הלכות קריאת התורה בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא (1 צופה)

[יש קונה עולמו]

ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו
ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא. ע"כ לשון השו"ע (או"ח סי' קלז סעיף ג).
וצ"ב שהרי מדינא דגמ' כל החיוב הוא רק בז' עולים (ע' מגילה כא. במשנה, ובגמ' כג. ועוד)
ולא כל הפרשה (ולכן במגי' כט: אי' שבא"י היו מסיימים כל ג' שנים) וא"כ לא מובן
איך אפשר לברך על הס"ת בשנית אחר דמדינא דגמ' כבר יצאו יד"ח.
ובפרט שלפי השו"ע רבים מהאח' הבינו שזה איסור דאורייתא.

ודוחק לומר על זה במקום מנהג לא עבדינן סב"ל כי כאן זה לא ספק.
ואפשר שבצירוף דברי הרמב"ם שאפשר לברך על ס"ת פסול (ויש עיקולי ופשורי בהא ואכ"מ)
הוי אומר שהברכה היא על מופשטות התורה דרך ציבור אז גם הכא.

אך עדיין לא כ"כ מובן מדוע זה חובה פשוטה בשו"ע מבלי איזכור
שאפשר לפחות במקום צורך אפי' קטן לסמוך וכדו'.

וגם ק"ק מדוע אין בזה טורח ציבור אם מעיקר הדין לא צריך והלא אם ידעו שאכן לא צריכים לא היו מוכנים לכך
שהרי זה שלא יודעים מראה על רמתם וממילא הוי כיאוש שלא מדעת דהוי יאוש להיות כתינוקים
הבורחים מבית הספר ולפחות לענין דיעבד כל הנ"ל היה מהני בצירופא. - ולא כן משמע בשו"ע.
ולגבי יאוש שלא מדעת הנ"ל אפשר שהשו"ע לשיטתו בחו"מ רסב שפסק דלא הוי יאוש, אכן יש לחלק
שכאן צריך לבוא לתועלת הציבור ולהאהיב עליהם התו'. ואולי הא גופא התחדש לכפות עליהם
הר כגיגית בלא יודעין, כדי שמעז יצא מתוק.
וצע"ק בכל האמור עד כה.

 

[תיבת גמא]

וצ"ב שהרי מדינא דגמ' כל החיוב הוא רק בז' עולים (ע' מגילה כא. במשנה, ובגמ' כג. ועוד)
ולא כל הפרשה (ולכן במגי' כט: אי' שבא"י היו מסיימים כל ג' שנים) וא"כ לא מובן

לחץ כדי לכווץ...

אבל צריך ברציפות, ללא דילוג, וזה לא היה

הוי אומר שהברכה היא על מופשטות התורה דרך ציבור אז גם הכא

לחץ כדי לכווץ...

שותא דמר לא הבנתי, (וכן המשך הדברים.. אם לא לטורח להפשיט לי ולשכמותי

 

[יש קונה עולמו]

אבל צריך ברציפות, ללא דילוג, וזה לא היה

לחץ כדי לכווץ...

פשט השו"ע דקאי גם כשדילג פסוק שלא
היה צריך לקוראו מדינא (כגון אחר ג' פסוקים דשביעי).
ועוד הרי הכא מיירי לענין דיעבד וברכה וכל מה ששמענו במגילה כד. ובאו"ח קמד
שאין מדלגין הוא לגבי לכתחילה וגם רק בתרי ענייני, וכ"ש הכא דבד"כ הוי בענין אחד (שלא מסתבר שידלג בטעות כ"כ
ומה גם שלא ירגישו בו השומעים) וגם לגבי דיעבד וגם באופן הציור הראשון וכדמשמע בשו"ע וכנ"ל.

 

[הצעיר שבחבורה]

יש חיוב לקרוא את כל התורה על הסדר, מלבד הקריאות של המועדים וראשי חדשים, וב' וה' ומנחה בשבת שאינם בכלל הזה. כך מבואר בדברי השו"ע והב"י, ובנו"כ.

 

[הצעיר שבחבורה]

ומלבד זאת, מומלץ לעי' בנו"כ השו"ע, לפני שמעירים על דברי השו"ע.

הנה בשו"ע לא מבואר שצריך לברך, ונחלקו בזה רבותינו האחרונים, יעו"ש.

ובאליה רבה הראה לדברי המסכת סופרים, ואביא דברי המ"ס.
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כא
מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה, שאפילו אם דילג פסוק אחד ולא קראו והחזיר את התורה ואמר קדיש, וחוזר ופותח ומברך וקורא, הוא ושנים אחרים.

 

[הצעיר שבחבורה]

איך אפשר לברך על הס"ת בשנית אחר דמדינא דגמ' כבר יצאו יד"ח.
ובפרט שלפי השו"ע רבים מהאח' הבינו שזה איסור דאורייתא.

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת מהר"ם מלובלין סימן פה

מכל הלין טעמין הוריתי לקרא פסוקי דביום השלישי בלא ברכה. אבל מ"מ נראה המורה לחזור ולברך לפניה ולאחריה ולקרות לא הפסיד ואין בזה משום חשש ברכה לבטלה כן נלע"ד מאיר בן מהרר"ג ז"ל ה"ה וכו':​

 

[יש קונה עולמו]

יש חיוב לקרוא את כל התורה על הסדר, מלבד הקריאות של המועדים וראשי חדשים, וב' וה' ומנחה בשבת שאינם בכלל הזה. כך מבואר בדברי השו"ע והב"י, ובנו"כ.

