- הודעות
- 4,724
- תודות
- 17,141
- נקודות
- 895
היום נלמד על המעיל שהיה עשוי כולו תכלת ופתח בית הצוואר היה מקופל לתוכו כדי שלא יוכלו לקרוע אותו, בתחתית המעיל חיברו פעמוני זהב ורימוני בד. הכתונת והמכנסיים והמגבעות נעשו מפשתן בלבד, ואילו האבנט נעשה מתכלת ארגמן ותולעת-שני ופשתן. כך גם עשו את הציץ מזהב טהור והוא נקשר לעורפו של הכהן באמצעות שלשה חוטי תכלת, שני חוטים מימין ומשמאל וחוט אחד עלה על גבי המצנפת מלמעלה. לאחר סיום כל מלאכות המשכן הביאו חכמי הלב לפני משה את כל המלאכות שעשו, ומשה בירך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם ויהי נועם ה' עליהם. האומנים לא הצליחו להרים בעצמם את המשכן עקב כובד הקרשים, והקב"ה אמר למשה שהוא יעסוק בידו כאילו הוא מקים את המשכן, והמשכן יקום מאליו.
שפה מחוזקת:
בצלאל והאומנים עשו גם המעיל, אותו לבש הכהן מעל האפוד. המעיל עשוי היה כולו מחוטי צמר צבועים תכלת. בעת אריגת המעיל קיפלו את פתח בית הצוואר לתוכו, ובכך נוצרה שפה מחוזקת וכפולה כדוגמת השריונים, במטרה שפי המעיל לא ייקרע.
פעמון ורימון:
בתחתית המעיל חיברו פעמוני זהב, וכן רימונים עגולים ארוגים מחוטי תכלת-ארגמן-תולעת שני. את הפעמונים הניחו בין הרימונים, דהיינו רימון, ולצידו פעמון, ואחריו שוב רימון, וכן הלאה.
כולו פשתן:
כמו כן עשו את ה'כתונת' כולו מפשתן ב'מעשה אורג'. וכן את המגבעות המפוארות עשויות מפשתן בלבד, וכן המכנסיים נעשו מפשתן בלבד. ואילו את האבנט עשו ב'מעשה רוקם' מחוטי תכלת וארגמן ותועלת שני ופשתן.
נזר הקודש:
בנוסף עשו את 'ציץ נזר הקודש' מזהב טהור, עליו חרטו - בשיטת החריטה שחורטים בחותמות – את שתי המילים 'קודש לי-ה-ו-ה'.
סתירה לכאורה:
קיימת לכאורה סתירה בפסוקים אם הציץ מונח על גבי חוטי התכלת, או להיפך שהחוטים מונחים על הציץ.
סתירה נוספת:
נאמר שהציץ היה מונח על המצנפת, ואנו יודעים שהציץ היה על המצח, והיה הבדל של 2 אצבעות בינו למצנפת להנחת תפילין.
חוטי תכלת:
לאור זאת מיישב רש"י: משני צדי הציץ היו נקבים, וכן באמצעו היה נקב למעלה. בכל נקב השחילו חוט תכלת שעבר משני צדי הציץ, מתחתיו ומעליו [בכך מיושבת סתירת הפסוקים אם החוט נמצא על הציץ או הציץ על החוט].
ואף שנאמר בתורה לשון יחיד 'פתיל תכלת' למעשה היו 3 חוטים, בשלשת הנקבים [הנראים כמו 6 חוטים משום שעבר משני צדי הנקב]. החוטים מימין ומשמאל נועדו לקשור את הציץ בעורף ראשו של הכהן.
ואילו החוט האמצעי עלה על גבי המצנפת והגיע עד לעורפו שם נקשר עם שאר החוטים, למען לא ייפול הציץ כלפי מטה [בכך מיושב, שבאמת הציץ היה על המצח, אלא שהחוט האמצעי היה על המצנפת].
בכך נגמרה כל עבודת בגדי הכהונה והמשכן.
35 פריטים:
עם סיום כל מלאכת המשכן הביאו בצלאל וחכמי הלב את כל מלאכתם לפני משה, 35 פריטים, כדלהלן:
א. יריעות המשכן. ב. יריעות העיזים ששימשו כאהל. ג. מכסה עור תחש ואילים מאדמים.
וכן את הכלים הנצרכים ליריעות דהיינו: ד. הקרסים. ה. הקרשים. ו. הבריחים. ז. עמודי המשכן. ח. האדנים.
כלי הקודש:
ט. הפרוכת. י. הארון. יא. בדי הארון. יב. הכפורת. יג. השלחן. יד. כלי השלחן. טו. לחם הפנים. טז. המנורה. יז. בזיכי המנורה. יח. כלי המנורה. יט. שמן המאור. כ. מזבח הזהב. כא. קטורת הסמים. כב. מסך פתח האהל.
החצר והמזבח:
כג. מזבח הנחושת. כד. מכבר הנחושת למזבח. כה. בדי המזבח. כו. כלי המזבח. כז. הכיור וכנו. כח. קלעי החצר. כט. עמודי החצר. ל. אדני עמודי החצר. לא. מסך שער החצר. לב. המיתרים והיתדות לקשירת היריעות לאדמה. לג. כל שאר כלי המשכן. לד. בגדי השרד לכיסוי הכלים במסעות. לה. בגדי אהרן ובניו.
ויהי נועם:
כשראה משה שבני ישראל עשו את כל המלאכה כפי ציווי ה', בירך אותם ואמר: 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם וגו'' [פסוק זה המופיע בתהלים הוא מהמזמורים שאמר משה].
