו.

ברור שאף אחד מאיתנו לא בחר ולא רצה במצב הזה מלכתחילה. אנחנו היינו מעדיפים ללא ספק להתגורר בביתר עילית או באלעד, והחילנים המועטים שנשארו בשכונה היו שמחים לבלות את שארית חייהם בתל אביב או ברעננה, אבל אילוצים שונים ומשונים גרמו לכולנו להישאר כאן, בחיים לפעמים עושים דברים כי אין ברירה.

כבר לפני כעשרים שנה, כשהיה ברור שאף אחד מאיתנו לא מתכוון ללכת לשום מקום, התכנסנו מנהיגי השכונה משני הצדדים וקבעו קוים אדומים שאיש לא ההין לחצות במהלך, השנים שעברו: השבת תישמר בפרהסיא הציבורית, ובפסח לא ימכרו חמץ בחנויות. מאידך אנחנו נשתדל להתחשב בשכנים החילונים ולא נשתה קולה ליד הילדים שלהם, למשל.

יו''ר ועד השכונה כבר שנים רבות היה בועז, יהודי גבה קומה ושופע כריזמה (או בשם הקיצור: בובו) שניהל את השכונה ביד רמה. בחורי הישיבה שהיו מגיעים הביתה בבין הזמנים היו מאזינים מרותקים לסיפוריו אודות ההיסטוריה של השכונה ולפעמים היו באים לעזור לסחוב ספסלים וכדומה, זה אף פעם לא מצא חן בעינינו אבל זה בסך הכל בין הזמנים, ובובו הוא איש טוב, אז מה כבר יכול להיות. היו גם רינונים ושמועות די מבוססות שבובו אינו טלית שכולה תכלת, בלשון המעטה, אבל אף אחד לא באמת רצה לשמוע. תכל'ס, מה שחשוב זה שיש מי שדואג לנקיון המופתי של הבניינים והחצר, ושאם יש בעיות עם העירייה בובו מרים טלפון לראש העיר ומדבר איתו בקול בריטון סמכותי, ומיד הכל מסתדר.

והכי חשוב- בובו היה זה שבזכותו הצלחנו לשמור על צביון השכונה. זה לא סוד שלמרות הסטטוס קוו לא כל השכנים זרמו עם כל התקנות והסייגים, ולמרות שמדובר בכמה פנסיונרים שמחר מחרתיים כבר ממילא לא יהיו כאן ואז כל השכונה תהיה שלנו, אבל מה לעשות שכרגע הם עוד כאן ויש להם קשרים רציניים בעיריה. בקיצור, עדיף להיות נחמדים ולשמור על יחסים טובים וכל עוד בובו הוא היו''ר הוא כבר ידאג לכל השאר.

עד שיום אחד אירע אסון נורא. אחד הבניינים בשכונה קרס וקבר תחתיו כמה עשרות אנשים. רובם נהרגו מיד, וחלק נקברו חיים וצעקותיהם נשמעו מבין ההריסות. כשוך הדקות הראשוונות של ההלם החלו אט אט להתברר ממדי האסון, מסתבר שכבר תקופה ארוכה הוזנחו תשתיות הבנינים בשכונה וכמו כן נעשו בזדון אי אלו מעשים לא אחראים, אבל כולם כולל כולם התעלמו, ולא רצו להתעסק עם זה. האמת שגם אלינו הגיע כמה פעמים להזהיר אותנו, אבל אנחנו חרדים, מה כבר אנחנו מבינים בדברים כאלה? וחוץ מזה בובו הוא יהודי רציני, סמכנו עליו שהוא בטוח לא יפקיר את השכונה ככה, ובכלל, הבניין שקרס זה של החילונים, ברור שזה עונש על כל הלשון הרע שהם מדברים כל היום.

כוחות הצלה ומשטרה גדולים פשטו על שכונתנו השלווה ופינו בבהילות את התושבים לבתי מלון קרובים שנשכרו בידי ועד השכונה. כח משטרתי מיוחד ניגש בדיסקרטיות אל היו''ר והודיע לו בתקיפות שהוא מזומן לחקירה, אבל בובו הסתכל עליו בתדהמה ואמר: 'תגידו, אתם נורמליים? אני מנהל כאן מלחמה ואתם מבלבלים לי את המוח עם חקירות? השוטרים פנו הצידה ולאחר התייעצות טלפונית קלה עם מפקדם החליטו לוותר לעת עתה.

