ההבדלים שבין בני ארץ ישראל לבני חוץ לארץ מוכרים לנו בעיקר סביב יום טוב שני של גלויות, אמירת "ותן טל ומטר" וסדר קריאת הפרשות. אולם בעיון נוסף מתברר שמדובר ברשימה רחבה ומגוונת בהרבה: הבדלים בתפילה ובמועדים, במצוות התלויות בארץ, בדיני קרקעות, בדיינות ובסמיכה, ואף במצוות שנהגו בזמן שבית המקדש והסנהדרין עמדו על מכונם.
חברי מבוסטון אברך תלמיד חכם, ריכז עבורי רשימה מקיפה ככל האפשר של ההבדלים שהוא מצא, בצירוף מקורות. חלקם הלכות הנוהגות גם בזמן הזה, חלקם מנהגים התלויים בקהילות ובמסורות שונות, וחלקם דינים שיחזרו לנהוג בשלמותם במהרה בימינו. מטבע הדברים, קשה לקבוע שרשימה מעין זו כוללת ממש את הכול. אתם מוזמנים להוסיף הבדלים שנשמטו, להעיר על פרטים הזקוקים לדיוק ולהביא מקורות נוספים וב"ה אעביר לו.
חברי מבוסטון אברך תלמיד חכם, ריכז עבורי רשימה מקיפה ככל האפשר של ההבדלים שהוא מצא, בצירוף מקורות. חלקם הלכות הנוהגות גם בזמן הזה, חלקם מנהגים התלויים בקהילות ובמסורות שונות, וחלקם דינים שיחזרו לנהוג בשלמותם במהרה בימינו. מטבע הדברים, קשה לקבוע שרשימה מעין זו כוללת ממש את הכול. אתם מוזמנים להוסיף הבדלים שנשמטו, להעיר על פרטים הזקוקים לדיוק ולהביא מקורות נוספים וב"ה אעביר לו.
- בני חוץ לארץ מקיימים יום טוב שני של גלויות, ואילו בני ארץ ישראל מקיימים יום אחד בלבד; ראש השנה הוא החריג, וגם בארץ ישראל נוהגים בו יומיים – ביצה ד ע"ב; רמב"ם הלכות קידוש החודש ה, ה–ח; שו"ע או"ח תצו.
- כתוצאה מיום טוב שני, בני חוץ לארץ עורכים שני לילות סדר, חוגגים את שבועות יומיים ומציינים את שמחת תורה בכ"ג בתשרי; בארץ ישראל עורכים סדר אחד, שבועות יום אחד ושמחת תורה חלה בשמיני עצרת בכ"ב בתשרי – שו"ע או"ח תצ–תצד, תרסח–תרסט.
- בשמיני עצרת בן חוץ לארץ יושב בסוכה מחמת ספק היום, אך אינו מברך "לישב בסוכה"; בן ארץ ישראל אינו יושב בה לשם מצוות סוכה – סוכה מז ע"א; שו"ע או"ח תרסח, א.
- כאשר יום טוב שני חל בשבת, בני חוץ לארץ קוראים את קריאת החג ובני ארץ ישראל את פרשת השבוע, ולכן עשוי להיווצר ביניהם פער בסדר הפרשות עד לחיבורן מחדש – מגילה לא ע"א; שו"ע או"ח תכח.
- בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ ודעתו לחזור נוהג בעיקרו יום אחד, אבל אסור לו לעשות מלאכה בפרהסיה מפני המחלוקת; בדינו של בן חוץ לארץ המבקר בארץ ודעתו לחזור נחלקו הפוסקים כיצד ינהג ביום טוב שני – פסחים נ ע"א; שו"ע או"ח תצו, ג ומשנה ברורה שם.
- בארץ ישראל מתחילים לומר "ותן טל ומטר לברכה" בז' במרחשוון; בחוץ לארץ מתחילים ביום השישים לתקופת תשרי – תענית י ע"א; שו"ע או"ח קיז, א.
- במקומות בחוץ לארץ הזקוקים לגשם בזמן שונה, קיימים דינים מיוחדים כיצד לבקש גשם, ולעיתים מבקשים ב"שומע תפילה" ולא בברכת השנים – תענית יד ע"ב; שו"ע או"ח קיז, ב.
- סדר תעניות הגשמים בארץ ישראל מתחיל מוקדם יותר: יחידים מתחילים בי"ז במרחשוון ובית הדין גוזר תעניות בהמשך; בחוץ לארץ מתחילים לאחר המועד המתאים לגשמי אותו מקום – תענית י ע"א; רמב"ם הלכות תעניות ג, א–יא.
