- מתחיל חוט שבת'ניק
- תאריך התחלה
-
- תגים
- אהבה אהבת הבורא אהבת התורה
כשמדובר בנושא כמו אהבה, שהדעת והלב נפגשים, חייבים לצמצם במילים כדי לעמוד על שורש העניין האמתי, וכל המוסיף גורע.
- הודעות
- 44
- תודות
- 140
- נקודות
- 30
מורכב להסמיך מקור מסברא...
- הודעות
- 341
- תודות
- 1,241
- נקודות
- 151
???????
- הודעות
- 44
- תודות
- 140
- נקודות
- 30
לא הבנת? אתה מייחס מחלוקת בין חסידים לליטאים, ולשניהם אין מקור עליו אתה יכול להצביע,
ואני שואל על בסיס מה?
- הודעות
- 464
- תודות
- 1,150
- נקודות
- 172
המחלוקת היתה בין הפלטון לאריסטו ככה זכור לי ויש על זה גם ביהדות במהר"ל האם אהבת הדומה או אהבת השונה ידוע מה כתוב לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב מפני שהוא מינו ומבואר שאהבת הדומה היא האהבה. ויש להאריך בזה.
- הודעות
- 464
- תודות
- 1,150
- נקודות
- 172
אני לא חושב שצריך להגדיר את המושג של אהבה במילה אחת כי אין שום עניין בזה אך אני חושב שמה שכן יכול לקרב את ההגדרה של האהבה עצמה הוא השייכות שיש בין אדם למה שהוא אוהב וכמו שהקניין של הבעל באשתו זאת מערכת יחסים שיש ביניהם וא"א לבאר את המערכת עצמה שיש ביניהם כי כל הדינים שיש הם תוצאה של אותה מערכת התיאור הריגשי של אותה מערכת זה המושג אהבה שיש קשר ושייכות ביניהם מכח דבר שייצר את אותה מערכת אבל אהבה היא שייכות אל הדבר הנאהב.
- הודעות
- 59
- תודות
- 226
- נקודות
- 30
אפלטון.
זה מצוטט בשמם גם בספרי יהדות.
באמת יש להבין היטב...
ועדיין לא העמדתם את השורש של מיני האהבה
- הודעות
- 88
- תודות
- 258
- נקודות
- 86
נכתב כתיאוריה, מתוך מצב רוח טוב, יש לקחת את הדברים כמליצה.
מקובל לומר שההיפך מאהבה היא שנאה.
אבל זו טעות גמורה!
על פי הקבלה כיון שהאהבה מתחילה באות א' ההגדרה ההפוכה ממנה אינה שנאה שמתחילה בש' אלא תאווה שמתחילה בת',
ולמרות ששנאה היא ההיפך מהאהבה - היא לא ההגדרה ההפוכה ממנה לגמרי, אלא רק סותרת לה.
תאווה היא רצון לקחת לעצמי. תאווה היא דרישה עצמית.
אהבה היא דרישת טובת זולתי. אהבה היא דרישה בעבור הזולת.
אהבה היא חיבור.
הרגשת חיבור עד כדי אי יכולת להיפרד ממושא האהבה, ומחשבה ארוכה עליו.
הרגשת חיבור עד כדי רצון עמוק ואמיתי לסייע, לעזור, ולחפש את טובת מושא האהבה.
זו תמצית האהבה.
אך זאת למודעת, כי על פי ההגות היהודית האדם אוהב רק את עצמו, ולכן כל אהבה חייבת להגיע עם חיבור לעצמיות האדם עצמו.
דהיינו, רק כשאדם מרגיש שהשני זה הוא, הוא יכול לאהוב אותו.
ולכן אמר הרב דסלר זללה"ה כי הנתינה מולידה את האהבה.
כי רק אחר הנתינה, יש אצל השני חלק מהאדם עצמו ואז הוא יכול לאהוב אותו.
כך גם האהבה לאישה ולילדים, כיון שהאיש והאישה נשמה אחת הם יכולים הם להרגיש חיבור אמיתי,
וכיון שהילדים חלק מההורים יכולים הם להרגיש חיבור זה לזה.
אבל זו טעות גמורה!
על פי הקבלה כיון שהאהבה מתחילה באות א' ההגדרה ההפוכה ממנה אינה שנאה שמתחילה בש' אלא תאווה שמתחילה בת',
ולמרות ששנאה היא ההיפך מהאהבה - היא לא ההגדרה ההפוכה ממנה לגמרי, אלא רק סותרת לה.
תאווה היא רצון לקחת לעצמי. תאווה היא דרישה עצמית.