כאילו מקים:
בצלאל ושאר האומנים לא הצליחו להקים את המשכן בעצמם, עקב כובד הקרשים, ולפי שמשה רבינו לא עשה בעצמו שום מלאכה במשכן, השאיר לו הקב"ה את מלאכת הקמת המשכן.
משה תמה: 'וכי איך אפשר לאדם להקימו?' ענה לו ה': 'עסוק בידך, ויהיה נראה כאילו אתה מקים, והוא נזקף מאליו'.
תורה שבכתב
שפה מחוזקת:
בצלאל והאומנים עשו גם המעיל, אותו לבש הכהן מעל האפוד. המעיל עשוי היה כולו מחוטי צמר צבועים תכלת. בעת אריגת המעיל קיפלו את פתח בית הצוואר לתוכו, ובכך נוצרה שפה מחוזקת וכפולה כדוגמת השריונים, במטרה שפי המעיל לא ייקרע.
פעמון ורימון:
בתחתית המעיל חיברו פעמוני זהב, וכן רימונים עגולים ארוגים מחוטי תכלת-ארגמן-תולעת שני. את הפעמונים הניחו בין הרימונים, דהיינו רימון, ולצידו פעמון, ואחריו שוב רימון, וכן הלאה.
כולו פשתן:
כמו כן עשו את ה'כתונת' כולו מפשתן ב'מעשה אורג'. וכן את המגבעות המפוארות עשויות מפשתן בלבד, וכן המכנסיים נעשו מפשתן בלבד. ואילו את האבנט עשו ב'מעשה רוקם' מחוטי תכלת וארגמן ותועלת שני ופשתן.
נזר הקודש:
בנוסף עשו את 'ציץ נזר הקודש' מזהב טהור, עליו חרטו - בשיטת החריטה שחורטים בחותמות – את שתי המילים 'קודש לי-ה-ו-ה'.
סתירה לכאורה:
קיימת לכאורה סתירה בפסוקים אם הציץ מונח על גבי חוטי התכלת, או להיפך שהחוטים מונחים על הציץ.
סתירה נוספת:
נאמר שהציץ היה מונח על המצנפת, ואנו יודעים שהציץ היה על המצח, והיה הבדל של 2 אצבעות בינו למצנפת להנחת תפילין.
חוטי תכלת:
לאור זאת מיישב רש"י: משני צדי הציץ היו נקבים, וכן באמצעו היה נקב למעלה. בכל נקב השחילו חוט תכלת שעבר משני צדי הציץ, מתחתיו ומעליו [בכך מיושבת סתירת הפסוקים אם החוט נמצא על הציץ או הציץ על החוט].
ואף שנאמר בתורה לשון יחיד 'פתיל תכלת' למעשה היו 3 חוטים, בשלשת הנקבים [הנראים כמו 6 חוטים משום שעבר משני צדי הנקב]. החוטים מימין ומשמאל נועדו לקשור את הציץ בעורף ראשו של הכהן.
ואילו החוט האמצעי עלה על גבי המצנפת והגיע עד לעורפו שם נקשר עם שאר החוטים, למען לא ייפול הציץ כלפי מטה [בכך מיושב, שבאמת הציץ היה על המצח, אלא שהחוט האמצעי היה על המצנפת].
בכך נגמרה כל עבודת בגדי הכהונה והמשכן.
35 פריטים:
עם סיום כל מלאכת המשכן הביאו בצלאל וחכמי הלב את כל מלאכתם לפני משה, 35 פריטים, כדלהלן:
א. יריעות המשכן. ב. יריעות העיזים ששימשו כאהל. ג. מכסה עור תחש ואילים מאדמים.
וכן את הכלים הנצרכים ליריעות דהיינו: ד. הקרסים. ה. הקרשים. ו. הבריחים. ז. עמודי המשכן. ח. האדנים.
כלי הקודש:
ט. הפרוכת. י. הארון. יא. בדי הארון. יב. הכפורת. יג. השלחן. יד. כלי השלחן. טו. לחם הפנים. טז. המנורה. יז. בזיכי המנורה. יח. כלי המנורה. יט. שמן המאור. כ. מזבח הזהב. כא. קטורת הסמים. כב. מסך פתח האהל.
החצר והמזבח:
כג. מזבח הנחושת. כד. מכבר הנחושת למזבח. כה. בדי המזבח. כו. כלי המזבח. כז. הכיור וכנו. כח. קלעי החצר. כט. עמודי החצר. ל. אדני עמודי החצר. לא. מסך שער החצר. לב. המיתרים והיתדות לקשירת היריעות לאדמה. לג. כל שאר כלי המשכן. לד. בגדי השרד לכיסוי הכלים במסעות. לה. בגדי אהרן ובניו.
ויהי נועם:
כשראה משה שבני ישראל עשו את כל המלאכה כפי ציווי ה', בירך אותם ואמר: 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם וגו'' [פסוק זה המופיע בתהלים הוא מהמזמורים שאמר משה].
כאילו מקים:
בצלאל ושאר האומנים לא הצליחו להקים את המשכן בעצמם, עקב כובד הקרשים, ולפי שמשה רבינו לא עשה בעצמו שום מלאכה במשכן, השאיר לו הקב"ה את מלאכת הקמת המשכן.
משה תמה: 'וכי איך אפשר לאדם להקימו?' ענה לו ה': 'עסוק בידך, ויהיה נראה כאילו אתה מקים, והוא נזקף מאליו'.
תורה שבכתב