נשא בקו' מהרי"ט למה שותה ושונה לר"מ דאיכא גלגול על להבא (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואמרה האשה אמן אמן (ה כב)

במשנה בסוטה יח: "על מה היא אומרת אמן אמן וכו', רבי מאיר אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא", היינו שהיא נשבעת גם על העתיד. ומבואר בגמ' שם שאם תיטמא אח"כ, המים מערערין אותה ובודקין אותה ב"וצבתה בטנה ונפלה ירכה".

והקשה מהרי"ט בשו"ת סי' ק"ה ד"ה ומה שמבקש, א"כ איך נחלקו תנאי האם אשה שותה ושונה, ולהלכה קי"ל דבשני בועלים שותה ושונה, הרי כבר משתיה קמייתא המים פקודים בה שאם תטמא יבדקוה, וא"כ מה יתן ומה יוסיף שתייה שניה.

ומהרי"ט שם תירץ דהשבועה שלא תיטמא להבא היא מדין גלגול שבועה, כמו שמגלגל עליה מאיש אחר, וכיון שכן הדבר תלוי ברצון הבעל, וממילא נפק"מ אם לא רצה הבעל לגלגל, דאז אין המים בודקין על העתיד. וכ"כ ליישב המנחת חינוך במצוה שס"ה, אמנם הביא שם שהריטב"א בקידושין כז: כתב דבסוטה הכהן פותח בגלגולין מעצמו גם בלי תביעת הבעל, משום דשאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבים ומצווים לאפרושי מאיסורא, ועי' במנ"ח שם מש"כ בזה.

ובמשנה למלך כתב, דהשבועה השניה מועילה אם היו עדים במדינת הים על הסתירה הראשונה, דאז ההשקאה אינה מועילה, דקי"ל שסוטה שיש לה עדים במדה"י אין המים בודקין אותה, וממילא גם הגלגול על להבא אינו מועיל. אמנם תירוץ זה צ"ע, דלכאורה הביאור בקושיא אינו רק דאין נפק"מ בהשקאה, אלא דכיון שכבר היא בדוקה ועומדת מהשקאה ראשונה, והרי היא מותרת לבעלה מחמת דאיכא בירור שאם היא טמאה היתה מתה, שוב לא שייך השקאה, דכל ההשקאה היא רק להתיר לבעלה, ואמר הקב"ה ימחה שמי על המים להטיל שלום וכו', אבל אם היא מותרת גם בלא זה אין שייך השקאה. והנה כשנדון האם היא מותרת על סמך הגלגול מהשקאה הראשונה, אין לחשוש דשמא יש לה עדים במדינת הים, דהא בעל כרחך דלא חיישינן לזה, כמו דלא חיישינן בכל סוטה שמא יש לה עדים ולא בדקוה המים, ועל כרחך דלא חיישינן לזה משום דלא שכיחא וכדאיתא בסוטה ז. עי"ש, וא"כ היא מותרת לבעלה, ושוב לא שייך השקאה. [ובמרכבת המשנה סוטה פ"א הי"ב הקשה כעי"ז על תירוץ המל"מ, למה פסק הרמב"ם שם פ"ד הי"ז דבבועל אחד שאינה שותה ושונה היא אסורה לבעלה, הא צריכה להיות מותרת מכח גלגול כיון דאין חוששין לעדים במדינת הים, ולמש"נ הקושיא היא ג"כ למה שותה ושונה בב' בועלים, דכיון שהיא מותרת, ממילא לא שייך השקאה]. ובעיקר הקושיא עי' עוד באחרונים מה שתירצו בדברים יסודיים, ואכמ"ל.
​

