הנה ביבמות (כו:) מבואר פלוגתת רב ושמואל גבי חליצה פסולה אי בעינן חיזור על לכל האחין אי לאו אין העת להכנס לתוך נבכי הסוגיא כי רבו ורבת ענפים אולם רצוני להתעכב בפרט מאד מרכזי ולעלות על יסוד המבואר שם ובכמה סוגיות.
בגמ' יז: מבואר דאיכא הוו"א דלמ"ד דאין זיקה (מדרבנן ויעו' ר"ח לק' כז: ואכמ"ל) ליכא דין ביטול מצוות יבמין ולכאו' הדבר תמוה ומא שייטא האי להאי
(דביטול מצוות יבמין אינו מדאו' וכדהאריכו ביה קדמאי דפשיטא דמדאו' אין ביטול מגרמא ועי' קרן אורה ריש פרק ארבעה אחין ורשב"א ל: דלהדיא דביטול מצוות יבמין דרבנן וברור ויש לדחות בקל שי' האתוון דאו' ודו"ק)
וכן ילה"ק בדין חליצה פסולה דמבואר דהויא ערוה מדרבנן דממ"נ כיון דתקון התם מעין דאו' שוב מדאו' בערוה ליכא חליצה כלל דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה
(בפשטות כ"ה עי' לעיל ג. וח. ברבא אולם יעו' בריטב"א ט. לת' קו' התוס' שם ודברי הבכר"ש מה שיסד שם דכרוה נמי פטורה מיבום ואינו מוכרח וכן בגרש"ש דהוכיח מהצרה ויש לדחות בקל לפי"ד הרמב"ן לעיל יג. והריטב"א י: ומש"כ נמי בשם הרא"ב ואכמ"ל)
וא"כ כיון דתקון רבנן דתהא כערוה אמאי חייבו חליצה כלל והא מדאו' ליכא חליצה ונימא דיהא רק החליצה דאו' ותו לא (ויעו' בגרש"ש דיסד דאיכא קצת ערווה אולם זה גופא צ"ע בטעמו).
והנראה בזה דהנה לעיל ברש"י (ח.) כ' דזיקה קצת אישות היא (ויעו' ברמב"ן כ. דזיקה דאו' מעין קי' היא וכ"ה בהכרח לפי"ד הריטב"א ג. ואכמ"ל) והיינו דהזיקה דאורייתא מעין אישות היא ומהני לחלק מן התנאים אפי' הפרת נדרים (עי' לק' כט:) ואתו רבנן והאלימו הקצת אישות לאוסרה על הקרובים דמשום אחות אשתו גזרו הכי אולם אי"ז גזירה ככל גזירה אלא הרחיבו דיני התורה דיחולו לאסור הקרובין וכאי' אמרו דאשתו היא (ועדין יל"ע לפי"ד הר"ח הנ"ל).
אולם יל"ע אי אמרו דהחמירו בדיניה כערוה או דאמרו דהיא חשיבא ערוה מדרבנן ויעו' בבית שמואל בהל' ייבום דכ' דאי נתן גט היבם וקדיש לה אחר בעי נמי גט אפי' דהשתא הויא יבמה דל"ת בה קי' (עי' יג: בפלוגתת רב ושמואל ואפי' לרבן דפליגי אר"ע ט. ומט.) ומוכח דרבנן עשאוה כערוה עליו דהשתא תפסי בה קי' לעלמא והלכך חבוהו גט ועוד הרבה ראיות לזה ואכמ"ל והלכך רבנן הרחיבו האישות הדאו' כאי' הויא אשתו גמורה.
ומעתה נימא דאי הכי מובן אמאי למ"ד דאין זיקה ליכא דין ביטול (בהו"א) דהא מאי מנח ליה השתא משא"כ אי איכא דין ביטול הרי מעתה אשתו מונחת למצוותו לביאה ואי נשא אחותה הר ביטל בידיים (מדרבנן דהאלימו מצוותו) וכן אתי שפיר מאי דרבנן עשאוה כערווה קצת דזה גופא היוצא מדין הזיקה דכיון דרבנן הרחיבו האישות מעתה לאחיו איכא בה אישות גמורה נמי והיאל יגרשה בשבילו (ויעו' ברמב"ן נא. דהאריך בזה).