אהבה היא דרישת טובת זולתי. אהבה היא דרישה בעבור הזולת.
אהבה היא חיבור.
הרגשת חיבור עד כדי אי יכולת להיפרד ממושא האהבה, ומחשבה ארוכה עליו.
הרגשת חיבור עד כדי רצון עמוק ואמיתי לסייע, לעזור, ולחפש את טובת מושא האהבה.
זו תמצית האהבה.
אך זאת למודעת, כי על פי ההגות היהודית האדם אוהב רק את עצמו, ולכן כל אהבה חייבת להגיע עם חיבור לעצמיות האדם עצמו.
דהיינו, רק כשאדם מרגיש שהשני זה הוא, הוא יכול לאהוב אותו.
ולכן אמר הרב דסלר זללה"ה כי הנתינה מולידה את האהבה.
כי רק אחר הנתינה, יש אצל השני חלק מהאדם עצמו ואז הוא יכול לאהוב אותו.
כך גם האהבה לאישה ולילדים, כיון שהאיש והאישה נשמה אחת הם יכולים הם להרגיש חיבור אמיתי,
וכיון שהילדים חלק מההורים יכולים הם להרגיש חיבור זה לזה.
האריכו בהסבר שאהבה היא הרחבה של העצמי ואני אוהב את עצמי וזה ע"י נתינה וכו.
אפשר להעמיד הסבר אחר שאהבה היא דוקה ע"י הנפרד ממני האחר, וזה שאני קיים אצל האחר, קיים אצלו במחשבותיו, במה שהוא חושב עלי, במה שהוא נותן לי, במה שאני מקבל ממנו בצרכים שלי שהוא מספק לי בזה אני קיים אצלו, ובזה אני אוהב אותו במה שאני קיים אצל השני דווקה, ולא ע"י מה שאני נותן לו אלא במה שאני מקבל ממנו אני נמצא אצלו וקיים אצלו ובזה אני אוהב אותו.
אפשר להעמיד הסבר אחר שאהבה היא דוקה ע"י הנפרד ממני האחר, וזה שאני קיים אצל האחר, קיים אצלו במחשבותיו, במה שהוא חושב עלי, במה שהוא נותן לי, במה שאני מקבל ממנו בצרכים שלי שהוא מספק לי בזה אני קיים אצלו, ובזה אני אוהב אותו במה שאני קיים אצל השני דווקה, ולא ע"י מה שאני נותן לו אלא במה שאני מקבל ממנו אני נמצא אצלו וקיים אצלו ובזה אני אוהב אותו.
לדעתי ההגדרה המדוייקת של אהבה, היא "רצון להפוך דבר להיות חלק ממני". (כל חוויה שאדם חווה, היא חלק ממנו, ולכן אולי אפשר להגדיר שאהבה היא הרצון "לחוות" איזה דבר. אם במאכל ומשקה שהוא אוהב - על ידי הלשון ובית הבליעה, ואם אלה חבריו - עלי ידי שהייה ביחד, פטפוט, או לימוד משותף, וכן כל דבר.) ובזה יש אהבת אמת, ששם האדם מוכן לשנות את עצמו ותכונותיו בשביל שיהיה למושא אהבתו מקום בעולמו. וכנגדה תאווה, שבה האדם רוצה לשנות את מושא "אהבתו" בשביל שהוא יוכל לחוות אותו באופן הנח לו. (וכגון אהבת אוכל, שהוא טוחן ולועס ומזיק את האוכל שהוא "אוהב", ובלבד שיבוא אל קרבו וכרעיו בשביל שיהנה בו וישבע).
ולדעתי זה כל ההבדל בין אהבה לתאווה, וכדחזי' שגם התאווה הגדולה ביותר נהפכת לאהבה על ידי מוכנות להקריב ולהשקיע ולבוא אחד לקראת השני. וזה כל מה שמחלק בין היותה "תאווה" להיותה "אהבה".
ואמנם ברור שהיסוד של כל מיני האהבות, היא אהבת עצמו, כי הכל מתחיל מהרצון שלו. ואוי לו למי שאינו אוהב את עצמו.
ולדעתי זה כל ההבדל בין אהבה לתאווה, וכדחזי' שגם התאווה הגדולה ביותר נהפכת לאהבה על ידי מוכנות להקריב ולהשקיע ולבוא אחד לקראת השני. וזה כל מה שמחלק בין היותה "תאווה" להיותה "אהבה".
ואמנם ברור שהיסוד של כל מיני האהבות, היא אהבת עצמו, כי הכל מתחיל מהרצון שלו. ואוי לו למי שאינו אוהב את עצמו.
