סוכות, שמח"ת ושמ"ע נשיכת פיטם האתרוג באישה מעוברת (1 צופה)

[נדיב לב]

באלף המגן (סימן תר"ס סעיף ו') מובא סגולה, שאשה מעוברת תישוך את הפיטם של האתרוג ביום הו"ר, והיא סגולה ללידה קלה. וכן הביא בס' חיים וברכה (אות רכח) בשם ס' נזירות שמשון, וכתב שלאחר מכן נותנות צדקה והיא סגולה ללידה קלה.

וראיתי מי שהסתפק באתרוג שאין בו פיטם מה תעשה.

אמנם זה פשוט שפיטם לאוו דוקא שכן טעם הסגולה על פי המדרש שעץ שאכלה ממנו חוה בחטא עץ הדעת היה אתרוג.

וזה נוסח התפילה שהובא במגן האלף:

"רבונו של עולם, בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם, ואם הייתי באותו הזמן לא הייתי אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו, כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצוה. וכשם שיש לי הנאה בפיטם זה, כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחוה לא תאכל ולא הייתי עובר את ציוויו. ותקבלני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו, ותושיעני לילד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לולדי שום נזק, כי אתה הא-ל המושיע".

ולפי זה פשוט שלאו דווקא נשיכת הפיטם אלא כל אופן שפוסל את האתרוג.
אמנם התעוררתי כעת הלא חסר אינו פסול בשאר הימים. וצ"ל ביותר משיעורו, או דעכ"פ מועיל במה שפסלה מהתורה ויל"ע.

כמו כן יש לדון מדוע התירו לפסול האתרוג והלא איתקצאי. ובפשטות יש לומר דנשיכת הפיטם ליתא בהנאה וממילא לא איתקצאי לענין זה. ויש לדון. (ודוחק לומר מכיון וכל הסגולה הוא בגלל נשיכת האתרוג אף שפולטת אותו מפיה, הלא נמצא שנהנית בזה גופא שנושכת אותו).

 

[התורה]

האם יש בזה ענין וסגולה לכל אשה, שיהיה לה הריונות וכדו',

וכן לשאר אנשים ?

 

[נדיב לב]

האם יש בזה ענין וסגולה לכל אשה, שיהיה לה הריונות וכדו',

וכן לשאר אנשים ?

לחץ כדי לכווץ...

רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סימן כד אות כה) כתב וזה לשונו: כתב בספר נזיר שמשון במסכת סוכה וזה לשונו, ראיתי בספר כתב יד דנהגו נשים מעוברות ליקח האתרוג ביום הושענא רבא, ומוציאות הפטמת ואחר שמסירות הפטמת מחלקות צדקה לעניים כל אחת כפי יכולתה, ומכוונות שיצילה הקדוש ברוך הוא בשעת לידה ותצא הולד בר קיימא, והטעם כי העץ הדעת למאן דאמר היה אתרוג, האכילת עץ הדעת הביא מיתה לעולם ונשים מתות בשעת לידתן, לכך עושות כסדר הזה ומתפללות אחר זה נוסח תפילה זו, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דבשביל שאכלה חוה מעץ הדעת גרמה בחטאה להביא מיתה לעולם וחבלי יולדה, ואם אני הייתי שם באותו זמן לא הייתי אוכלת ממנו ולא הייתי נהנית ממנו מכל וכל כשם שלא רציתי לפסול אתרוג זה בכל ימי החג שעברו, ועתה שפסלתי אותו בשביל שנגמרה מצותו ואני לא הייתי עוברת מצותיך, ותקבל ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מסיבת העיבור ומסיבת הלידה והושיעני שתהא הלידה בנקל ובנחת ולא בצער ולא בקושי, ולא תהיה לי ולולד שום נזק כי אתה האל המושיע, עד כאן, ובני הגדול אברהם אוהבי נר"ו העתיק הדברים האלה בלשון לעז בספרו והוכיח אברהם פרק כ"ד כדי שתהא התפילה שגורה בפי המעוברות, ומי שאשתו מעוברת בימים האלה יתן דעתו ליקח אתרוג וליתן ביד אשתו שתעשה כנזכר לעיל, ויאמר בפניה נוסח התפילה תיבה בתיבה כדי שתאמר היא אחריו, ותזכה שתלד בריוח ולא בצער ויצא הולד לחיים טובים ולשלום, אמן.

מועד לכל חי סימן כד – ויקיטקסט

he.wikisource.org