וכמובן דיסוד זה מבואר שפיר לפי"ז עוד רבות וכן הוא מוכח בכ"מ ואני לא באתי אלא לעללות הגיוני בקולמוס מיוחד זה
בגמ' יז: מבואר דאיכא הוו"א דלמ"ד דאין זיקה (מדרבנן ויעו' ר"ח לק' כז: ואכמ"ל) ליכא דין ביטול מצוות יבמין ולכאו' הדבר תמוה ומא שייטא האי להאי
(דביטול מצוות יבמין אינו מדאו' וכדהאריכו ביה קדמאי דפשיטא דמדאו' אין ביטול מגרמא ועי' קרן אורה ריש פרק ארבעה אחין ורשב"א ל: דלהדיא דביטול מצוות יבמין דרבנן וברור ויש לדחות בקל שי' האתוון דאו' ודו"ק)
וכן ילה"ק בדין חליצה פסולה דמבואר דהויא ערוה מדרבנן דממ"נ כיון דתקון התם מעין דאו' שוב מדאו' בערוה ליכא חליצה כלל דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה
(בפשטות כ"ה עי' לעיל ג. וח. ברבא אולם יעו' בריטב"א ט. לת' קו' התוס' שם ודברי הבכר"ש מה שיסד שם דכרוה נמי פטורה מיבום ואינו מוכרח וכן בגרש"ש דהוכיח מהצרה ויש לדחות בקל לפי"ד הרמב"ן לעיל יג. והריטב"א י: ומש"כ נמי בשם הרא"ב ואכמ"ל)
וא"כ כיון דתקון רבנן דתהא כערוה אמאי חייבו חליצה כלל והא מדאו' ליכא חליצה ונימא דיהא רק החליצה דאו' ותו לא (ויעו' בגרש"ש דיסד דאיכא קצת ערווה אולם זה גופא צ"ע בטעמו).
והנראה בזה דהנה לעיל ברש"י (ח.) כ' דזיקה קצת אישות היא (ויעו' ברמב"ן כ. דזיקה דאו' מעין קי' היא וכ"ה בהכרח לפי"ד הריטב"א ג. ואכמ"ל) והיינו דהזיקה דאורייתא מעין אישות היא ומהני לחלק מן התנאים אפי' הפרת נדרים (עי' לק' כט:) ואתו רבנן והאלימו הקצת אישות לאוסרה על הקרובים דמשום אחות אשתו גזרו הכי אולם אי"ז גזירה ככל גזירה אלא הרחיבו דיני התורה דיחולו לאסור הקרובין וכאי' אמרו דאשתו היא (ועדין יל"ע לפי"ד הר"ח הנ"ל).
אולם יל"ע אי אמרו דהחמירו בדיניה כערוה או דאמרו דהיא חשיבא ערוה מדרבנן ויעו' בבית שמואל בהל' ייבום דכ' דאי נתן גט היבם וקדיש לה אחר בעי נמי גט אפי' דהשתא הויא יבמה דל"ת בה קי' (עי' יג: בפלוגתת רב ושמואל ואפי' לרבן דפליגי אר"ע ט. ומט.) ומוכח דרבנן עשאוה כערוה עליו דהשתא תפסי בה קי' לעלמא והלכך חבוהו גט ועוד הרבה ראיות לזה ואכמ"ל והלכך רבנן הרחיבו האישות הדאו' כאי' הויא אשתו גמורה.
ומעתה נימא דאי הכי מובן אמאי למ"ד דאין זיקה ליכא דין ביטול (בהו"א) דהא מאי מנח ליה השתא משא"כ אי איכא דין ביטול הרי מעתה אשתו מונחת למצוותו לביאה ואי נשא אחותה הר ביטל בידיים (מדרבנן דהאלימו מצוותו) וכן אתי שפיר מאי דרבנן עשאוה כערווה קצת דזה גופא היוצא מדין הזיקה דכיון דרבנן הרחיבו האישות מעתה לאחיו איכא בה אישות גמורה נמי והיאל יגרשה בשבילו (ויעו' ברמב"ן נא. דהאריך בזה).
וכמובן דיסוד זה מבואר שפיר לפי"ז עוד רבות וכן הוא מוכח בכ"מ ואני לא באתי אלא לעללות הגיוני בקולמוס מיוחד זה