ברכת כהנים בכל יום - מעשה שהיה (1 צופה)

[י"ג מידות]

והשני הוא שישאו הכהנים ידיהם ויברכו ברכת כהנים בכל יום.

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי ע"ז סיפור נורא.
ניסו לפתוח בהמ"ד בוילנא ששם יברכו הכהנים כל יום,
ביום הראשון הביהכ"נ נשרף כליל,
בפעם השניה כל הכנים שבירכו מתו במקום
ורק בפעם השלישית עלתה בידם.

משהו מכיר את הסיפור הזה?

 

[הצעיר שבחבורה]

משהו מכיר את הסיפור הזה?

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת משיב דבר חלק ב סימן קד

מש"כ מעכ"ת שי' ליישב טעם שאין נ"כ בכל יום טוב בשחרית הוא משום דאז שיש נ"כ במוסף מעמידים על קושיית ר"י אי מה התם כו' וכמו כן בענין חטאת ג"כ ורק בכל יום שאני דכתיב כל הימים. תמה אני וכי יאמר מעכ"ת שי' דגם בבהמ"ק לא נשאו כפים ביום טוב ובר"ח במעשה התמיד ח"ו. וגם הלא בירושלים עוד היום נ"כ גם בשחרית אפילו ביום טוב וזכרוני ששמעתי כמדומה מחותני הגאון מהרי"ץ הגאב"ד דוואלזין זצ"ל שפעם א' הסכים רבינו הגר"א ז"ל להנהיג נ"כ בכל יום בבית מדרשו. ועכבוהו מן השמים ונלקח לבית האסורים בעת המחלוקת הנוראה בווילנא ל"ע. ואח"כ חו"ז הגאון אביר הרועים מוהר"ח ז"ל הסכים ביום א' שביום המחרת יצוה לישא כפים. ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובה"כ שבעיר וראו והתבוננו שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד ע"י ב"כ בחו"ל. ואין אתנו יודע עד מה:​

 

[אמרי שפר]

שמעתי ע"ז סיפור נורא.
ניסו לפתוח בהמ"ד בוילנא ששם יברכו הכהנים כל יום,
ביום הראשון הביהכ"נ נשרף כליל,
בפעם השניה כל הכנים שבירכו מתו במקום
ורק בפעם השלישית עלתה בידם.

משהו מכיר את הסיפור הזה?

לחץ כדי לכווץ...

מוסף ש״ק השבוע פרשת נשא יש ע״ז כתבה בהרחבה
מביאים שם משו״ת משיב דבר הנ״ל שציין הרב @הצעיר שבחבורה והביאו לזה עוד מקורות מהרד״ל בספר עליות אליהו שהביא כן מהבנין של שמחה
כדאי ומומלץ לקרוא את הסקירה המעניינת

 

[י"ג מידות]

הגר"א ובעל התניא רצו לחדש נשיאת כפיים בחו"ל ולא עלה בידם

ב. ואכן הגר"א סבר שהכהנים חייבים לשאת כפיהם כל יום גם בחוץ לארץ, ואף רצה להנהיג כן בבית מדרשו, אלא שלא עלתה בידו, כפי שכתב תלמידו, רבי דוד לוריא בספר עליות אליהו (עמ' כב, ב הערה א) בשם רבי חיים מוולוזין: "כמה פעמים השתוקק הגר"א להנהיג בבית המדרש שלו גם בחול, שישאו הכהנים כפיהם בכל יום, ולא ערב לבו לעשות מעשה. עד שפעם אחת החליט בדעתו שלמחר ישאו הכהנים כפיהם, והנה באותו היום שחשב זה, נתפס בבית האסורים על פי עלילות שווא, שנתגלגל מענין המחלוקת בין הרב והקהל דוילנא, כנודע, ולכן אף כשיצא חופשי מבית האסורים לא רצה עוד לקבוע המנהג הזה".

גם תלמידו של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין התכוון להנהיג נשיאת כפיים בכל יום, אך לא אסתייעא מילתא, שכן בערבו של אותו יום, בו רצה לחדש מנהג זה, פרצה שריפה בבית הכנסת, כפי שהביא בעליות אליהו (שם). וכפי שהזכיר הנצי"ב מוולוז'ין, בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' קד) "בזכרוני ששמעתי כמדומה מחותני הגאון מהרי"ץ הגאב"ד דוולוז'ין זצ"ל שפעם אחת הסכים רבינו הגר"א להנהיג נשיאת כפיים בכל יום בבית מדרשו, ועכבוהו מן השמים, ונלקח לבית האסורים בעת המחלוקת הנוראה בוילנא, לא עלינו. ואחר כך חותני זקני הגאון אביר הרועים מורינו הרב רבי חיים [מוולוז'ין] הסכים ביום אחד שביום המחרת יצוה לישא כפיים, ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובתי הכנסת שבעיר. וראו והתבוננו שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד, על ידי ברכת כהנים בחול, ואין איתנו יודע עד מה".

בתחילת ספר "בית יוסף חדש" (ירושלים תרל"ו) נדפס מכתב ובו עדותו של רבי שמואל העליר, רבה של צפת, בשם רבי ישראל משקלוב, מחבר הספר פאת השולחן, שהעיד ששמע כמה פעמים מפי הגר"א "שהיה הולך מעיר לעיר והיה מתבטל מתורה ותפילה, לו היה בידו לתקן לטובת הכלל נשיאת כפיים בכל יום".

גם על הרב בעל התניא מסופר, שאמר שהיה רוצה להחזירה, שתהיה קיום מצות עשה זו של ברכת כהנים כל יום גם בחול, ומכל מקום לא עשה זאת להלכה ולמעשה..

וכך כתב כערוך השולחן (ס"ק סד) "והנה ודאי אין שום טעם נכון למנהגינו לבטל מצות עשה דברכת כהנים כל השנה כולה וכתבו דמנהג גרוע הוא, אבל מה נעשה וכאילו בת קול יצא שלא להניח לנו לישא כפיים בכל השנה כולה. ומקובלני ששני גדולי הדור בדורות שלפנינו, כל אחד במקומו, רצה להנהיג נשיאת כפיים בכל יום. וכשהגבילו יום המוגבל לזה, נתבלבל הענין ולא עלה להם, ואמרו שרואים כי מן השמים נגזרה כן".

לעומת זאת, בספר חוט המשולש (עמ' כ) מסופר על רבי נתן אדלר, רבו של החתם סופר, שהיה נושא כפיו בבית מדרשו שבפרנקפורט בכל יום, ואמר "שכבר תאב לדעת מתי יבנה בית המקדש במהרה בימינו, ויוכל לעשות עבודה בפועל". עוד מסופר בספר דרך הנשר (סימן יג) על מעמד נשיאת כפיים בבית המדרש הגדול של פרנקפורט: "בשנת תקל"ב עת בוא שמה הפלא"ה לאב"ד, פנו ראשי הקהילה לרבי נתן אדלר שיבוא על כל פנים בשלש רגלים לבית הכנסת להתפלל ולעלות לדוכן, למען יזכו בברכת כהן גדול וקדוש כמוהו. ומאשר שרבינו הפלאה היה לוי, לגרמייהו עבדו ראשי וטובי הקהילה נטלא וגם ספל, שניהם של זהב נקי ונאה. וראש הקהל מביא קודם ברכת רצה את הכיור עם המים והספל למושב הראשון, מקומו של הפלא"ה מרא דאתרא. והגר"נ אדלר שהיה גם כן מאיר פני המזרח קודם עלותו לדוכן, היה הולך ומתקרב אליו, שיהא יוצק מים לנטילה על ידיו הקדושים. ובאמת מה נהדר בקודש, לראות כהן ולוי הללו בבית הכנסת, מתקדשים ומטהרים, והקהל מכוונים נגד המברכים ברכה לישראל בקדושה ובטהרה, עבודת הלוי ותפארת כהונה, זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן. וישא את ידיו אל העם ויברכם כברקים מזיו החיות יוצאים, אשרי עין ראתה קהל קדושים, רוגשים בבית קודש הקודשים, הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו".

 

[י"ג מידות]

[]מש"כ מעכ"ת שי' ליישב טעם שאין נ"כ בכל יום טוב בשחרית הוא משום דאז שיש נ"כ במוסף מעמידים על קושיית ר"י אי מה התם כו' וכמו כן בענין חטאת ג"כ ורק בכל יום שאני דכתיב כל הימים. תמה אני וכי יאמר מעכ"ת שי' דגם בבהמ"ק לא נשאו כפים ביום טוב ובר"ח במעשה התמיד ח"ו. וגם הלא בירושלים עוד היום נ"כ גם בשחרית אפילו ביום טוב וזכרוני ששמעתי כמדומה מחותני הגאון מהרי"ץ הגאב"ד דוואלזין זצ"ל שפעם א' הסכים רבינו הגר"א ז"ל להנהיג נ"כ בכל יום בבית מדרשו. ועכבוהו מן השמים ונלקח לבית האסורים בעת המחלוקת הנוראה בווילנא ל"ע. ואח"כ חו"ז הגאון אביר הרועים מוהר"ח ז"ל הסכים ביום א' שביום המחרת יצוה לישא כפים. ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובה"כ שבעיר וראו והתבוננו שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד ע"י ב"כ בחו"ל. ואין אתנו יודע עד מה:[/]

לחץ כדי לכווץ...