בינתיים בחפ''ק המאולתר שהוקם בזירת האסון התכנסו כוחות הצלה וכיבוי אש לטכס עצה כיצד לטפל באירוע: התברר שקשה מאוד לחלץ את הפצועים ללא לסכן את המחלצים. מחלוקת סוערת ניטשה בין כוחות ההצלה, והמשפחות התחננו לעשות כל מה שניתן להציל את יקיריהן, אבל אז בובו התקרב למקום בסערה והכריז: אני לא אתן יד לסיכון כוחותינו הנפלאים הפועלים ללא לאות להצלת השכונה, כל עוד אני היו''ר אף אחד לא יתקרב לבנין ההרוס, כולם הביתה עכשיו!'

מאידך במלון אצלנו סערו הרוחות לא פחות: כמה תושבים אכפתיים טענו שחייבים לשלוח את כל הבחורים לעזור בשיקום השכונה, גם ככה בין הזמנים עכשיו. אבל רב השכונה פסק בנחרצות: 'לא יקום ולא יהיה, אבותינו כבר הניחו יסודות ברורים שאנחנו לא מתערבים איתם, יהיה מה שיהיה'. בלית ברירה ניגש אברימי, נציג התושבים החרדים והודיע לבובו שאנחנו לא שולחים אף בחור לעזור, אם לא תשתף איתנו פעולה אין לך קואליציה.

למחרת בבוקר התעוררנו לקול כרוז שעבר מתחת לחדרנו והזמין אותנו למסיבת הודיה על הנס הגדול שאירע בשכונה. כולם ירדו מחדריהם, טעמו מהרוגלך והבורקסים והנידו בראשיהם בהתפעלות: 'כל הכבוד לבובו, רק יהודי עם לב חם כמוהו יכול לדאוג ככה לחרדים, אומרים שהוא גם תרם מכספו את הכסף לאורגניסט'...

אלא שהיו כמה מהפנסיונרים החילונים שפחות התלהבו מהמסיבה החגיגית, אלה תמיד מוצאים סיבה להרוס מסיבות. אחד מהם, שכמה מבניו ונכדיו נספו באסון, וכמה מקרובי משפחתו הקרובים עדיין היו קבורים חיים בין ההריסות ירד מחדרו בזעם, ניתק את האורגן מכבל החשמל וצרח: 'אתם לא מתביישים??? לא מספיק אתם יושבים לכם כאן ולא באים לעזור, יש לכם גם חוצפה לרקוד???' . לא עברו כמה רגעים והתחילו להתגודד סביבו חבורת בחורים ולקרוא לעברו קריאות קצובות: 'שמאלנים בוגדים! חילונים לא בשכונתנו!' ליבו של האיש מוכה היכון לא עמד עוד בנטל והוא קיבל התקף לב וקרס תחתיו כשפניו מתעוותות, ניידת טיפול נמרץ הוזעקה והבהילה אותו לבית החולים כשהיא מלווה בשירת ''עוצו עצה ותופר''.

בצהריים חזרתי מהכולל וראיתי את אברימי עומד על כיסא כתר בלובי המלון ונואם בפנים משולהבות: 'כך צריך להיות!!! לא ניתן להם לפרוגרסיבים האלו לחלן לנו את השכונה!!!' פתאום הבחין בי אברימי וראה שאני לא כל כך מרוצה, הוא הפנה את מבטו לעברי והמשיך בנאום חוצב הלהבות: 'אין ולא יהיה לנו קשר איתם, אגב, כך שמעתי מפורשות מרב השכונה, אתה חולק על הרב, מוישי?'

אני ידוע כאדם דעתן, בדר''כ יש לי תשובה מוכנה כל שאלה, אבל הפעם הבטתי בו בדומיה נוגה ואמרתי בלחש: ''אני באמת לא יודע, אברימי''.

 

[י"ג מידות]

סיפור יפה.
מה המסר?

 

[אם היו]

התכוונת בטח לומר שאתה לא יודע מה התשובה למה הרב פסק כך, אבל אתה לא חולק על גדולי ישראל בשופו"א גם אם אתה לא מבין את דעתם.

