במילה אחת מהי אהבה? (1 צופה)

[פסיק פומיה]

האם זה שתמצא בבעל התניא הגדרה לאהבת הדומה, מוכיחה שסובר שהיא רבה מהשונה? או שיש לך מקור שהוא מגדיר את זה לעומת זה.
כי המחלוקת הזו ממש קדומה.

לחץ כדי לכווץ...

האמת שכרגע אין לי מקור מדויק בתניא שגדולה אהבת הדומה, אך לדעתי בשער היחוד והאמונה זה מופיע.

 

[ממגד שמים]

המונח "במילה אחת"
מזכיר סוג של סיסמאות ופרסומות.
מנ"ל שניתן במילה?
והכיוון של אהבה זה רצון להתחבר ולהיות כמה שיותר קרוב/אתו. בערך אם ננסה לתמצת.

 

[שבת'ניק]

המונח "במילה אחת"
מזכיר סוג של סיסמאות ופרסומות.
מנ"ל שניתן במילה?
והכיוון של אהבה זה רצון להתחבר ולהיות כמה שיותר קרוב/אתו. בערך אם ננסה לתמצת.

לחץ כדי לכווץ...

כשמדובר בנושא כמו אהבה, שהדעת והלב נפגשים, חייבים לצמצם במילים כדי לעמוד על שורש העניין האמתי, וכל המוסיף גורע.

 

[דורש ומבקש]

האמת שכרגע אין לי מקור מדויק בתניא שגדולה אהבת הדומה, אך לדעתי בשער היחוד והאמונה זה מופיע.

לחץ כדי לכווץ...

מורכב להסמיך מקור מסברא...

 

[פסיק פומיה]

מורכב להסמיך מקור מסברא...

לחץ כדי לכווץ...

???????

 

[דורש ומבקש]

???????

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנת? אתה מייחס מחלוקת בין חסידים לליטאים, ולשניהם אין מקור עליו אתה יכול להצביע,
ואני שואל על בסיס מה?

 

[צריך ביאור]

היתה מחלוקת ידועה בין הפילוסופים, ודובר בה רבות בספרי המחקרים שלנו, איני זוכר את החולקים,
אבל תוכן הויכוח היה מהי אהבה גדולה יותר אהבת הדומה או אהבת השונה.
בנוסף, מובא בליקוטי תורה, שאהבה הכי גדולה לקב"ה, זה כמו אהבה שאדם אוהב את עצמו,(וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו)
שאוהב את חייו, והוא חלק אלוק ממעל, ממילא אוהב את הבורא שזה ממש הוא.

לחץ כדי לכווץ...

המחלוקת היתה בין הפלטון לאריסטו ככה זכור לי ויש על זה גם ביהדות במהר"ל האם אהבת הדומה או אהבת השונה ידוע מה כתוב לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב מפני שהוא מינו ומבואר שאהבת הדומה היא האהבה. ויש להאריך בזה.

 

[צריך ביאור]

אני לא חושב שצריך להגדיר את המושג של אהבה במילה אחת כי אין שום עניין בזה אך אני חושב שמה שכן יכול לקרב את ההגדרה של האהבה עצמה הוא השייכות שיש בין אדם למה שהוא אוהב וכמו שהקניין של הבעל באשתו זאת מערכת יחסים שיש ביניהם וא"א לבאר את המערכת עצמה שיש ביניהם כי כל הדינים שיש הם תוצאה של אותה מערכת התיאור הריגשי של אותה מערכת זה המושג אהבה שיש קשר ושייכות ביניהם מכח דבר שייצר את אותה מערכת אבל אהבה היא שייכות אל הדבר הנאהב.

 

[מור וקציעה]

המחלוקת היתה בין הפלטון לאריסטו ככה זכור לי ויש על זה גם ביהדות במהר"ל האם אהבת הדומה או אהבת השונה ידוע מה כתוב לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב מפני שהוא מינו ומבואר שאהבת הדומה היא האהבה. ויש להאריך בזה.

לחץ כדי לכווץ...

אפלטון.
זה מצוטט בשמם גם בספרי יהדות.