לחץ כדי לכווץ...

חושבן לעיל

ומלבד זאת, מומלץ לעי' בנו"כ השו"ע, לפני שמעירים על דברי השו"ע.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי (ואכ"מ לראיות ע"ז) מומלץ ואף יותר ממומלץ,
קודם לשאול ולהעיר, ולנסות להבין לבד,
ורק אח"כ לע' בנו"כ.

הנה בשו"ע לא מבואר שצריך לברך, ונחלקו בזה רבותינו האחרונים, יעו"ש.

לחץ כדי לכווץ...

לגבי ההבנה בשו"ע סתמות דבריו שצריך.
וחוץ מזה אם איתא דס"ל דאיכא חששא
אם יברכו הו"ל למיכתב לאפרושי. ובפרט שיש במס' סו' וכו'.

ובאליה רבה הראה לדברי המסכת סופרים, ואביא דברי המ"ס.
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כא
מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה, שאפילו אם דילג פסוק אחד ולא קראו והחזיר את התורה ואמר קדיש, וחוזר ופותח ומברך וקורא, הוא ושנים אחרים.

לחץ כדי לכווץ...

ויש לדון בזה ולפחות להעיר מהידוע, דע' תוס' ברכות (יא: ד"ה שכבר),
"דלא קיימא לן כאותו ירושלמי, הואיל וגמרא שלנו לא אמרו".
ובתוס' שבת (קיח.) ד"ה לפי, הביאו, שר"י לא רצה להקל כל כך לשתות אחר שישן בליל התענית ע"פ הירושלמי,
כיון שלא נזכר בהדיא בש"ס שלנו.
וכן נקט לקושטא הב"י גופיה (ביו"ד סי' שמא) שכתב, שהפוסקים השמיטו דברי הירושלמי (בברכות כ"ב:)
שהאונן יש לו לצמצם באכילה ושתיה, מכיוון שאוכל ללא ברכה, והטעם שהשמיטו זאת,
שמאחר שלא הוזכר איסור זה בברייתא דתלמודא דידן, משמע דלא קיימא לן הכי. ע"כ.
והרואה יראה שאף שהיה אפשר ליישב לשון הבבלי עם הירושלמי, מ"מ מאחר שהדברים לא מפורשים בבבלי,
מרן הב"י נטה קו מהירושלמי והעדיף לנקוט כפשיטות הבבלי.
וכן עולה מתשו' הרשב"א (סי' קסז ותתכה) שפסק, כי אין לאסור משום דרכי האמורי אלא באותם דברים
שהוזכרו בגמ' (שבת סז: ועוד) בלבד. ע"ש.
וכ"כ הב"י (יו"ד ס"ס קעח) שאפילו דברים שהוזכרו בתוספתא
שיש בהם משום דרכי האמורי בעשייתם, י"ל שכל שלא הובאו בגמרא לא חיישינן להו,
דאל"כ לא הוה שתיק תלמודא מנייהו. ע"כ. ולפ"ז יובן מה שמצינו רא' חולקים על הירושלמי מדעתם וכגון הרשב"א גיטין מו.
ויש גם ראב"ד כזה וע' בטור סי' תלג ובסי' תסח בביאוה"ל בדעת רש"י ועוד.

וכעי"ז מובא שכאשר הראשונים לא הביאו חידוש דין שמובא באיזה ראשון מסוים,
סימן שלא סברו כוותיה, כמ"ש בשו"ת חקרי לב (ח"א חו"מ סי' עה ד"ה ובר מן דין).
וידועים מאד דברי הגאון בית מאיר בתשובה שהובאה בבינת אדם (שער הקבוע סי' ז)
שנח לו ללמוד מסתימת הראשונים, יותר מפירושם של אחרונים. והוא כעין האמור למעלה בקודש.

[כל קבל דנה (מלשון דניאל ב, יב. ג, כב)
הר"ן בביצה כו. ד"ה וכתב רבינו אפרים, כ', שהלכה כהירושלמי מתי
שהבבלי לא דיבר. וצ"ל שדבר בולט שהבבלי לא הזכיר כנראה שלא חש לזה
וחלק על הירושלמי. וצ"ב. והנה הבית יוסף באו"ח (ר"ס רב) כתב, מאחר שבירושלמי מפורש כן,
ולא מצינו בתלמוד שלנו שיחלוק עליו בזה, ודברים של טעם הם - כן הלכה.
משמע ממנו בהדיא שהבין כי כל מה שנסמכים על הירושלמי במקום שאין לו סתירה מהבבלי,
הוא דווקא בדבר שמתקבל על הדעת. ויש לציין תו לבית יוסף באו"ח (ס"ס קצד)
שאע"פ שהירושלמי כחולק בזה עם תלמודא דידן, מכל מקום,
במה שאפשר שהם שוים, שפיר איכא להוכיח מהירושלמי פירוש דברי הבבלי. עכ"ד.
חזינן לכאורה שלא השוה הבית יוסף מידותיו בזה. וצ"ב מה ההגדרה הכוללת לכל המקומות.

אכן, מ"מ כל זה לא יגהה מכם מזור (מל' הושע ה, יג) בנ"ד,
מחמת שע"כ לא דיברו אלא לגבי ירו',
דאלים טפי ממס' סופרים (רא"ש ס"ת יג).
והגם דחזי' זימנין מנהג ע"פ מס' סופרים (תוס' ברכות יח. פסחים מ:),
היינו דווקא כשזה לא איסור והיתר (שו"ת אבקת רוכל לב"י סי' כח)].