 

[מה חובתו בעולמו]

סיפור יפה.

תודה.

מה המסר?

אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו...

 

[מה חובתו בעולמו]

התכוונת בטח לומר שאתה לא יודע מה התשובה למה הרב פסק כך, אבל אתה לא חולק על גדולי ישראל בשופו"א גם אם אתה לא מבין את דעתם.

לא. טוב ששאלת.

התכוונתי שברור לי שהרב לא התכוון למה שעשה אברימי, ולכן אני לא יודע איך מקיימים את הוראת הרב בלי שצעירים חמומי מוח יפרשו אותה בצורה לא נכונה.

 

[אושר ומנוחה]

משל טוב, על המדינה והמלחמה. בובו = ביבי.

 

[ירושלמי יונגרמאן]

לדעתי המסר זה שאנחנו צריכים להתגייס, הלא כן? בושה וחרפה!!

 

[י"ג מידות]

לדעתי המסר זה שאנחנו צריכים להתגייס, הלא כן? בושה וחרפה!!

ירושלמי אמיתי

 

[ירושלמי יונגרמאן]

ירושלמי אמיתי

אינני ירושלמי, ואם צריך להיות ירושלמי כדי להזדעזע מכזה מאמר, הלוואי שהייתי ירושלמי.

 

[אחד יחיד]

אצלנו בשכונה מתגוררים אנשים מכל הסוגים. חילונים וחרדים, חסידים ומתנגדים, אשכזנים וספרדים. אפילו כמה קנאים מאסו בריחות של פחים שרופים ובפאשקווילים ואיוו את משכנם אצלנו.

ברור שאף אחד מאיתנו לא בחר ולא רצה במצב הזה מלכתחילה. אנחנו היינו מעדיפים ללא ספק להתגורר בביתר עילית או באלעד, והחילנים המועטים שנשארו בשכונה היו שמחים לבלות את שארית חייהם בתל אביב או ברעננה, אבל אילוצים שונים ומשונים גרמו לכולנו להישאר כאן, בחיים לפעמים עושים דברים כי אין ברירה.

כבר לפני כעשרים שנה, כשהיה ברור שאף אחד מאיתנו לא מתכוון ללכת לשום מקום, התכנסנו מנהיגי השכונה משני הצדדים וקבעו קוים אדומים שאיש לא ההין לחצות במהלך, השנים שעברו: השבת תישמר בפרהסיא הציבורית, ובפסח לא ימכרו חמץ בחנויות. מאידך אנחנו נשתדל להתחשב בשכנים החילונים ולא נשתה קולה ליד הילדים שלהם, למשל.

יו''ר ועד השכונה כבר שנים רבות היה בועז, יהודי גבה קומה ושופע כריזמה (או בשם הקיצור: בובו) שניהל את השכונה ביד רמה. בחורי הישיבה שהיו מגיעים הביתה בבין הזמנים היו מאזינים מרותקים לסיפוריו אודות ההיסטוריה של השכונה ולפעמים היו באים לעזור לסחוב ספסלים וכדומה, זה אף פעם לא מצא חן בעינינו אבל זה בסך הכל בין הזמנים, ובובו הוא איש טוב, אז מה כבר יכול להיות. היו גם רינונים ושמועות די מבוססות שבובו אינו טלית שכולה תכלת, בלשון המעטה, אבל אף אחד לא באמת רצה לשמוע. תכל'ס, מה שחשוב זה שיש מי שדואג לנקיון המופתי של הבניינים והחצר, ושאם יש בעיות עם העירייה בובו מרים טלפון לראש העיר ומדבר איתו בקול בריטון סמכותי, ומיד הכל מסתדר.

והכי חשוב- בובו היה זה שבזכותו הצלחנו לשמור על צביון השכונה. זה לא סוד שלמרות הסטטוס קוו לא כל השכנים זרמו עם כל התקנות והסייגים, ולמרות שמדובר בכמה פנסיונרים שמחר מחרתיים כבר ממילא לא יהיו כאן ואז כל השכונה תהיה שלנו, אבל מה לעשות שכרגע הם עוד כאן ויש להם קשרים רציניים בעיריה. בקיצור, עדיף להיות נחמדים ולשמור על יחסים טובים וכל עוד בובו הוא היו''ר הוא כבר ידאג לכל השאר.

