וישלח בני השפחות השתחוו לעשיו?

[הצעיר שבחבורה]

וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ

הנה ממה שנאמר בשפחות "ותשתחוין" ואילו בלאה ובניה ורחל ויוסף נאמר "וישתחוו", נראה שלא השתחוו בני השפחות.

וכבר נחלקו בזה הראשונים, ואביא מהם

ר' יוסף בכור שור - בספר הדייקות של אבן פרחון ראיתי: כי משום הכי כתב באמהות "ותשתחוין" ובאחרים כתיב "וישתחוו", כי בני השפחות לא השתחוו, ונותן טעם לדבר: כי כשראו אמותם משתחוות, אמרו: אמותינו משתחוות כי כן דרכן להשתחוות לכל, אבל אנו לא נשתחווה, ולכך כתיב בהן: "ותשתחוין". אבל בני הגבירות שראו אמותם משתחוות, השתחוו גם הם, ולכך כתיב "וישתחוו". ואני אומר והלא כבר ראו יעקב שהוא גביר לכולם שהשתחווה ז' פעמים, ולכך נראה לי כי כל מקום שיש שם זכרים ונקיבות, אם מתחיל בנקיבות ידבר בלשון נקיבה, כמו "ותגשן השפחות", "ותגש גם לאה", "ותבואנה נערות אסתר וסריסיה". וכשהוא מתחיל בזכר, מדבר לשון זכר, כמו: "ואחר נגש יוסף [ורחל וישתחוו] ", וכשהוא מתחיל בלשון נקיבה, פעמים הוא מסיים בלשון זכר דסליק מינייהו, כמו: "ותבאנה נערות [אסתר וסריסיה] ויגידו לה"4, ופעמים דקאי ארישא ומסיים בלשון נקיבה, כי הכא: "ותגשן השפחות". אבל לאה שהיא יחידה תלה השתחוואה ברבים.

חזקוני - אבל ילדיהן לא השתחוו לפי שהיו בני השפחות ואין קפידה להתכבד בהם. ד"א הבנים לא עשו אלא הגשה לבד עם השפחות אמותם אבל לא רצו להשתחוות עם אמותם אמרו דין אמותינו להשתחוות יען כי הם שפחות ואנחנו בני יעקב, אבל בני רחל ובני לאה כשראו אמותם הגבירות משתחוות השתחוו גם הם עמהם ולכך כתיב בהו וישתחוו.​

 

[הצעיר שבחבורה]

והמלבי"ם מפרש זאת בדרך מעניינת

בני השפחות היו קטנים ולא השתחוו רק השפחות כתיב ותשתחוין, ובין בני לאה נמצאו גדולים כמו ראובן ושמעון שהיו בני דעת וישתחוו גם הם, ויוסף היה יונק עדיין ורחל נשאה אותו על ידיה, וע"כ כתיב יוסף ורחל, כי הוא קדם בהיותו על ידה ובמה שהיא השתחותה השתחוה גם הוא ממילא, לכן כתוב וישתחוו.

ואעיר, כי יוסף היה אז כבן שש, ואינו מחוור מדוע הוצרכה רחל לנשאו על ידיה?​

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל הרש"ר דעתו שלאה היא זו שלא השתחוותה לעשיו הרשע

אולם, אחרי עיון מדוקדק, מתגלים כאן קוים עדינים ומענינים, מתגלה ביחוד ההכרה העצמית, הגאה והעדינה, האופינית לאשה היהודית, שקומתה זקופה גם בשעת סכנה, בשעה שהמין הנקרא חזק מאבד את עשתונותיו. לאחרונה - כמה שמעו הנשים והילדים על הדוד הרע, כמה החדירו ללבם, לקדם את פניו בהכנעה יתרה! אכן השפחות, - הנה וילדיהן ניגשו וישתחוו. דבר זה מודגש מאוד במלת "הנה", שבלא זה היא מיותרת בתכלית. משום כך ותשתחוינה כולל בעיקר את הנשים. הן, מכל עברן, הורגלו להשתחוות תמיד גם למי שאין אימתו יתירה. אחר נגשה לאה, האשה העדינה, הגאה ויודעת את ערכה, אם הבנים ועיקר הבית, אך לאה - לא תשתחוה לעשו; בניה עשו זאת במקומה: וישתחוו! עתה הגיע תורה של רחל, אך יוסף, כאביר, הקדים להגן, ורחל, מיראתה שעשו לא יכעס, ממהרת להשתחוות להניח את דעתו ולמען ישתחוה גם יוסף; וכך השתחוו שניהם: וישתחוו. בכך יש לבקש גם את המניע לסדר הניתן לעיל. הוא הקדים את השפחות שכניעתן יתרה, ובאחרונה את רחל ויוסף שכניעתן מועטת.​