◆ ◆ ◆​

ובדרך חדשה יש לדון ליישב בהקדם דברי מהרי"ט בדרשותיו בפרשתינו, שכתב דהיכא שהמים מערערין אותה ובודקין אותה על ידי השבועה דלהבא, אינה נאסרת בזה לבעלה, משום דתלינן דשמא מים מגולים שתתה כדאמרינן בירושלמי סוטה פ"ה ה"א, ודוקא היכא שמיד לאחר ההשקאה צבתה בטנה ונפלה ירכה, הוי בירור שחולי האיברים הללו הוא מחמת שהיא טמאה מכח מה שלאלתר צבה בטנה ונפלה ירכה. [ואע"פ שהרמב"ם פסק בפ"ג הכ"א שאם הזכות תלתה לה ולא מתה לאלתר, מ"מ כשהתחיל בטנה לצבות וירכה לנפול הרי זו אסורה ודאית, ולא אמרינן דשמא מים מגולים שתתה, אע"פ שאין בירור מיד, היינו משום דהרמב"ם פסק כרבי דמיד היא מתנוונה והולכת, וא"כ הוי בירור דנפילת הבטן היא ע"י ההשקאה שהרי מיד התחילו החולאים לאט לאט עד שהגיעו לבטנה וירכה, ואדרבה מובן לפי"ז למה רבי בסוטה פ"ג מ"ה חולק בב' דברים על חכמים, דחכמים ס"ל שהזכות תולה לגמרי, ורבי חולק גם שמיד היא מתנוונה והולכת, וגם שלבסוף מתה באותה מיתה, ואיך תלויים ב' דברים אלו זה בזה, אלא משום דרבי ס"ל דצריך שהמים יבדקוה לבסוף ויבררו שהיתה טמאה, ולכן מתה באותה מיתה, וגם מוכרח שיתחילו החולאים מיד, דאל"כ נתלה במים מגולים].

והנה לפי"ז נמצא, דהבדיקה של המים בגלגול של להבא, אינה מועילה כלל "לברר" את העון, דהלא עד שעת הבדיקה היא מותרת דהרי אין כאן קינוי וסתירה, וגם לאחר שהמים יבדקוה עדיין היא תהיה בחזקת טהורה וכנ"ל. ונמצא שכל הבדיקה היא רק בתורת "עונש" לחוד על האשה, ולא בתורת בדיקה. ומעתה יש לומר, דכל מה שמיתת הסוטה היא מיד באותה שעה ששותה, היינו דוקא היכא שהבדיקה היא לבירור, דכל הבירור הוא על ידי שמתה לאלתר, ורק אם זכות מיוחדת תולה לה, אז אינה מתה לאלתר. אבל בגלגול דלהבא, דכל מה שמתה הוא רק בתורת "עונש", א"כ אין הכרח כלל שתמות מיד כשנטמאת, והוי ככל עונשי שמים דהקב"ה מאריך אף, וכמו עונש כרת ומיתה בידי שמים וכדומה דפעמים שנדחה ואינו בא מיד, רק דלבסוף היא מתה באותה מיתה.

ולפי"ז אתי שפיר קושיית מהרי"ט, דשבועת הגלגול על להבא אינה באה לברר, וא"כ גם היכא דאיכא קינוי וסתירה [דאז יכולה לברר אם נאמר דבכה"ג תמות לאלתר לאחר הסתירה] מ"מ אינה מבררת, דאע"פ שעכשיו יש צורך בדיקה, מ"מ לא נשתנית מכל גלגול דלהבא דאינו אלא בתורת עונש ואין הכרח שיבוא מיד, גם בלי זכות מיוחדת שתולה. ושוב אין שום בירור ממה שלא מתה שהיא טהורה, דשמא עוד יבדקוה המים לאחר מכן. ושפיר צריך השקאה אחרת היכא דשותה ושונה, משום דעל סמך גלגול אי אפשר להתירה דאין בירור ממה שלא מתה לאלתר.
​

◆ ◆ ◆​

יש לעיין בכל סוטה שזכות תלתה לה ולא מתה לאלתר, ואח"כ גירש אותה בעלה או שהוא מת, האם יבדקו המים עכשיו לאחר שכלתה זכותה, דיש לומר דאין המים בודקים אלא לצורך לברר את העון שתיאסר לבעלה, ועתה הרי כבר אינו אשתו, ובפרט היכא שמת הבעל דאין בזה נפק"מ כלל במה שנאסרה לו.