- בארץ ישראל נוהגים הכוהנים לשאת כפיים בכל יום; ברוב קהילות אשכנז בחוץ לארץ נהגו לשאת כפיים רק במוסף של יום טוב. בקהילות ספרדיות רבות בחוץ לארץ נושאים כפיים בכל יום, ולכן זהו הבדל מנהגי ולא דין כללי – שו"ע ורמ"א או"ח קכח, מד.
- המתפלל בחוץ לארץ מכוון פניו כנגד ארץ ישראל; המתפלל בארץ ישראל מכוון כנגד ירושלים; בירושלים כנגד המקדש; ובמקדש כנגד קודש הקודשים – ברכות ל ע"א; שו"ע או"ח צד, א.
- השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד; השוכר בית בחוץ לארץ חייב רק לאחר שלושים יום. השוכר בית בארץ ישראל אינו רשאי לעכב את קביעת המזוזה מפני חשיבות יישוב הארץ – מנחות מד ע"א; שו"ע יו"ד רפו, כב.
- מצוות יישוב ארץ ישראל מתקיימת בישיבה בארץ, ואינה מתקיימת בישיבה בחוץ לארץ – כתובות קי ע"ב; רמב"ן, השגות לספר המצוות, מצוות עשה ד.
- מותר לאחד מבני הזוג לדרוש לעלות מחוץ לארץ לארץ ישראל, ובנסיבות המבוארות בהלכה סירובו של בן הזוג משפיע על חיובי הכתובה; אין זכות מקבילה לדרוש ירידה מארץ ישראל לחוץ לארץ – כתובות קי ע"ב; שו"ע אבן העזר עה, ג–ה.
- אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ בקביעות, מלבד לצרכים שהתירו חכמים, כגון לימוד תורה, נשיאת אישה, הצלה מן הגויים וצרכים נוספים לפי גדריהם – בבא בתרא צא ע"א; רמב"ם הלכות מלכים ה, ט.
- חכמים גזרו טומאה על ארץ העמים, כלומר על חוץ לארץ, ולא גזרו טומאה זו על אדמת ארץ ישראל – שבת יד ע"ב; משנה אהלות יח, ו; רמב"ם הלכות טומאת מת יא, א.
- לקבורה בארץ ישראל מיוחסת מעלת כפרה מיוחדת, ולכן מותר בתנאים מסוימים להעביר נפטר מחוץ לארץ לקבורה בארץ ישראל – כתובות קיא ע"א; רמב"ם הלכות מלכים ה, יא; שו"ע יו"ד שסג, א.
- הרואה ערי יהודה בחורבנן, את ירושלים בחורבנה או את מקום המקדש בחורבנו קורע את בגדו; דין זה תלוי בהגעה למקומות אלו בארץ ישראל – מועד קטן כו ע"א; שו"ע או"ח תקסא.
- אסור למכור קרקע בארץ ישראל לגוי משום "לא תחנם", וכן קיימים דינים מיוחדים באיסור השכרת בתים ושדות לגויים בארץ; דינים אלו אינם חלים באותו אופן על קרקע בחוץ לארץ – עבודה זרה כ ע"א; רמב"ם הלכות עבודה זרה י, ג–ד; שו"ע יו"ד קנא, ח.
- תרומה גדולה ותרומת מעשר נוהגות בפירות ארץ ישראל; בפירות שגדלו ברוב ארצות חוץ לארץ אין חיוב הפרשה רגיל – קידושין לו ע"ב; רמב"ם הלכות תרומות א, א–ה.
- מעשר ראשון נוהג בפירות ארץ ישראל ולא בפירות חוץ לארץ, מלבד ארצות סמוכות שבהן תיקנו חכמים בזמנים מסוימים דינים מיוחדים – רמב"ם הלכות מעשר א, א.
- מעשר שני ומעשר עני נוהגים בארץ ישראל לפי שנות מחזור השמיטה; בפירות חוץ לארץ אינם נוהגים בדרך הרגילה, מלבד תקנות מסוימות בארצות הסמוכות – רמב"ם הלכות מעשר שני א, א; הלכות מתנות עניים ו, א.
- דין דמאי, המחייב הפרשה מפירות שנקנו מעם הארץ מחמת הספק, נוהג בעיקרו בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ – משנה דמאי א, ג; רמב"ם הלכות מעשר ט, א.