אני מכיר את הסיפור שלבסוף כן עמד הבית הכנסת והתפללו בו וברכו בו כהנים.

 

[הצעיר שבחבורה]

אני מכיר את הסיפור שלבסוף כן עמד הבית הכנסת והתפללו בו וברכו בו כהנים.

לחץ כדי לכווץ...

שים לב שמדובר כאן בעדות ישירה

 

[י"ג מידות]

שים לב שמדובר כאן בעדות ישירה

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי את הסיפור מצוטט מהקהילות יעקב.
שאכן כמו שכתוב הוא חשב שלא לפתוח את ביהכ"נ שוב ולבסוף פתח.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

הסיפור הבוא בשינוי נוסח בעליות אליהו -



וע"ע ערוך השלחן (סי' קכ"ח) -

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ויעויין עוד -

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ואעתיק מ"ש בזה הג"ר נתן קמנצקי זצ"ל בשם אביו הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל [מתורגם מאנגלית]:

ר' יהושע גלדצהלר דיווח מפי רבינו כי ר' ישראל סלנטר הצהיר שאילו היה סבור, כמו ר' חיים מוולוז'ין, שההלכה מחייבת נשיאה כפיים בכל יום, היה בונה מחדש את בית הכנסת ומתקן אותו עוד פעם - למרות השריפה. בימי נעוריו של אבי, שמע הוא כי מתנגדי תנועת המוסר של ר' ישראל סלנטר ציטטו את הצהרתו של ר' ישראל כדי להוכיח עד כמה העיז אותו מחדש להתווכח בחוצפה עם תלמידו הגדול של הגאון מווילנה, ר' חיים מוולוז'ין - "שהיה בקי הרבה יותר ממנו בעניינים שמימיים" - על עוצמתם של אותות שמימיים. אבי דחה את הטענה שר' ישראל חלוק על ר' חיים מוולוז'ין בעניינים שמימיים, באומרו שר' חיים מסכים בעיקרון עם ר' ישראל – שסימנים משמים אינם יכולים לערער על הלכה: "אבל", אמר רבינו, "ר' חיים חשש שאם ינסה לחזור על ברכת כהנים, הם [המציתים] יציתו שוב את בית הכנסת הנבנה מחדש, אז מה הטעם?!".
ר' בן ציון סובל, ששמע גם הוא את ההסבר החדשני הזה לסיבת השריפה מאבי, סיפר שהוא התבטא בצורה מפורשת יותר - כך: "הבה נבין זאת: האם אתה סבור שאש ירדה מן השמיים כדי להצית את בית הכנסת? לא. יהודי זקן שהתנגד לשינוי מנהג שהיה קיים מאז שהוא זוכר את עצמו החליט לקחת את העניינים לידיים ולהצית את האש!". רבינו הוסיף אז, לדברי הרב סובל, שגם ר' ישראל סבר שהשריפה הוצתה על ידי מצית, אך סבר כי היה עליהם לנסות שוב להנהיג את ברכת כהנים.
"המחלוקת בין שני הגדולים היתה," אמר אבי, "אם, כשמשפרים מנהג קיים, יש או אין להתחשב במתעקשים על המנהג הישן - כשר' חיים סובר שאם יש התנגדות עזה יש להניח למנהג הישן, ור' ישראל סובר שיש להיאבק על השיפור בנחישות. על שאלה מסוג זה ניתן לחלוק על ר' חיים מוולוז'ין". הוא קישר את חילוקי הדעות הללו עם דרכים שונות של הסתכלות על מנהגים בכלל: זו של הגאון מווילנה, שלא היסס לבצע שינויים במנהג כאשר הראה שהמקורות תומכים בהם - כגון חלוקת קריאת התורה בראש חודש - וזו של החתם סופר (ר' משה סופר, רבה של פרשבורג), שלפיו "חדש אסור מן התורה". לפיכך, ר' ישראל, כמו הגר"א, היה בעד כפיית שינוי, ור' חיים, כמו החתם סופר, היה נגד.
תמיכה להשערה שר' חיים וולוז'ינער לא ראה יד שמימית בשריפה בוולוז'ין ניתן למצוא בהצהרה שמסר לאחר השריפה (לדברי צאצאו ר' יוסף-בער סולובייצ'יק [מבוסטון]), דהיינו: "דער דין בלייבט אזוי, אבער אז מען קען ניט, מען קען ניט" (הדין נשאר [שחייבים לומר את ברכת הכהנים בימי חול], אך אם אינם מסוגלים [לבצעה], פטור) - רמז להסברו של רבינו מדוע ר' חיים לא המשיך בנושא לאחר האירוע.​