ולפי מה שנתבאר דבדיקת המים הם גם בתורת "עונש" גם כשאין צורך בבדיקה, א"כ יש לומר דתמות בתורת עונש. [אך עי' לעיל בהערה שצידדנו דבאמת אין בדיקה בתורת עונש גרידא, רק לצורך הבעל שלא יכשל, א"כ יש לדון שלא יבדקוה המים בכה"ג].​

 

[גרינפלד]

[ובמרכבת המשנה סוטה פ"א הי"ב הקשה כעי"ז על תירוץ המל"מ, למה פסק הרמב"ם שם פ"ד הי"ז דבבועל אחד שאינה שותה ושונה היא אסורה לבעלה, הא צריכה להיות מותרת מכח גלגול כיון דאין חוששין לעדים במדינת הים, ולמש"נ הקושיא היא ג"כ למה שותה ושונה בב' בועלים, דכיון שהיא מותרת, ממילא לא שייך השקאה].​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובזה נדחים הרבה מתירוצי האחרונים על קושיית מהרי"ט, עי' בספר קרבן חגיגה פ"ד הי"ז שכתב די"ל דעל כל השקאה צריכים זכויות חדשות, ולכן שמא מהשקאה הראשונה הזכות תולה, ומהשקאה שניה לא תתלה לה כי לזה צריכים עוד זכות, וגם זה אינו מיישב להנ"ל, דאכתי קשה הרי אין חוששין לזכות תולה וכמו בכל סוטה, וא"כ לא שייך השקאה, וכן קשה אמאי אסורה כשאינה שותה ושונה.

ובספר אור חדש על התורה [לרבי אלעזר קאליר זצ"ל בעל אור חדש עמ"ס פסחים וקידושין], כתב ליישב קו' המל"מ בדרך פלפול בשם גיסו הרב המאור הגדול רבי משה זצ"ל, לפי מה שכתב המל"מ פ"ב הי"ב עפ"י הירושלמי, דהיכא שהמים בדקו את הבועל ולא את האשה, תולים שהוא היה מזיד והיא היתה שוגגת, וכתב דלפי"ז היכא דהיתה אשת כהן דאסורה לו גם באונס, נאסרת היא בכך. ולפי"ז משכח"ל שותה ושונה היכא דהבעל כהן, ואז שפיר נפק"מ דשמא היא שוגגת והוא מזיד, ומכח גלגול משתיה הראשונה אין המים בודקין אלא את האשה אבל לא את הבועל השני, ולכן משקין אותה שנית כדי שאם הוא מזיד והא שוגגת יבדקוהו המים ותיאסר לבעלה הכהן, עכ"ד. ולהנ"ל לא הועיל מה שאיכא נפק"מ, דכיון דעכ"פ מותרת בלא זה א"כ ליכא השקאה, [ובאמת כאן הוא פשוט יותר, דבדברי המל"מ והקרבן חגיגה עכ"פ התועלת היא שמא תיאסר, וסבירא להו להאחרונים הנ"ל דגם הכא שהיא מותרת עבדינן השקאה כדי שאם היא אסורה יתברר הדבר, אמנם הכא דהאיסור הוא רק מדין כהונה לא מצינו השקאה על זה, וגם לא מצינו השקאה מלכתחילה רק כדי שיתברר על ידי מיתת הבועל].​

 

[גרינפלד]

ובדרך חדשה יש לדון ליישב בהקדם דברי מהרי"ט בדרשותיו בפרשתינו, שכתב דהיכא שהמים מערערין אותה ובודקין אותה על ידי השבועה דלהבא, אינה נאסרת בזה לבעלה, משום דתלינן דשמא מים מגולים שתתה כדאמרינן בירושלמי סוטה פ"ה ה"א, ודוקא היכא שמיד לאחר ההשקאה צבתה בטנה ונפלה ירכה, הוי בירור שחולי האיברים הללו הוא מחמת שהיא טמאה מכח מה שלאלתר צבה בטנה ונפלה ירכה.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועיקר דברי מהרי"ט דהיכא שלא מתה לאלתר תלינן שמא מים מגולים שתתה, והביא שכן הוא בירושלמי סוטה פ"ה ה"ב. באמת הדבר תלוי בביאור דברי הירושלמי שם, דאמרינן שם דהיכא דהמים בדקו אותו ולא בדקו אותה, תלינן שהזכות תלתה לה, ולמ"ד שאין זכות תולה, "אני אומר מים מגולים שתה ונצבה", ופריך "הכין לא הוון בעיי מיבדקוניה אלא כדון", ופירשו הקרבן העדה והפני משה והמל"מ סוטה פ"ב הי"ב דאין דרך מים מגולים לעשות חולי כזה של צבתה בטנה ונפלה ירכה כדרך בדיקת הסוטה. וכן אמרינן שם בהמשך לגבי היכא שהיא נבדקה והוא לא נבדק.