- מצוות חלה נוהגת בארץ ישראל בחיוב חמור יותר; בחוץ לארץ חיובה מדרבנן ויש בה כמה הקלות מיוחדות – רמב"ם הלכות ביכורים ה, ה–יג; שו"ע יו"ד שכב–שכג.
- בחוץ לארץ אפשר, בתנאים מסוימים, לאכול מן העיסה ולאחר מכן להפריש חלה מן הנותר; בארץ ישראל אין להקל כך – ביצה ט ע"א; שו"ע יו"ד שכג, א.
- מצוות השמיטה בקרקע ובגידולים נוהגת בארץ ישראל בלבד; קרקע וגידולים בחוץ לארץ אינם קדושים בקדושת שביעית – רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ד, כה–כט.
- שמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ, שלא כמצוות השמיטה החקלאיות; בזמן הזה היא מדרבנן ונוהגת בארץ ובחוץ לארץ – קידושין לח ע"ב; רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ט, ג.
- מצוות היובל, השבת הקרקעות ושחרור העבדים הקשורים ביובל שייכים לארץ ישראל בזמן שכל שבטי ישראל יושבים על אדמתם כתיקונם – ערכין לב ע"ב; רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י, ח.
- לקט, שכחה ופאה הם מתנות עניים שעיקר חיובן בארץ ישראל; בחוץ לארץ חיובן מדברי חכמים, ובמקומות רבים לא נהגו בהן למעשה בשל תנאי המציאות – רמב"ם הלכות מתנות עניים א, יד.
- מצוות ביכורים נוהגת רק בפירות שבעת המינים שגדלו בארץ ישראל ובזמן שבית המקדש קיים; אין מביאים ביכורים מפירות חוץ לארץ – משנה ביכורים א, י; רמב"ם הלכות ביכורים ב, א.
- קרבן העומר מובא לכתחילה משעורים שגדלו בארץ ישראל – משנה מנחות ח, א; רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ז, ה.
- שתי הלחם של חג השבועות מובאות לכתחילה מחיטים שגדלו בארץ ישראל – משנה מנחות ח, א; רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ח, ב.
- איסור ערלה נוהג גם בארץ וגם בחוץ לארץ, אולם מקור החיוב שונה: בארץ מן התורה ובחוץ לארץ מהלכה למשה מסיני; משום כך ספק ערלה בארץ אסור, ואילו ספק ערלה בחוץ לארץ מותר בתנאים המבוארים בהלכה – קידושין לח ע"ב–לט ע"א; שו"ע יו"ד רצד, ח–ט.
- כלאי זרעים אסורים בארץ ישראל, אך אינם אסורים בחוץ לארץ; לעומת זאת כלאי הכרם נוהגים גם בחוץ לארץ מדרבנן ובדינים קלים יותר – קידושין לט ע"א; רמב"ם הלכות כלאיים א, ה; ח, יג.
- כלאי בהמה וכלאי בגדים נוהגים מן התורה גם בארץ וגם בחוץ לארץ, ולכן אין בהם הבדל גאוגרפי – קידושין לו ע"ב; רמב"ם הלכות כלאיים ט–י. סעיף זה חשוב כדי שלא לכלול בטעות את כל דיני הכלאיים בין המצוות המיוחדות לארץ.
- איסור חדש, אכילת תבואה חדשה קודם הקרבת העומר, נוהג לדעת השולחן ערוך גם בארץ וגם בחוץ לארץ; הרמ"א מביא את מנהג המקילים בספק חדש בחוץ לארץ – קידושין לז ע"א; שו"ע ורמ"א יו"ד רצג, ב–ג.
- ראשית הגז נוהגת לדעת השולחן ערוך בארץ ובחוץ לארץ, ואילו הרמ"א מביא את הדעה שאינה נוהגת בחוץ לארץ וכותב שכך המנהג – שו"ע ורמ"א יו"ד שלג, א.
- תרומת פירות שגדלו בארץ ישראל אינה יכולה להפריש על פירות חוץ לארץ, וכן אין מפרישים מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ – משנה תרומות א, ה; רמב"ם הלכות תרומות ה, ו.
- מי שקונה פירות או ירקות שיובאו מארץ ישראל לחוץ לארץ עשוי להתחייב בהפרשת תרומות ומעשרות, מפני שמקום גידולם קובע; לעומת זאת יבול חוץ לארץ שהובא לארץ אינו נעשה בהכרח חייב רק בשל הכנסתו לארץ – רמב"ם הלכות תרומות א, כב; שו"ע יו"ד שלא.
- סמיכת חכמים בסמיכה המקורית, איש מפי איש, יכולה להיעשות בארץ ישראל בלבד; אי אפשר לסמוך בסמיכה זו בחוץ לארץ – סנהדרין יד ע"א; רמב"ם הלכות סנהדרין ד, ו.
- דיינים סמוכים בארץ ישראל יכולים לדון דיני קנסות; דיינים שאינם סמוכים בחוץ לארץ אינם דנים קנסות אלא דינים שכיחים שיש בהם חסרון כיס מכוח שליחותם של דייני ארץ ישראל – בבא קמא פד ע"ב; רמב"ם הלכות סנהדרין ה, ח–ט; שו"ע חו"מ א.
- קידוש החודש על פי הראייה נעשה בידי בית דין שבארץ ישראל – ברכות סג ע"א; רמב"ם הלכות קידוש החודש א, ח.
- עיבור השנה צריך להיעשות בארץ ישראל; אין מעברים את השנה בחוץ לארץ אלא בשעת הדחק, כאשר אין אפשרות לעשות זאת בארץ – סנהדרין יא ע"ב; רמב"ם הלכות קידוש החודש ד, יב.
- קביעת ראשי החודשים והמועדים של כל יהודי העולם תלויה בבית הדין שבארץ ישראל; גם כאשר משתמשים בחשבון הקבוע, יסוד קביעת המועדים מיוחס לבני ארץ ישראל – רמב"ם הלכות קידוש החודש ה, יג.
- סמכות בית הדין הגדול והסנהדרין קשורה ללשכת הגזית ולארץ ישראל, ודינים מסוימים, כגון זקן ממרא, תלויים בהוראת בית הדין הגדול שבמקומו – סנהדרין יד ע"ב; רמב"ם הלכות ממרים ג, ז.
- עגלה ערופה נוהגת בארץ ישראל ובעבר הירדן ולא בחוץ לארץ – משנה סוטה ט, ב; רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש י, א.
- שש ערי המקלט שנצטוו ישראל להקים נמצאות בארץ ישראל ובעבר הירדן; בחוץ לארץ אין מקימים ערי מקלט במעמד זה – במדבר לה, יג–יד; מכות ט ע"ב; רמב"ם הלכות רוצח ח, א–ב.
- דין בתי ערי חומה, שלפיו אפשר לגאול בית במשך שנה בלבד ולאחר מכן הוא נחלט לקונה, נוהג בערים שהוקפו חומה מימות יהושע בן נון בארץ ישראל – ויקרא כה, כט–ל; ערכין לב ע"א; רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב, טו.
- דין שדה אחוזה, גאולתה וחזרתה ביובל שייך לנחלות ארץ ישראל ולא לקרקעות חוץ לארץ – ויקרא כה, כה–כח; רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יא.
- ערי הלויים ומגרשיהן ניתנו בארץ ישראל ויש להן דיני מכירה וגאולה מיוחדים שאינם נוהגים בערים בחוץ לארץ – ויקרא כה, לב–לד; רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יג.
- עבד כנעני שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל אין מחזירים אותו לעבדות בחוץ לארץ; אדונו חייב לשחררו כנגד שטר חוב על דמיו – דברים כג, טז–יז; גיטין מה ע"א; רמב"ם הלכות עבדים ח, י.
- אסור להוציא עבד מארץ ישראל לחוץ לארץ; אם מכרו אדונו לחוץ לארץ, קנסו את האדון והעבד יוצא לחירות – גיטין מג ע"ב; רמב"ם הלכות עבדים ח, ו.
- עבד יכול לדרוש מאדונו לעלות עמו מחוץ לארץ לארץ ישראל; אדון המבקש להוציא את עבדו מארץ ישראל לחוץ לארץ אינו רשאי לכפותו – כתובות קי ע"ב; רמב"ם הלכות עבדים ח, ט.
- נבואה שורה בעיקרה בארץ ישראל; נביא שהתנבא בארץ יכול להוסיף ולהתנבא גם בחוץ לארץ, כפי שמצינו ביחזקאל – מועד קטן כה ע"א; מכילתא דרבי ישמעאל, בא, פתיחה. זהו הבדל במעלת המקום, לא דין מעשי רגיל.