יש לך ספק, אם אהבת האדם לעצמו (באופן טבעי ובריא) היא האהבה הגדולה ביותר. והיא בוודאי מסוג אהבת הדומה, ולא השונה.
וא"כ מי [אדמוה"ז] שמגדיר אהבה להשי"ת כמו אהבת עצמו, כוונתו להתכללות שמרגיש אחד עימו, ולענ"ד זה ממילא אהבת הדומה.
וכמדומני שיש הסבורים שלא שייך להגדיר אהבה לעצמו, והיינו שאהבה היא לזולת. ומסבירים את האהבה כאהבת איש לאשתו וכיו"ב, שזהו המשל הכתוב בכתובים. דאף שאשתו כגופו, מ"מ הוה קצת בחי' זולת. ובזה יל"ד איך הוא החיבור העמוק עם אשתו, וה"ה כלפי שמיא כנ"ל. אם ע"י שהשני משלים אותי [היינו אהבת השונה], או ע"י שאנחנו מתאחדים בדומותינו [הדומה].
- הודעות
- 195
- תודות
- 691
- נקודות
- 85
כמה מילים שנמצאו בארכיון תיקיית המסמכים בנידון המדובר מאשר פלטה מקלדתי אי אז - בעת נחה עלי הרוח,
סלחו לי על העימוד...
אבל הינו חלק בלתי נפרד מן המילים...
אהבה אמיתית
לימדנו התנא באבות - היא כזו שהיא התכלית.
אהבה שאיננה תכליתית כי אם מטרה לענין אחר - איננה אהבה,
ומשכזו - איננה יכולה להתקיים
כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטל אהבה
ואם כן?!
לא אהבה היה כאן כי אם כלי אל אותו התכלית.
דבר זה מתגלה בבירור משבטל ה'דבר' שוב בטלה ה'אהבה'..
זה גם עניינו של אותו בוז אשר יבוזו לאותו אדם
אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה וגו'.
בינו נא זאת!
יגע אדם, עמל
אסף שנים על גבי שנים פרוטה לפרוטה...
ואין הוא רוצה כי אם דבר אחד
- לתת את כל הון ביתו ב'אהבה'
בוז זה על שום מה הוא?
וכי יש לנו אידאליסט גדול מזה?
אלא שלא ירד זה למהותה של 'אהבה'
אהבה אין רוכשים בכסף.
אהבה היא התכלית
אבל היא היא גם האמצעי...
הון ביתו של אותו אדם
חושב הוא כי ניתן בכסף לרכוש אהבה..
סבור הוא כי הון ביתו הוא הדרך הראשית להשגת מבוקשו..
לא אהבה הוא מחפש..
ואם כן?!
אם אין הוא מבקש את אותו הקשר?!
את אותו החיבור
- שאינו בטל לעולם?!
וכי לא נבוז לו?!
סלחו לי על העימוד...
אבל הינו חלק בלתי נפרד מן המילים...
אהבה אמיתית
לימדנו התנא באבות - היא כזו שהיא התכלית.
אהבה שאיננה תכליתית כי אם מטרה לענין אחר - איננה אהבה,
ומשכזו - איננה יכולה להתקיים
כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטל אהבה
ואם כן?!
לא אהבה היה כאן כי אם כלי אל אותו התכלית.
דבר זה מתגלה בבירור משבטל ה'דבר' שוב בטלה ה'אהבה'..
זה גם עניינו של אותו בוז אשר יבוזו לאותו אדם
אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה וגו'.
בינו נא זאת!
יגע אדם, עמל
אסף שנים על גבי שנים פרוטה לפרוטה...
ואין הוא רוצה כי אם דבר אחד
- לתת את כל הון ביתו ב'אהבה'
בוז זה על שום מה הוא?
וכי יש לנו אידאליסט גדול מזה?
אלא שלא ירד זה למהותה של 'אהבה'
אהבה אין רוכשים בכסף.
אהבה היא התכלית
אבל היא היא גם האמצעי...
הון ביתו של אותו אדם
חושב הוא כי ניתן בכסף לרכוש אהבה..
סבור הוא כי הון ביתו הוא הדרך הראשית להשגת מבוקשו..
לא אהבה הוא מחפש..
ואם כן?!
אם אין הוא מבקש את אותו הקשר?!
את אותו החיבור
- שאינו בטל לעולם?!
וכי לא נבוז לו?!
נערך לאחרונה:
נושאים דומים
סיפורים על גדולים
מה התכוון הגר"ח קנייבסקי במילה עמלק?