נח בדברי הרמב"ן שהרוצח נמסר בידי חיה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם (ט ה)

פירש הרמב"ן, ש"מיד כל חיה", הכוונה שהקב"ה יעשה נקמה ברוצח על ידי שישלח בו את כל החיות, עכ"ד. והקשה בספר לוית חן דפירוש הרמב"ן נסתר מעיניו, שהרי אמרו בגמ' סנהדרין לז: דמיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלה סנהדרין מ"מ דין ארבע מיתות לא בטלו ונענש בידי שמים מעין המיתה שהוא חייב, ומי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, הרי דמיתה על ידי חיה היא במקום סקילה, ואילו מיתת בני נח אינה אלא בסייף כדאמרינן בסנהדרין נו. עי"ש, וא"כ היאך אפשר לומר דמיתת רוצח בבני נח היא על ידי חיה, הרי דינו הוא בסייף.

ונראה לתרץ דהא דדין ארבע מיתות לא בטלו ונהרג באותה מיתה שהוא חייב, היינו דוקא בישראל ולא בבני נח, והיינו משום דבישראל יש חילוקי מיתות, לכל עבירה מיתה הראויה לה. משא"כ בבני נח, דאין שום חילוקי מיתות, דכולן מיתתן היא בסייף. וא"כ אין זה משום שמיתה זו ראויה לחטא זה באופן פרטי, אלא שלא ניתנו חילוקי מיתות לבני נח. וממילא לגבי דיני שמים לא קפדינן דוקא על מיתה זו. וביתר ביאור, לפי מה שביארו אחרונים דהטעם שלבני נח אין חילוקי מיתות ורק בישראל נאמר חילוק מיתות, משום דמיתת בני נח אינה באה אלא לבער הרע ובזה אין נפק"מ באיזה מיתה דהעיקר הוא שמבוער מן העולם, משא"כ בישראל שהמיתות בי"ד באים גם לכפר, ולכל חטא יש הכפרה הראויה לו לפי חומר החטא. וממילא הא דדין ד' מיתות לא בטלו הוא ג"כ בכדי שתנתן לו הכפרה הראויה לו, וזה שייך דוקא בישראל שהמיתות הם לכפרה.
​

◆ ◆ ◆​

ובאופן אחר יש לבאר ענין זה של "מיד כל חיה אדרשנו" לפי ביאור הרמב"ן, דהכוונה היא כך, דמצד טבע הבריאה נאמר "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ", ואמרו בשבת קנא: אין חיה רעה שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה, שנאמר נמשל כבהמות נדמו. ופירש מהרש"א שם, שמסתלק ממנו הצלם אלקים, שהוא המפיל חתתו של האדם על הבריות.

ועל זה אמר הכתוב שהרוצח מסתלק ממנו הצלם אלקים, וממילא כל חיה תשלוט בו. ולכן אמר קין והיה כל מוצאי יהרגני, ופירשו בתנחומא שהיו חיות ובהמות אומרות נלך ונאכלנו. והן הן דברי הרמב"ן דהרוצח מסוכן הוא למות מן החיות. ופירש רש"י שם שאמר קין "עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות כמו שנאמר ומוראכם וחתכם, ועכשיו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני". וזהו ממש כמו שנתבאר, שנסתלק ממנו הצלם, ושוב אין "ומוראכם וחתכם".

ונראה לבאר עוד בטעם הדבר שמסתלק הצלם אלקים מן הרוצח, דזהו משום שהרוצח חטא בצלם אלקים בזה שהרג אדם שהוא בצלם אלקים, וכמו שהכתוב צווח ואומר "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם", ואמרו בבראשית רבה פרשה ל"ד סי' י"ד "דרש ר"ע כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאלו הוא ממעט את הדמות, מ"ט שופך דם האדם באדם דמו ישפך, מפני מה כי בצלם אלקים עשה את האדם", הרי שבחטאו של הרוצח נכלל מה שמיעט את הדמות ולא נתחשב בזה שהאדם הוא צלם אלקים. על כן מדה כנגד מדה ניטל ממנו הצלם והדמות, וממילא אין בו "מוראכם וחתכם" וכל חיה תאכלנו.

ולפי"ז לא קשה מהא דדין ד' מיתות לא בטלו, דאין זה בתורת חיוב מיתה בידי שמים, אלא שנסתלקה ממנו ההגנה של "ומוראכם וחתכם" וממילא תשלוט בו כל חיה.​

 

[גרינפלד]

[]ולפי"ז לא קשה מהא דדין ד' מיתות לא בטלו, דאין זה בתורת חיוב מיתה בידי שמים, אלא שנסתלקה ממנו ההגנה של "ומוראכם וחתכם" וממילא תשלוט בו כל חיה.[/]​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וק"ו אדם אחר אויבו וכמ"ש הרמב"ן, דגם זה תלוי במה שנסתלק הצלם המגן עליו.​