- יש מעלה מיוחדת ללימוד תורה בארץ ישראל, וחז"ל אמרו: "אין תורה כתורת ארץ ישראל" ו"אווירא דארץ ישראל מחכים" – בראשית רבה טז, ד; בבא בתרא קנח ע"ב. גם זהו הבדל במעלה ולא בחיוב הלכתי.
- יש מצווה מיוחדת להעדיף קניית תוצרת מיהודי בארץ ישראל ולחזק את יישובה, ובכמה הלכות התירו פעולות מסוימות משום יישוב ארץ ישראל, כגון כתיבת שטר קנייה מן הנכרי אפילו בשבת באמצעות גוי – גיטין ח ע"ב; שו"ע או"ח שו, יא.
- הקונה בית בארץ ישראל מן הגוי רשאי לומר לגוי לכתוב את שטר הקנייה בשבת, אף שאמירה לגוי אסורה בדרך כלל, משום מצוות יישוב הארץ; בקניית בית בחוץ לארץ אין היתר מקביל זה – גיטין ח ע"ב; שו"ע או"ח שו, יא.
- אסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל במקומות יישוב שבהם היא עלולה להזיק לשדות אחרים; בחוץ לארץ לא נגזרה אותה גזרה, אף שגם שם אסור לגרום נזק – בבא קמא עט ע"ב; רמב"ם הלכות נזקי ממון ה, ב; שו"ע חו"מ תט, א.
- אין מוציאים פירות מארץ ישראל לחוץ לארץ כאשר הדבר גורם למחסור, ובייחוד דברים שיש בהם חיי נפש; בחוץ לארץ אין דין מקביל מצד קדושת הארץ, אם כי עשויים להיות איסורים אחרים של הפקעת מחירים – בבא בתרא צ ע"ב; רמב"ם הלכות מכירה יד, ח.
- אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש בשיעור העלול לייקרם שלא כדין; חומרות מיוחדות נאמרו בעניין שמירת המזון בארץ – בבא בתרא צ ע"א–ע"ב; רמב"ם הלכות מכירה יד, ד–ה.
- בזמן שהיובל נוהג אין מוכרים קרקע בארץ ישראל לצמיתות, מפני שהארץ שבה לבעליה ביובל; קרקע בחוץ לארץ יכולה להימכר לצמיתות – ויקרא כה, כג; רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יא, א.
- מצוות מינוי מלך, מחיית עמלק ובניין בית הבחירה נצטוו ישראל לקיים לאחר כניסתם לארץ; אלו מצוות לאומיות הקשורות לישיבת ישראל בארץ ולא לחיי קהילה רגילים בחוץ לארץ – סנהדרין כ ע"ב; רמב"ם הלכות מלכים א, א–ב.
- הקרבנות כולם מוקרבים בבית המקדש שבירושלים בלבד, ולא במקדש או בבמה בחוץ לארץ; המקריב קרבן מחוץ לעזרה חייב משום שחוטי חוץ או העלאת חוץ – דברים יב, יג–יד; זבחים קיב ע"ב; רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות יח.
- אכילת קודשים קלים ומעשר שני נעשית בירושלים, ואכילת קודשי קודשים בעזרה; אין אפשרות לקיים אכילות אלו בחוץ לארץ – דברים יב, ו–ז; רמב"ם הלכות מעשר שני ב, א; הלכות מעשה הקרבנות י.
- העלייה לרגל היא לירושלים, אולם עצם החיוב אינו מוגבל לבני ארץ ישראל בלבד; גם יהודי חוץ לארץ חייבים בעיקר המצווה כאשר היא נוהגת. לכן אין למנות את עצם החיוב כהבדל בין בני הארץ לבני חוץ לארץ – דברים טז, טז; רמב"ם הלכות חגיגה א, א.
- פורים בט"ו אינו תלוי בהיות העיר בארץ ישראל אלא בהיותה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון; לפיכך גם עיר מתאימה בחוץ לארץ יכולה עקרונית לקרוא בט"ו. לכן אף שירושלים קוראת בט"ו, אין זה הבדל כללי בין ארץ ישראל לחוץ לארץ – מגילה ב ע"א; שו"ע או"ח תרפח, א.
- יום טוב שני, בקשת הגשמים ונשיאת כפיים הם ההבדלים המעשיים הבולטים ביותר בין המתפלל בארץ למתפלל בחוץ לארץ; רוב שאר ההבדלים קשורים למצוות התלויות בארץ, למערכת המשפט התורנית או לזמן שבית המקדש קיים.