בהעלותך בהשמטת הרמב"ם שהחצוצרות צריכים להיות שוות (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
עשה לך שתי חצוצרות כסף (י ב)

בספרי כאן שתי חצוצרות, שיהיו שוות במראה בקומה ובנוי. והעיר רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, שהרמב"ם לא הזכיר הלכה זו.

ובפשוטו יש לומר דהנה ביומא סב: הוזכר בגמ' כמה דברים שצריכין להיות שניהם שוים, כגון ב' שעירי יוהכ"פ וב' צפורי מצורע וכו', ובירושלמי שם מוסיף גם הא דשתי חצוצרות כסף, ובשיח יצחק שם כתב דהבבלי שלא הזכיר זאת פליג על הך דרשא, ולפי"ז י"ל דהרמב"ם פסק כהבבלי.

אמנם באמת נראה, דכל הך דינא דיהיו שוים הוא רק בחצוצרות של משה רבינו שהיו למקרא העדה ולמסע המחנות, דהנה בספרי שם דרשינן עוד מדכתיב "שתי" חצוצרות, שאם בא להוסיף על שתים אינו רשאי להוסיף, וזה ודאי רק בחצוצרות של משה רבינו, אבל לדורות יכולים להוסיף על החצוצרות כדתנן בערכין יג. אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד עולם, ובתוס' שם מבואר דקאי על החצוצרות של הכהנים, וכן מבואר בסוכה נה. שביום שיש כמה מוספין מרבה בתוקעין, וברש"י שם (ד"ה שמרבה) מביא המשנה בערכין הנ"ל [ומבואר ג"כ שמפרשה לענין תקיעת חצוצרות של הכהנים], וצ"ל דרק בחצוצרות של מסע העדה ומקרא המחנות ולא לדורות.

ולפי"ז ניחא היטב השמטת הרמב"ם, דהוא הדין לענין שיהיו שניהם שוים, זהו רק בחצוצרות של מסע העדה ומקרא המחנות, כמו אידך דרשא דשלא יוסיפו. [ובדרך חכמה בהלכות כלי המקדש פ"ג ה"ה ס"ק ל"ג העתיק לדינא דחצוצרות שלדורות על הקרבנות צריכות להיות שוות, ובטעמא דקרא כאן כתב דמ"מ היכא שמרבה בתוקעין אין צריכים שכולן יהיו שוים ודי בכך ששנים מהם יהיו שוים, וכל זה שלא כדברינו הנ"ל, שלפי דברינו לדורות לא בעיא כלל שיהיו שוות].
​

◆ ◆ ◆​

והנה בתוס' ע"ז מז. הביאו דעת רבינו יהודה שהדין חצוצרות "כסף" הוא רק בשל משה רבינו, ולדורות אין צריכים להיות דוקא של כסף, ולפי"ז לא ילפינן כלל מהדינים האמורים בחצוצרות של מסע העדה לחצוצרות שלדורות על הקרבנות, וניחא ג"כ מה שכתבנו דלא ילפינן מינה לענין שתים שלא יוסיף, וכן לענין שיהיו שוים, דלדורות כתיב רק "ותקעתם בחצוצרות".

אמנם בתוס' זבחים סח. הוכיחו שגם לדורות בעינן של כסף, ועל כרחך דילפינן משל משה, וא"כ קשה דנימא הכי גם לענין שנים שלא יוסיפו.

ויש לומר דלמסע המחנות היה קפידא על מנין החצוצרות, משום דכתיב ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים, ואם תוקעין בשניהם נועדים כל ישראל, וכיון שיש חילוק במנין בין אחד לשנים, י"ל דהקפידא היא על שנים דוקא ולא יותר, משא"כ בתקיעת חצוצרות במקדש דאין בהמנין שנים שום סימן, רק בעינן שתי חצוצרות משום דמיעוט חצוצרות שנים, א"כ ממילא לענין הדינים האמורים ב"שתי" חצוצרות ליכא למילף מחצוצרות של משה שהיה בהם דין מנין מיוחד של שנים מהטעם הנ"ל, ועי'.​

 

[גרינפלד]

ובתוס' שם מבואר דקאי על החצוצרות של הכהנים,

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

אמנם הרמב"ם כלי המקדש פ"ג ה"ד הביא דבר זה לענין שירת הלוים, שהיו ג"כ מנגנים בחצוצרות, ודומיא דאידך השנויים שם במשנה, והעיר בקונטרס על מסכת ערכין הרי בגמ' בערכין שם מבואר דקאי על תקיעת הכהנים, דילפינן לה מדכתיב "ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות", וא"כ איך פירש הרמב"ם דזה קאי על הלוים. אמנם באמת בפשוטו לא קשה, לפי מה שכתבו בתוס' דמה שאין עושים יותר מק"כ חצוצרות הוא משום ערבוב קלא, והילפותא מהקרא היא דעד ק"כ הוי מעליותא ואין בזה ערבוב קלא, א"כ נהי דהמקור הוא מקרא דכהנים, שפיר מוכיחה הגמ' ללוים, דהלימוד הוא על המציאות שאין בזה ערבוב קלא. ומ"מ עכ"פ שמעינן מזה דגם בכהנים יכולים להוסיף, אלא דהמתני' מוקי הרמב"ם בלוים משום דומיא דשאר כלי השיר דאיירי בה, וכנ"ל.​