מצורע בענין יציאת הכהן אל מחוץ למחנה (4 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע (יד ג)

הקשה בספר ביכורי שלמה (טהרות עמ' ש"ג), דלעיל כתיבי כמה קראי לגבי ראית הכהן את הנגע של מצורע מוסגר, כגון לעיל י"ג ה' וראהו הכהן ביום השביעי, ולא נאמר שם ויצא אל מחוץ למחנה, והרי גם מצורע מוסגר משתלח חוץ לג' מחנות, וא"כ צריך הכהן לצאת אל המצורע, ומדוע לא כתיב התם ויצא אל מחוץ למחנה, ורק כאן נאמר כן לגבי מצורע מוחלט, ולכאורה הוא דקדוק עצום.

ונראה ליישב בפשיטות, דהנה בתו"כ כאן איתא, יכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, היה בימים ובנהרות ובמדברות מנין, תלמוד לומר "וראה הכהן", אם כן למה נאמר "ויצא הכהן", כהן שאפשר לו ליכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, ואין מצורע מטהר את המצורע, ע"כ. מבואר דהאי קרא לדרשא אתי לומר שאין מצורע מטהר, דלגופיה לא איצטריך לומר שאין הטמא נכנס לפנים, דזה פשוט כיון שהוא אסור במחנה ישראל, אלא בא לומר שאין מצורע מטהר מצורע.

ומעתה י"ל דבאמת דין זה נוהג רק בטהור מתוך החלט, דבזה גזרה התורה שאין מצורע מטהר מצורע [ופשוט דאף מצורע מוסגר אינו יכול לטהר, כיון שאינו יכול להכנס למחנה], אבל לטהר מצורע מתוך הסגר י"ל דבאמת אין נוהג דין זה. והרמב"ם בהלכות טהרת מצורע הביא דין זה לענין טהרת המצורע בציפורים, ולא לענין אמירת טמא ואמירת טהור, ומשמע דאי"ז דין אלא במעשה טהרת הציפורים, ולפי"ז אפילו לומר טהור מתוך החלט יכול מצורע לומר, ורק לטהר בציפורים אינו יכול. וכן כתב החזו"א נגעים סי' י"א ס"ק י"א לבאר דברי התוספתא נגעים רפ"ח "אין מצורע מטהר מצורע אבל נשאל הוא על הטומאה ועל הטהרה", דהיינו שמצורע רואה הוא את הנגעים לטהרו ולטמאו ורק אינו מטהרו בציפורים, עי"ש. והביאור הוא משום שמעשה הטהרה בצפורים צריך להעשות דוקא ע"י כהן טהור, [כמו הזית מי חטאת וכל מעשיה, שצריכין להיות ע"י איש טהור דהיינו טבול יום ולא טמא ממש], וזהו דין רק בציפורים שהם מעשה המטהר.

ולפי"ז ניחא היטב דאי"ז שייך אלא הכא לגבי טהרת הציפורים, אבל עד כאן שמדובר רק על ראית הנגע, בזה אין שייך לומר "ויצא הכהן", משום דלא בעינן כהן הראוי לצאת, דגם כהן מצורע כשר, וק"ל.

אמנם בספר שער העזרה (סי' ק"כ) הובא שיש מן האחרונים (ספר הליקוטים מבעל סדר הדורות ערך משה אות קס"ח וכתית למאור זבחים קב.) שסוברים שכהן מצורע אינו יכול ג"כ לטהר את הנגע באמירת טהור וכן אינו יכול אף להסגיר, ועי' גם באילת השחר עה"ת כאן שנקט שאינו יכול לומר טהור על מצורע מוחלט, ומצדד שאינו יכול אף לטמא, דכל שאינו יכול לטהר אינו יכול לטמא, וזה דלא כדברינו הנ"ל.
​

◆ ◆ ◆​

יש לעיין בנגעי בתים, האם כהן מצורע יכול לטהר בית המנוגע, על ידי ציפורים. ובפשוטו נראה דלכל הדינים שוים נגעי אדם ונגעי בתים בדין הציפורים שלהם, וכמ"ש הרמב"ם טומאת צרעת פט"ו ה"ח שכל מעשיהן שוים.

אך לכאורה יש לדון בזה, שהרי טמא בטומאת זיבה וטומאת מת יכול לטהר את המצורע כמבואר בתו"כ שם, דבעינן שיהיה טהור רק מאותו מין טומאה של צרעת, אבל טומאה ממין אחר אינה מעכבת, א"כ יש מקום לומר דטומאת נגעי אדם לגבי נגעי בתים הוי כטומאה אחרת, שאינה מעכבת, ואע"פ שלמדים נגעי בתים מנגעי אדם לכל דבר מ"מ לענין זה אין ללמדו משום דכל הפסול הוא משום שהוא טמא בטומאה מאותה המין, ולגבי נגעי בתים הוי מין אחר, וכנ"ל.

אבל לקושטא דמילתא נראה דטומאת נגעי אדם ונגעי בתים חשיבא חד מין טומאה, וכמבואר בתו"כ שם שאם לקח ציפורים לטהר בהם אדם יכול לטהר בהם בתים, משמע דחד עניינא הוא, ועי'.​

 

[גרינפלד]

ולפי"ז ניחא היטב דאי"ז שייך אלא הכא לגבי טהרת הציפורים, אבל עד כאן שמדובר רק על ראית הנגע, בזה אין שייך לומר "ויצא הכהן", משום דלא בעינן כהן הראוי לצאת, דגם כהן מצורע כשר, וק"ל.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
עוד י"ל גם לפי הפשט, דהקרא אתי לאסור להמצורע להכנס למחנה ישראל ולבוא אל הכהן, דלא איצטריך קרא אלא בטהור מתוך החלט, דבטהור מתוך הסגר פשיטא שלא יכנס דמאי אולמיה דהאי עשה של טהרת מצורע מעשה של איסור הכניסה לירושלים. אבל בטהור מתוך החלט איצטריך קרא, משום דס"ד דעשה דטהרת מצורע עדיפא משום שיש בו שלום בית משום דמצורע מוחלט אסור בתשה"מ, וכמו שאמרו כהאי גוונא בחולין קמא. לגבי עשה דמצורע דס"ד דדוחה עשה דשילוח הקן מה"ט, עי"ש. אבל מוסגר אינו אסור בתשה"מ, ופשיטא שאינו דוחה איסור כניסה לירושלים.

ובתו"כ דמפרש הקרא למעט מצורע שאינו מטהר מצורע אחר, ולא משני כנ"ל דאתי למימר שאסור להכנס לירושלים, דס"ד משום דהוי עשה דשלום בית שהוא עדיף, יש ליישב דסתם תו"כ ר' יהודה הוא, והוא עצמו ס"ל בפסחים סז. דמצורע שנכנס לפנים ממחיצתו הוי לאו ועשה, ואף עשה דשלום בית אינו דוחה ל"ת ועשה אלא רק עשה לחוד, וכמבואר בחולין שם, ורק אליבא דר"ש שם דהכתוב נתקו לעשה ופירשו בתוס' שם דאיכא רק עשה בלבד, לדידיה י"ל כמ"ש דס"ד דעשה דשלום בית דוחה.​