- הודעות
- 826
- תודות
- 3,439
- נקודות
- 196
מבואר באו''ח סימן קנח שמעיקר הדין צריך לברך עובר לעשייתן, לפני נטילת הידים, אבל נהגו לברך אחר הנטילה שהרי פעמים ידיו אינם נקויות ואי אפשר לו לעשות ברכה
ובמשנ''ב סק''מ שידיו אינם נקויות כגון שיצא מבית הכסא או שנגעו ידיו במקומות המטונפין המצריכים נטילה, ולכן אי לו לברך, לכן יברך אחרי הנטילה
ושמעתי להקשות, הלא למה חששו בדיוק כאן שמא נגע במקום זיעה ואי אפשר לו לברך, למה למשל לפני שמברך שהכל נהיה בדברו לא חששו לזה ויצטרך ליטול ידים?
ובמשנ''ב סק''מ שידיו אינם נקויות כגון שיצא מבית הכסא או שנגעו ידיו במקומות המטונפין המצריכים נטילה, ולכן אי לו לברך, לכן יברך אחרי הנטילה
ושמעתי להקשות, הלא למה חששו בדיוק כאן שמא נגע במקום זיעה ואי אפשר לו לברך, למה למשל לפני שמברך שהכל נהיה בדברו לא חששו לזה ויצטרך ליטול ידים?