עד שיום אחד אירע אסון נורא. אחד הבניינים בשכונה קרס וקבר תחתיו כמה עשרות אנשים. רובם נהרגו מיד, וחלק נקברו חיים וצעקותיהם נשמעו מבין ההריסות. כשוך הדקות הראשוונות של ההלם החלו אט אט להתברר ממדי האסון, מסתבר שכבר תקופה ארוכה הוזנחו תשתיות הבנינים בשכונה וכמו כן נעשו בזדון אי אלו מעשים לא אחראים, אבל כולם כולל כולם התעלמו, ולא רצו להתעסק עם זה. האמת שגם אלינו הגיע כמה פעמים להזהיר אותנו, אבל אנחנו חרדים, מה כבר אנחנו מבינים בדברים כאלה? וחוץ מזה בובו הוא יהודי רציני, סמכנו עליו שהוא בטוח לא יפקיר את השכונה ככה, ובכלל, הבניין שקרס זה של החילונים, ברור שזה עונש על כל הלשון הרע שהם מדברים כל היום.

כוחות הצלה ומשטרה גדולים פשטו על שכונתנו השלווה ופינו בבהילות את התושבים לבתי מלון קרובים שנשכרו בידי ועד השכונה. כח משטרתי מיוחד ניגש בדיסקרטיות אל היו''ר והודיע לו בתקיפות שהוא מזומן לחקירה, אבל בובו הסתכל עליו בתדהמה ואמר: 'תגידו, אתם נורמליים? אני מנהל כאן מלחמה ואתם מבלבלים לי את המוח עם חקירות? השוטרים פנו הצידה ולאחר התייעצות טלפונית קלה עם מפקדם החליטו לוותר לעת עתה.

בינתיים בחפ''ק המאולתר שהוקם בזירת האסון התכנסו כוחות הצלה וכיבוי אש לטכס עצה כיצד לטפל באירוע: התברר שקשה מאוד לחלץ את הפצועים ללא לסכן את המחלצים. מחלוקת סוערת ניטשה בין כוחות ההצלה, והמשפחות התחננו לעשות כל מה שניתן להציל את יקיריהן, אבל אז בובו התקרב למקום בסערה והכריז: אני לא אתן יד לסיכון כוחותינו הנפלאים הפועלים ללא לאות להצלת השכונה, כל עוד אני היו''ר אף אחד לא יתקרב לבנין ההרוס, כולם הביתה עכשיו!'

מאידך במלון אצלנו סערו הרוחות לא פחות: כמה תושבים אכפתיים טענו שחייבים לשלוח את כל הבחורים לעזור בשיקום השכונה, גם ככה בין הזמנים עכשיו. אבל רב השכונה פסק בנחרצות: 'לא יקום ולא יהיה, אבותינו כבר הניחו יסודות ברורים שאנחנו לא מתערבים איתם, יהיה מה שיהיה'. בלית ברירה ניגש אברימי, נציג התושבים החרדים והודיע לבובו שאנחנו לא שולחים אף בחור לעזור, אם לא תשתף איתנו פעולה אין לך קואליציה.

למחרת בבוקר התעוררנו לקול כרוז שעבר מתחת לחדרנו והזמין אותנו למסיבת הודיה על הנס הגדול שאירע בשכונה. כולם ירדו מחדריהם, טעמו מהרוגלך והבורקסים והנידו בראשיהם בהתפעלות: 'כל הכבוד לבובו, רק יהודי עם לב חם כמוהו יכול לדאוג ככה לחרדים, אומרים שהוא גם תרם מכספו את הכסף לאורגניסט'...

אלא שהיו כמה מהפנסיונרים החילונים שפחות התלהבו מהמסיבה החגיגית, אלה תמיד מוצאים סיבה להרוס מסיבות. אחד מהם, שכמה מבניו ונכדיו נספו באסון, וכמה מקרובי משפחתו הקרובים עדיין היו קבורים חיים בין ההריסות ירד מחדרו בזעם, ניתק את האורגן מכבל החשמל וצרח: 'אתם לא מתביישים??? לא מספיק אתם יושבים לכם כאן ולא באים לעזור, יש לכם גם חוצפה לרקוד???' . לא עברו כמה רגעים והתחילו להתגודד סביבו חבורת בחורים ולקרוא לעברו קריאות קצובות: 'שמאלנים בוגדים! חילונים לא בשכונתנו!' ליבו של האיש מוכה היכון לא עמד עוד בנטל והוא קיבל התקף לב וקרס תחתיו כשפניו מתעוותות, ניידת טיפול נמרץ הוזעקה והבהילה אותו לבית החולים כשהיא מלווה בשירת ''עוצו עצה ותופר''.