 

[תשבי]

הדברים דלהלן עומק לפנים מעומק לא כל מוחא סביל כגון דא
יש אב ויש אח
כמבואר בכתבי רבותנו בעלי הדקדוק כראב"ע והרמב"ם שניהם מתבססים על אותיות שכל אחת מהם כוללת הרבה תוכן ומהויות וצירוף של שניהם יחד פוטר את הרחבת הדיבור וסגי בהכי
אב מבוסס על א וב האות ב מביעה בניין וכנודע שמילים כמו בניין שהם מסמלים מציאות ולא פעולה במילים כאלה רק אות אחת היא לב הדבר וכל שאר האותיות הם ליציבות של המילה ולעריכתה ותו לא אות א מביעה את החומר היול"י של הבניין הקיים לפנינו ובאמת הוא הבעה נפלאה של המוסג אב שהרי בשונה מהאמא האבא הוא זה שהניח את התשתית הראשונית להוייתו של הוולד
במילה אח האות א משמשת כמו שנתבאר להציג את החומר היול"י ובהיול"י אין פירוד כלל באף צורה כי הוא עומד לעצמו ואי"צ לאחרים והאות ח היא לשון חלק וחצי
אהבה לשון אב לשון אביתי מורי האמור בשה"ש לשון אם תאבה הנערה ללכת אחריך האמור באליעזר עבד אברהם כלומר המילה אב עצמה עומדת כלשון רצון ובקשת התגשמות דבר כלשהו ובקשה זו היא פעולה ואם כך מילת אהבה אינה תוצאת פעולת הבניין אלא פעולת בקשתו ובניינו והוולד הנולד הוא חלק מעצמו של האב רק שנחלקו בחילוק הגוף וראוי היה לקרותו אח רק שכיוון שהאב הוא סיבתו הרי שיש לקרותו אב וכאשר יחלקו בחילוק הגוף הרי שהאב והבן הם נפש אחת המתחלקת לשניים ופעולה זו של בקשת הבניין היא פעולה של האבא ולא של הבן כי היא בקשת הבניין ואין הבן מבקשו רק שכאשר נדון בבקשת הבן אחרי שנולד להשתוקק להיות עם אביו בגוף אחד הרי שיש כאן בקשה מצד הבן ובקשה זו תכונה בשם אהב כי אות ה מביעה מהות והוייה והרי שהבן הוא תוצר של האביתי של האב כלומר של הבקשה של האב הרי צריך לכנות בקשת הבן כאהבה
ובכל האהבות יש להבין ג"כ ביאור ענינם כי הם מהות והוויה העומדת כתוצאה מבקשת הנאהב וכאשר יתאהב הנוצר מחמת הנאהב באביו שהוא הנאהב יקרא הדבר אהבה זו היא האהבה לקב"ה וזו היא האהבה לאדון האמורה בפרשת עבד נרצע כי ברמב"ם מבואר שכל הדין של רציעה הוא רק כשטוב גם לאדון ובכזה מקרה העבד הוא חי על האדון וזה ממש שהאדון בנה אותו ולכך חשוב כבנו בחינת כל ושננתם לבניך אלו תלמידים וגם אהבת אשה היא כי האשה נלקחה מצלע האיש והרי היא כחלק ממנו ולכן אוהבת אותו ובאמת מצד האיש אין מציאות של אהבה כי רק באישה יש טב למיתב טן דו וכן באהבת רעים יש בחינה כזו
והבן היטיב

לחץ כדי לכווץ...

באמת יש להבין היטב...
ועדיין לא העמדתם את השורש של מיני האהבה

 

[נתאי הארבלי]

נכתב כתיאוריה, מתוך מצב רוח טוב, יש לקחת את הדברים כמליצה.

 

[בד קודש]

מקובל לומר שההיפך מאהבה היא שנאה.
אבל זו טעות גמורה!
על פי הקבלה כיון שהאהבה מתחילה באות א' ההגדרה ההפוכה ממנה אינה שנאה שמתחילה בש' אלא תאווה שמתחילה בת',
ולמרות ששנאה היא ההיפך מהאהבה - היא לא ההגדרה ההפוכה ממנה לגמרי, אלא רק סותרת לה.

תאווה היא רצון לקחת לעצמי. תאווה היא דרישה עצמית.
אהבה היא דרישת טובת זולתי. אהבה היא דרישה בעבור הזולת.

אהבה היא חיבור.
הרגשת חיבור עד כדי אי יכולת להיפרד ממושא האהבה, ומחשבה ארוכה עליו.
הרגשת חיבור עד כדי רצון עמוק ואמיתי לסייע, לעזור, ולחפש את טובת מושא האהבה.
זו תמצית האהבה.

אך זאת למודעת, כי על פי ההגות היהודית האדם אוהב רק את עצמו, ולכן כל אהבה חייבת להגיע עם חיבור לעצמיות האדם עצמו.
דהיינו, רק כשאדם מרגיש שהשני זה הוא, הוא יכול לאהוב אותו.

ולכן אמר הרב דסלר זללה"ה כי הנתינה מולידה את האהבה.
כי רק אחר הנתינה, יש אצל השני חלק מהאדם עצמו ואז הוא יכול לאהוב אותו.
כך גם האהבה לאישה ולילדים, כיון שהאיש והאישה נשמה אחת הם יכולים הם להרגיש חיבור אמיתי,
וכיון שהילדים חלק מההורים יכולים הם להרגיש חיבור זה לזה.

 

[מתקרב]

האריכו בהסבר שאהבה היא הרחבה של העצמי ואני אוהב את עצמי וזה ע"י נתינה וכו.
אפשר להעמיד הסבר אחר שאהבה היא דוקה ע"י הנפרד ממני האחר, וזה שאני קיים אצל האחר, קיים אצלו במחשבותיו, במה שהוא חושב עלי, במה שהוא נותן לי, במה שאני מקבל ממנו בצרכים שלי שהוא מספק לי בזה אני קיים אצלו, ובזה אני אוהב אותו במה שאני קיים אצל השני דווקה, ולא ע"י מה שאני נותן לו אלא במה שאני מקבל ממנו אני נמצא אצלו וקיים אצלו ובזה אני אוהב אותו.

 

[הוגה דעות]

לדעתי ההגדרה המדוייקת של אהבה, היא "רצון להפוך דבר להיות חלק ממני". (כל חוויה שאדם חווה, היא חלק ממנו, ולכן אולי אפשר להגדיר שאהבה היא הרצון "לחוות" איזה דבר. אם במאכל ומשקה שהוא אוהב - על ידי הלשון ובית הבליעה, ואם אלה חבריו - עלי ידי שהייה ביחד, פטפוט, או לימוד משותף, וכן כל דבר.) ובזה יש אהבת אמת, ששם האדם מוכן לשנות את עצמו ותכונותיו בשביל שיהיה למושא אהבתו מקום בעולמו. וכנגדה תאווה, שבה האדם רוצה לשנות את מושא "אהבתו" בשביל שהוא יוכל לחוות אותו באופן הנח לו. (וכגון אהבת אוכל, שהוא טוחן ולועס ומזיק את האוכל שהוא "אוהב", ובלבד שיבוא אל קרבו וכרעיו בשביל שיהנה בו וישבע).
ולדעתי זה כל ההבדל בין אהבה לתאווה, וכדחזי' שגם התאווה הגדולה ביותר נהפכת לאהבה על ידי מוכנות להקריב ולהשקיע ולבוא אחד לקראת השני. וזה כל מה שמחלק בין היותה "תאווה" להיותה "אהבה".

ואמנם ברור שהיסוד של כל מיני האהבות, היא אהבת עצמו, כי הכל מתחיל מהרצון שלו. ואוי לו למי שאינו אוהב את עצמו.

 

[דעה את ה']

האם זה שתמצא בבעל התניא הגדרה לאהבת הדומה, מוכיחה שסובר שהיא רבה מהשונה?

לחץ כדי לכווץ...

יש לך ספק, אם אהבת האדם לעצמו (באופן טבעי ובריא) היא האהבה הגדולה ביותר. והיא בוודאי מסוג אהבת הדומה, ולא השונה.
וא"כ מי [אדמוה"ז] שמגדיר אהבה להשי"ת כמו אהבת עצמו, כוונתו להתכללות שמרגיש אחד עימו, ולענ"ד זה ממילא אהבת הדומה.

וכמדומני שיש הסבורים שלא שייך להגדיר אהבה לעצמו, והיינו שאהבה היא לזולת. ומסבירים את האהבה כאהבת איש לאשתו וכיו"ב, שזהו המשל הכתוב בכתובים. דאף שאשתו כגופו, מ"מ הוה קצת בחי' זולת. ובזה יל"ד איך הוא החיבור העמוק עם אשתו, וה"ה כלפי שמיא כנ"ל. אם ע"י שהשני משלים אותי [היינו אהבת השונה], או ע"י שאנחנו מתאחדים בדומותינו [הדומה].

 

[אהרן הירש]

רצון להתחבר זאת אהבה