כוונתי (וכנראה זו כוונת כבודו), שהסליחה באה על הרע שעשה לחברו, אע"פ שזה בודאי מגיע לו מן השמים, אך מכיון שאתה הוא שעשית את הרע, לכך אתה צריך לבקש סליחה.
משל, מי שראה את חבירו רוצח אסור לו להורגו, אע"פ שכלפי שמים ודאי ימות מחמת רציחתו, אם הורגו בודאי הוא מחמת רציחתו, מ"מ מכיון שההורג הרגו כשאינו מחויב להורגו יהרג כדין רוצח.
וכאן אני מפרט שוב כי השאלה היא (ואין זה שייך כלל לענין מזיק לחבירו), כשאדם משתדל לעזור לחבירו, עד כמה צריך להשתדל, האם צריך להשתדל באותה מידה שמשתדל לעצמו (כי לעצמו הוא בוטח בה' ומסתפק במעט השתדלות), או שכלפי חבירו צריך להשתדל יותר מזה ולא לסמוך על בטחונו בה' ומעט בהשתדלות.