בספר ראשית חכמה חופת אליהו רבה כתב ארבעה משלים אמרו רבותינו ז"ל, אם יכבס אדם שק ויתלבן, תמצא דעת בכסילים. ואם יעלה חמור בסולם, תמצא דעת בנשים. אם ידור גדי עם נמר, תדור כלה עם חמותה. ואם ימצא עורב כולו לבן, תמצא כשרה בנשים.
רבנו בחיי בראשית פרק ג פסוק כ כותב: ויקרא האדם שם אשתו חוה. על דרך הפשט מלת חוה פירושה מדברת, מלשון אחוך שמע לי (איוב טו, יז), והיה זה מחכמתו הגדולה בקריאת השמות. וקראה כן כי כן הבין בטבעה שהיא דברנית, ומכאן ראוי להיות כל הנשים דברניות.
ביאור הלכה (סימן תקכט ד"ה ואל) כתב: ואל יצמצם בהוצאת יו"ט - אבל בשאר הימים צריך כל אדם לצמצם בהוצאותיו [טור] ומקורו מהא דאיתא בגמרא מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וכו' ופירש"י ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו אלא מה שפסקו לו עכ"ל וזהו תוכחת מרובה על זמנינו שבעו"ה הרבה אנשים עוברין ע"ז ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המותרים ורבים חללים הפילה הנהגה הרעה הזו שמביאה את האדם לבסוף עי"ז לידי גזל וחמס וגם לחרפה וכלמה. והרבה סיבות יש שגורמים להנהגה רעה הזו. והסיבה הגדולה שבכולן הוא ע"י הנשים שדעתן קלות ואינן רואות הנולד ואשרי למי שיאמץ לבבו ולא ישגיח לפיתויים וינהל הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרוחתו ולא יותר ועיין בקונטרס שפת תמים פרק ה' מה שכתבנו בזה:
אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי. תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא, זיבורתא כתיב בה "ותשלח ותקרא לברק" ואילו איהי לא אזלה לגביה. כרכושתא כתיב בה "אמרו לאיש" ולא אמרה אמרו למלך. מגילה יד:
וכי לאינשי יאה יהירותא?
על פניו - ברוח האשכול - חז"ל הסתכלו על נשים כפחותים מגברים.
אמנם אפשר לומר, גבר שנצטווה בלימוד תורה ממילא שייך בו (סוטה ה.) אחד משמונה שבשמינית גאווה!