והנה לפי"ז מבואר דלמסקנת הירושלמי שאין תולים במים מגולים, ושלא כדברי מהרי"ט.

אמנם נראה פשוט דמהרי"ט מפרש את הירושלמי באופן אחר, דבאמת תרגום מילת "כדון" בירושלמי הוא "כעת", וכוונת הירושלמי היה וכי לא בדקוה המים המגולים אלא כעת, דהיינו דכיון שמיד לאחר ההשקאה מתה, אין לתלות שבדיוק עתה שתתה מים מגולים, אלא ודאי מחמת ההשקאה הוא, והן הן דברי מהרי"ט. [ומ"מ אין הוכחה גמורה מדברי הירושלמי לדברי מהרי"ט, דהיה מקום לומר דרק שם שהמים בדקו אותו ולא אותה, וממה שלא בדקו אותה איכא הוכחה שלא נטמאה, מכח הוכחה זו תלינן דהוא שתה מים מגולים, אבל היכא דאין שום הוכחה אולי לא תלינן בסתמא במים מגולים].

ומה שרצה הירושלמי לתרץ אח"כ "אני אומר עם אחרות נסתר", היינו דס"ד דמים אלו בודקין אותו גם מנשים אחרות, וא"כ נבדק ג"כ לאלתר והוי הוכחה שהוא משתיית המי סוטה. ומסיק דהשקאה מאשה זו אינה בודקת את הבועל מנשים אחרות.

ולפי"ז מיושב מה שהקשה המל"מ פ"ג הי"ז, מה הוקשה להירושלמי איך יתכן שהוא נבדק והיא לא נבדקה הא י"ל דנסתר עם אחרת, ששתתה לפני כמה שנים, ועכשיו טימא אותה ולכן נבדק. וכל זה לשיטתו דס"ל דמש"כ הירושלמי "לא בעון מיבדקוניה אלא כדון" היינו שמים מגולים אינם בודקין באופן זה, א"כ שפיר הוקשה לו דשמא היה מאשה אחרת דהוי שפיר באופן זה. אבל לדברי מהרי"ט ניחא, דתירוץ הירושלמי הוא דכיון שנבדק לאלתר אין אנו תולין במאורע אחר, דלא מסתבר שאירע בדיוק עכשיו, א"כ כמו שאין אנו תולין במים מגולים, כך אין תולים שבדיוק עכשיו טימא אחרת.​

 

[גרינפלד]

[ואע"פ שהרמב"ם פסק בפ"ג הכ"א שאם הזכות תלתה לה ולא מתה לאלתר, מ"מ כשהתחיל בטנה לצבות וירכה לנפול הרי זו אסורה ודאית, ולא אמרינן דשמא מים מגולים שתתה, אע"פ שאין בירור מיד, היינו משום דהרמב"ם פסק כרבי דמיד היא מתנוונה והולכת, וא"כ הוי בירור דנפילת הבטן היא ע"י ההשקאה שהרי מיד התחילו החולאים לאט לאט עד שהגיעו לבטנה וירכה, ואדרבה מובן לפי"ז למה רבי בסוטה פ"ג מ"ה חולק בב' דברים על חכמים, דחכמים ס"ל שהזכות תולה לגמרי, ורבי חולק גם שמיד היא מתנוונה והולכת, וגם שלבסוף מתה באותה מיתה, ואיך תלויים ב' דברים אלו זה בזה, אלא משום דרבי ס"ל דצריך שהמים יבדקוה לבסוף ויבררו שהיתה טמאה, ולכן מתה באותה מיתה, וגם מוכרח שיתחילו החולאים מיד, דאל"כ נתלה במים מגולים].​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועוד נראה מדבריו שם, דכל הבירור שהיא טמאה על ידי שצבתה בטנה ונפלה ירכה, הוא גם בצירוף הקינוי והסתירה דהוו רגלים לדבר, אבל בשבועה דלהבא דאין כאן קינוי וסתירה, אין הוכחה מהחולאים לחוד שהיא ודאי טמאה.​