בצהריים חזרתי מהכולל וראיתי את אברימי עומד על כיסא כתר בלובי המלון ונואם בפנים משולהבות: 'כך צריך להיות!!! לא ניתן להם לפרוגרסיבים האלו לחלן לנו את השכונה!!!' פתאום הבחין בי אברימי וראה שאני לא כל כך מרוצה, הוא הפנה את מבטו לעברי והמשיך בנאום חוצב הלהבות: 'אין ולא יהיה לנו קשר איתם, אגב, כך שמעתי מפורשות מרב השכונה, אתה חולק על הרב, מוישי?'

אני ידוע כאדם דעתן, בדר''כ יש לי תשובה מוכנה כל שאלה, אבל הפעם הבטתי בו בדומיה נוגה ואמרתי בלחש: ''אני באמת לא יודע, אברימי''.

כתיבה יפה, ומסר לא נכון - כי הבחורים כן עוזרים בזה שהם יושבים ולומדים.
אין מקום לדעות כאלה בבית מדרשינו.

 

[זעירא דמן חבריא]

כלך לך והמשך להתבייש בחרדיותך

 

[רבי]

הרב @מה חובתו בעולמו סיפרת סיפור חזק.

ולדעתי כולם צודקים.

 

[מה חובתו בעולמו]

אין מקום לדעות כאלה בבית מדרשינו.

כלך לך והמשך להתבייש בחרדיותך

נראה לי שלא הבנתם את כוונת הכותב.

לדעתי המסר זה שאנחנו צריכים להתגייס, הלא כן?

לא כן.

מסר לא נכון - כי הבחורים כן עוזרים בזה שהם יושבים ולומדים.

ואני מאמין בזה בדיוק כמוך, אבל לא חכם להתעלם מזה שיש אנשים שלא.

 

[מה חובתו בעולמו]

המסר במאמר זה שלדעתי אנחנו עוברים תהליך מסוכן מאוד ואף אחד לא מוכן לדבר על זה.

בשנה האחרונה כמעט ולא הצלחתי לדבר עם אנשים בלי להתרשם מן החרדה העצומה מה יקרה אם חלילה תהיה עסקה מופקרת שתביא להשמדת כל יושבי הארץ לאלתר. בכל אתר ואתר (תרתי משמע) אליו נקלעתי נאלצתי להשתף בעל כרחי בדיונים סוערים ולחוות את דעתי בפני קבינטים ואנשי מלחמה מלומדים, למרות שבקרב רוב ככל חכמי ישראל המסקנה בסוגיא היא די ברורה, מסקנה שלתדהמתי הרבה התקבלה תמיד באי נוחות ואפילו בתרעומת וחוסר הבנה.

והנה ביום בהיר נחתמה לנגד עינינו עסקה מופקרת מאין כמותה בצפון, ולפני שהספקתי למלמל וידוי ושמע ישראל נודע לי לגודל האסון שחתמו גם לא פחות ולא יותר על אותה עסקת חטופים נוראה ואיומה שממנה הזהירו כל הזמן!

לתומי סברתי שאם עד עכשיו לא הצלחתי לדבר עם אנשים מסתמא עכשיו גם לצאת לרחוב לא אוכל... אבל הנה ראו זה פלא! פלאאק! לפתע פתאום התמלאו להם כל העיתונים והאתרים בסיפורים מרגשים על גבורת החטופים הצדיקים ועל גודל קדושת נשמות ישראל... וכאשר העזתי לשים נפשי בכפי ולשאול מה קורה עם העיסקא המופקרת והסכנה הנוראה? שקט דממה ציוץ לא נשמע...

