המחדש בטובו

משתמש חדש
gem
פרסם מאמר
הודעות
29
תודות
61
נקודות
53
הנה כבר ידוע בפי כל מחלוקת החזו''א (כמדומני יור''ד סי' ע') והגרש''ש בשער''י שער ב'

אי בריבית שהתורה אסרה להחזיר איכא חוב בדיני הממונות ואי לא יחזיר יעבור על לא תגזול או דלאחר שהתורה אסרה שוב אף חוב ליכא

[ולכאורה נחלקו מהו תוקף האיסור של התורה האם כהשתורה אומרת על דבר שאסור הוא האם הגבילה את האיסור שלא יהא כלל או דדיני הממונות באמת נשאר ואין לתורה אינטרס שלא יהיה כלל בעולם ובנוס''א אולי י''ל דפליגי האם דיני האיסורים משפי לדיני הממונות]

ומ''מ לחזו''א קשיא טובא דהא מצינו מצות וחי אחיך עמך והיינו דהוא מחוייב להחזיר הריבית לאחר שקיבל, ולדבריו דליכא כלל חוב ס''ס לא קיבל כלום דהוא לא היה מחוייב להחזיר

ודוחק דהתורה דיברה בכה''ג שהחזיר לא בתורת ריבית אלא בתורת מתנה והא גופא נתחדש דכיון דבלא הריבית לא היה נותן בתורת מתנה גם אסור הוא
 
והיינו שנחלקו במחלוקת יסודית באיסורי התורה האם התורה מתכוונת להגביל שלא יהא הדבר במציאות או שהתורה לא מגבילה עד כדי כך
-האם יש למישהו איזה שהו ראיות לאחד מן הצדדים

ב-וכן השאלה שהוקשה מה יעשה החזו''א עם וחי אחיך עמך [ומה שנכתב לעיל שהתורה חידשה שאסור אף בתורת מתנה, הוא אינו דהרי קי''ל שהוא אבק ריבית] האם מישהו ראה לאחד מהאחרונים שדן בזה?
 
ודוחק דהתורה דיברה בכה''ג שהחזיר לא בתורת ריבית אלא בתורת מתנה והא גופא נתחדש דכיון דבלא הריבית לא היה נותן בתורת מתנה גם אסור הוא
להחזו"א אין הכוונה שדיברה תורה בגוונא שנתן במתנה, אלא כיוון שבכל פעם שנותן לו ריבית אינו מחוייב ליתנה לו הרי אין על זה שם חוב, ומאידך כיוון שניתן לו מדעת, ואפי' טעות אין כאן, מן הדין לא היה צריך להחזיר המעות, וע"ז בא הפסוק.
 
-האם יש למישהו איזה שהו ראיות לאחד מן הצדדים
א-עי' היטב הסוגיא בקידושין ו' ע''ב בדין המקדש במלוה שם מפורש כמעט דיש חוב גם בריבית רק הבעיה לקדש בו מצד דין מקדש במלוה וע''ע בריטב''א שם, אמנם החזו''א עמד ע''ז ודוחק מאד בדברי הריטב''א וןעי''ש היטב.
ב-מש''כ כת''ר בביאור הפלוג' שהיא בשיעור הדין ריבית עד כמה חיבתו תורה, כמדו' דיש כאן נידון אחר והוא דהגרש''ש קאי לשיטתו שמשפטי הממון קודמים לדין הלא תגזול, והחזו''א ס''ל דל''ש דין ממון מוקדם, ופעם ראיתי לשון כמדו' של החת''ס בענין זה ממש וכותב לתמוה על הצד שיש חוב ''וכי שתי תורות הם'', ודו''ק
 
ומ''מ לחזו''א קשיא טובא דהא מצינו מצות וחי אחיך עמך והיינו דהוא מחוייב להחזיר הריבית לאחר שקיבל, ולדבריו דליכא כלל חוב ס''ס לא קיבל כלום דהוא לא היה מחוייב להחזיר

ודוחק דהתורה דיברה בכה''ג שהחזיר לא בתורת ריבית אלא בתורת מתנה והא גופא נתחדש דכיון דבלא הריבית לא היה נותן בתורת מתנה גם אסור הוא
לא הבנתי תמיהתו, וכי אם אי"ז " חוב" אלא "דין" שהתורה מעוניינת שזה לא יהיה, זכות התורה לתבוע להחזיר את זה.
אם תוכל להסביר את התמיהה...
 
[ולכאורה נחלקו מהו תוקף האיסור של התורה האם כהשתורה אומרת על דבר שאסור הוא האם הגבילה את האיסור שלא יהא כלל או דדיני הממונות באמת נשאר ואין לתורה אינטרס שלא יהיה כלל בעולם
ואח"כ כתבת:
והיינו שנחלקו במחלוקת יסודית באיסורי התורה האם התורה מתכוונת להגביל שלא יהא הדבר במציאות או שהתורה לא מגבילה עד כדי כך
-האם יש למישהו איזה שהו ראיות לאחד מן הצדדים
אי נימא הכי, יהיו דברי החזו"א לשיטתיה בהא דליכא קיום ת"ת במקרא מגילה [ועל קושיית הרש"ש המפורסמת בתחילת מגילה ואכ"מ], ובאיסור ביטול תורה בלה"ר [שנחלק על הח"ח בזה], ועוד, ראה מה שכתבתי בזה כאן
 
ובפשוטו דברי הגרש"ש תמוהים דהרי הדין אומר שלא נכון חוב זה וא"כ מה יחייבו והרי אינו איסור על המעשה קציצה אלא על החוב של הריבית וא"כ זה גופא נאסר ונראה שכל המקום להבין את דברי הגרש"ש זה אם נבין שתביעת האיסור היא שלא יהיה כזה חוב אבל לא אוסרת את החוב עצמו כלומר לא אומרת שזה לא נכון אלא תובעת שכזה דבר לא יהיה נכון
 
והיינו שנחלקו במחלוקת יסודית באיסורי התורה האם התורה מתכוונת להגביל שלא יהא הדבר במציאות או שהתורה לא מגבילה עד כדי כך
-האם יש למישהו איזה שהו ראיות לאחד מן הצדדים
עיין בריטב"א ב"מ סא דכתב להדיא דאין חוב ממון
ז"ל: 'אלא דהתם איכא דין ממון לחברו ומהניא מחילה אבל הכא לשמים הוא חייב וכיון שכן לא תועיל לו מחילת חברו וכן עיקר'.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון