מטות במצור צריך להשאיר רוח אחת פתוחה (1 צופה)

[אחד יחיד]

ויצבאו על מדין, כאשר ציווה ה' את משה (לא, ז)

מייתור המלים "כאשר ציווה ה' את משה" (שלכאורה אין צורך בהן, שהרי אנו יודעים מהפסוקים הקודמים שיצאו למלחמה לפי ציווי ה'), למדו חכמים שמלבד עצם המלחמה במדין, נאמר לבני ישראל גם ציווי נוסף, כללי יותר, הקשור לדיני מלחמה ומצור באופן כללי. ומהו ציווי זה? קיבלו חז"ל במסורת, שהציווי היה, שכאשר צרים על עיר, אין מקיפים אותה מארבע רוחות, אלא משלוש רוחות בלבד, ונותנים לה רוח אחת פנויה כדי שיוכלו להימלט על נפשם אם רצונם בכך.

וכך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים, ו, ז: "כשצרים על עיר לתופסה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה, אלא משלוש רוחותיה, ומניחין מקום לברוח ולכל מי שירצה להימלט על נפשו, שנאמר 'ויצבאו על מדין כאשר ציווה ה' את משה'(הפסוק דנן). מפי השמועה למדו, שבכך ציווהו".

והנה, נחלקו ראשונים, האם ציווי זה נחשב למצוות עשה: הרמב"ם בספר המצוות אינו מונה ציווי מיוחד זה כמצוות עשה, ולעומת זאת הרמב"ן, בהערותיו על ספר המצוות (מצווה ה'), חולק על הרמב"ם וסבור שיש למנות ציווי זה כמצוות עשה.

ויש להבין, מה שורש המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן?

מבאר בעל המשך חכמה את גדר המחלוקת כך:

לפי הרמב"ן, ההלכה שצריך להניח רוח רביעית, היא מצווה שעיקר עניינה גילוי חמלה בעת מלחמה (כשם שיש מצווה לפנות לשלום בדרך נלחמים); הרמב"ם, לעומת זאת, סבר שזהו רק כלל שנועד לייעל את המלחמה ולהביס את האויב ביתר קלות – כי כך טבעו של אדם, שכאשר הוא יודע שיש לו דרך להימלט, הוא יעדיף להימלט ולא להילחם; לעומת זאת כשהוא סגור מד' רוחות, הוא יילחם בשיא כוחו.

וממילא מובנת היטב מחלוקתם האם נחשבת מצוות עשה – לפי הרמב"ן, העיקר הוא המצווה לחמול, ולפיכך זוהי מצוות עשה; אך לפי הרמב"ם, מדובר בסך הכול בייעול המלחמה, ואין להחשיב זאת כמצוות עשה.

ובלשון המשך חכמה: "וטעם פלוגתתם, דהרמב"ן סובר דכמו דהיה מצווה לבקש לשלום, כן היא מצווה לחוס על נפשם ולהניח להם איזה צד להציל נפשם, ולהניח צד אחד פנוי להיות להם מקום לברוח, אבל הרמב"ם סובר דהוא אופן מאופני המלחמה, היינו לימוד בחוקות המלחמה, שאם יקיפו אותם מכל צד ומהתייאשם בחייהם כי יפלו ביד צר, יעמדו על נפשם בכל שארית כוחם ויוכלו לעשות חיל, כאשר ידוע בקורות העיתים, שכמה פעמים בא מגודל היאוש הניצוח הגדול, לא כן אם יהיה להם אופן להציל את נפשם, אז לא ישליכו את נפשותם מרחוק, ויברחו, ואם כן אין זה שייך למצווה". (לימוד יומי)