אתם יודעים למשל שאלי שרעבי נלחם כל ליל שישי לעמוד ולומר את מילות הקידוש? או שילנה טרופנוב סירבה במסירות נפש ליסוע בשבת כדי לפגוש את בנה המשוחרר? אגם ברגר יחסית אליהם היתה בתנאי לוקסוס, אבל עליהם משום מה אף אחד לא מספר סיפורים.

כל זה לא קורה במקרה, ולא מדובר בהתרחשות ספונטנית. המציאות היא שהיום כבר ידוע ומפורסם לכל בדיוק מה ההיקף ההזוי מתוך הסדר יום של אותו אדם שמוקדש לפוליטיקה בלבד, וידוע ומפורסם לכל (ואיש לא מכחיש זאת) גם שהוא סיכן חיי לוחמים ביודעין ובמכוון רק כדי להפוך משפחות חטופים לאויבי העם, ונשאלת השאלה למה שתהיה לו בעיה להשתמש בדרכים פחות לא ראויות מכך כדי לקנות את הציבור החרדי ולהפוך אותם לעבדים נרצעים שלו?

יש לנו נס שהמדינה הזו מעניינת אותו כקליפת השום וכרגע אנחנו משרתים (באיוולתינו הרבה) את האינטרסים שלו, כי אם הוא היה רוצה נגיד לגייס את החרדים הוא היה עושה את זה בלי שום בעיה.

אבל לא סומכים על ניסים, ומה לדעתכם עשוי לקרות אם פתאום כל זה יתהפך (מה שמאוד יכול לקרות בבחירות הקרובות)? האם נראה למישהו שהוא יהסס לשבריר שניה לפני שהוא יהפוך את הרבנים לשמאלנים אם הוא יחשוב שהם מסכנים אותו? ומה לדעתכם יעשו המוני צעירים חרדים כשראש הממשלה יספר להם שהמנהיגים שלהם שונאים אותם ומסכנים את בטחונם? למי הם יקשיבו? לראש הממשלה או לראש הישיבה? למען הסר ספק ועבור מי שמודע ליכולותיו ודרכי פעולתו השאלה היא רטורית בהחלט, אם לא נתעורר עכשיו ונבין את הברוך שאנחנו נמצאים בו הוא החללים שיפלו לנו רק יהיו רבים יותר.

אבל עזבו את כל זה, יש כאן שאלות מהותית הרבה לפני כן: האם בשביל להציל את עולם התורה מותר לעשות הכל הכל הכל? להחריב את המדינה? לסכסך בין משפחות שכולות? לדרוך על כל מי שמתחשק לנו?

ואם היה מדובר בעבריין סדרתי, או בפושע סדיסט שחנק תינוקות רכים במו ידיו, גם אז היה נכון להלל ולשבח את מעשיו הברוכים בראש כל חוצות, כי זה מה שטוב לאינטרסים שלנו? ובמידה שכן, מי לידינו יתקע שהדור הבא לא יחליט לעלות עוד שלב ולקבוע שמותר לא רק לתמוך אלא גם לעשות בעצמו את אותם מעשים למען המטרה הקדושה של הצלת היהדות התורנית?

לדעתי יש צורך דחוף להעלות את השאלות הללו על סדר היום, וגם אם יש דעות שונות מה הדרך להתמודד מוכרחים לפחות להעלות אותו לדיון.

 

[אחד יחיד]

נראה לי שלא הבנתם את כוונת הכותב.

לא כן.

ואני מאמין בזה בדיוק כמוך, אבל לא חכם להתעלם מזה שיש אנשים שלא.

אני דן אותך לכף זכות, אבל קראתי עכשיו שוב את מה שכתבת וחד משמעית זה מה שמשתמע ממנו.
להבא, עליך לחדד יותר את המסר - או לכתוב אותו במפורש.

 

[הצעיר שבחבורה]

הנושא לדעתנו איננו תורני ואף לא נוגע לאספקלריה תורנית, ומשכך הועבר לפורום מנוהל.
ניתן לפנות באמצעות דיווח או צור קשר.​

 

[דוד רוטנברג]

אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו...

אז מה הסיבה שפרסמת את זה?

 

[מה חובתו בעולמו]

אז מה הסיבה שפרסמת את זה?

כדי שמי שמבין יקח מוסר, ומי שלא מבין אשרי חלקו וחבל שיתבטל מלימודו לחינם...