 

[גרינפלד]

ושוב אין שום בירור ממה שלא מתה שהיא טהורה, דשמא עוד יבדקוה המים לאחר מכן. ושפיר צריך השקאה אחרת היכא דשותה ושונה, משום דעל סמך גלגול אי אפשר להתירה דאין בירור ממה שלא מתה לאלתר.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אמנם יש להקשות על מה שכתבנו דהיכא דהבדיקה אינה לברר אלא בתורת עונש לחוד אין העונש בא לאלתר, הרי הבועל ג"כ נבדק על ידי המים כמבואר במשנה סוטה פ"ה מ"א, וכתב הרמב"ם פ"ג הי"ז דזה באותה שעה שתמות היא, דהיינו מיד לאחר ההשקאה, [וכן מוכח בירושלמי סוטה פ"ה ה"א, דהנידון האם זכות תולה הוא גם על הבועל, מבואר דבלא זה מת מיד, ונראה דזה הוא מקורו של הרמב"ם לזה שהבועל מת לאלתר], והנה בדיקת המים של הבועל אין בה נפק"מ לברר עון, דהרי גם בלא זה ע"י שהיא נבדקת וצבתה בטנה כרב היא אסורה לבעל ולבועל בתורת ודאי, אלא דמיתתו היא רק בתורת עונש לחוד.

ועי' באילת השחר עה"ת כאן, שהביא בשם הצפנת פענח שדן דכיון שאין בי"ד של מעלה עונשים מי שהוא פחות מבן כ', בועל של סוטה שהוא פחות מבן כ' לא ימות ע"י הבדיקה, וכתב באילת השחר שם דא"כ גם הסוטה עצמה לא תיבדק בפחותה מבן כ', וברמב"ם סוטה פ"ב ה"ב כתב דרק קטנה אינה שותה.

ולהנ"ל הביאור הוא דהסוטה עצמה דהבדיקה אצלה הוא בתורת בירור, אין חילוק בין בת כ' לפחות מכאן, ורק לגבי הבועל דאינו אלא מדין "עונש", דן הצפנת פענח לומר דהוי ככל עונש שמים שאינו בפחות מבן כ'.

עכ"פ כיון שנתבאר דבדיקת הבועל היא בתורת עונש, דאין כאן צורך לברר, א"כ קשה לפי מה שנתבאר דהכא דהוי בתורת עונש אינו דוקא לאלתר, א"כ מ"ט הבועל מת לאלתר.

ויש לומר, דאפשר דבאמת מיתת הבועל ג"כ היא לבירור, שע"י בדיקתה של האשה לחוד אין הבועל אסור עליה בתורת ודאי, דשמא עם אחר זינתה, ורק לבעלה היא טמאה בתורת ודאי, ונפק"מ בבדיקת הבועל שיהיה ודאי שנטמאה ממנו והוא אסור עליה למלקות.

ובלא זה ג"כ יש לומר דהא דהבועל מת לאלתר הוא בשביל לגלות עליו, דהעובר עבירה בסתר הקב"ה מפרסם אותו בגלוי, וע"י שמת באותה שעה נודע לכל שהוא הבועל, משא"כ בלהבא דאנו תולים דהוי משום ששתתה מים מגולים ואין כאן שום גילוי על מעשיה.

אמנם בעיקר מה שכתבנו בדעת מהרי"ט הנ"ל דהבדיקה רק בתורת "עונש", ולכן אינה לאלתר דוקא, יש לדון בזה, דנהי דהבדיקה אינה נצרכת להתיר, וגם אינה מועילה לאסור, מ"מ יש בה תועלת שאם האשה אסורה לבעלה, תמות כדי להסיר ממנו המכשול, דכלפי שמיא גליא שהיא אסורה לו. ולפי זה תמות לאלתר, כדי שהבעל לא יכשל.​