ואתחנן ברכת הנותן ארך אפים על השמש והירח (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים (ד יט)

בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' ר"ט הקשה, דהנה בשו"ע סי' רכ"ד ס"א נפסק, שהרואה עבודה זרה שלא ראה אותה שלשים יום, מברך ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ואם כן מי שהיה בבית אפל ולא ראה את השמש ואת הירח שלשים יום, יתחייב לברך כשיוצא ורואה אותם "שנתן ארך אפים לעוברי רצונו", שהרי עובדי עבודה זרה עובדים לשמש ולירח.

ותירץ שם וז"ל "יאבד עולמו מפני השוטים", ע"כ. וכוונתו, לדברי המשנה בעבודה זרה נד: "שאלו את הזקנים ברומי, אם אין רצונו בעבודת כוכבים למה אינו מבטלה, אמרו להן אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים", ע"כ. ומבואר שמה שאין הקב"ה מאבד את השמש והירח אינו רק משום מדת "ארך אפים", אלא מטעם אחר, "יאבד עולמו מפני השוטים", וממילא אין ניכר כאן מדת ארך אפים, ולא שייך הברכה ברוך הנותן ארך אפים וכו'.

ובלאו הכי יש לומר שהברכה היא רק כשניכר שהוא עבודה זרה, כגון מרקוליס המוזכר בשו"ע שם ע"פ הגמ' בברכות נז: שהוא מקור הדין, שמונחת אבן אחת על גבי שני אבנים וניכר שנעשו לשם עבודה זרה, וכשאר ברכות הראיה שהברכה היא כשניכר הדבר בראייתו, אבל בשמש וירח לא ניכר כלל שהם עבודה זרה.​

 

[מטות מסעי]

אבל בשמש וירח לא ניכר כלל שהם עבודה זרה.

לחץ כדי לכווץ...

אע"פ שלא ניכר אפשר שניראים כעין ע"ז
ומצינו כעי"ז שביום רביעי אומרים א-ל נקמות ה שברא שמש וירח ועתיד ליפרע מהעובד להם
ואם צורת ההתיחסות הראשונה לשמש והירח כעתיד ליפרע יש לראות בהם לכאורה כדבר שיכול ליראות כע"ז