ביום ב' באדר חל היא"צ של האדמו"ר הגה"ק רבי ישראל אלתר מגור זצ"ל. אחר פטירתו יצאו כתביו לאור, וכונה על שמם ה'בית ישראל'.
ה'בית ישראל' נולד בכ"ד בתשרי תרנ"ה בעיירה 'גור' שבפולין, לאביו האדמו"ר השלישי מגור, הגה"ק רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל, בעל ה'אמרי אמת'.
בילדותו למד אצל זקנו, הגה"ק רבי יהודה אריה ליב אלתר זצ"ל בעל ה'שפת אמת', ובשנת תר"ע בהיותו כבן חמש עשרה, נישא לבת דודו רבי יעקב מאיר בידרמן זצ"ל.
כשפרצה מלחמת העולם השניה, ברח יחד עם אביו מפולין לארץ ישראל, אך כל בני משפחתו הקרובה נרצחו בידי הנאצים ימ"ש.
בשנת תש"ח, לאחר פטירת אביו, נתמנה למלא את מקומו ושיקם את חסידות 'גור', והקימה מעפר לפאר ותפארת, לאחר חורבנה בשנות הזעם.
מלבד חסידות 'גור', עשה רבות לשקם חסידויות נוספות שנכחדו בשואה האיומה, ופעל ללא לאות למען היהדות החרדית בכלל, ביושבו כנשיא 'מועצת גדולי התורה'.
בשבת קודש ר"ח אדר תשל"ז חש ברע, אך משום קדושת השבת סירב להתפנות לבית החולים עד מוצאי שבת. ביום ראשון, ב' באדר נצחו אראלים את המצוקים והלך לבית עולמו.
המוני עמך בית ישראל מכל החוגים והעדות ליוו אותו למנוחת עולמים, ונטמן ב'מערת גור' בהר הזיתים.
* * *
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה ח)
"ועשו לשמי בית קדושה" [רש"י]
פסוק זה עם פירש"י היה שגור על לשונו של הגה"ק בעל ה'בית ישראל' מגור זי"ע, ועל ידו היה מעורר שעתה בזמן שבית המקדש חרב, ואין לנו מקום השראת השכינה, אזי על כל איש ישראל להפוך את ביתו ל'בית קדושה' כלשון רש"י, ושם משרה הקב"ה את שכינתו.
ולא זו בלבד שהאדם עצמו צריך להתקדש, אלא הוא מצווה על קדושת הבית כולו, ואם במידה רעה מצינו (חגיגה טז ב) שקורות ביתו של אדם מעידים עליו, במידה טובה על אחת כמה וכמה, שהרי מידה טובה מרובה.
והוסיף ה'בית ישראל' זי"ע, שסוף הפסוק 'ושכנתי בתוכם' מבטיח, שאם אכן אדם יעשה כן – לקדש עצמו וביתו ל'בית של קדושה' לשמו ית' – אזי הקב"ה מסייע בידו ומשכין שם שכינתו.
* * *
מעשיה נאה על מי שהפך את ביתו קדושה, סיפר העו"ד נפתלי ליפשיץ מחיפה: בימות הקיץ נוהג אני ללמוד בשעת בוקר מוקדמת במרפסת ביתי.
באחד הבקרים, שמעתי דפיקות בדלת תוך כדי לימודי, כשפתחתי את הדלת הופתעתי לראות את פני מרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע, שהיה נופש בחיפה.
"עברתי ברחוב" – אמר לי האדמו"ר – "ושמעתי איך אתה לומד תורה בחשק ובערבות, משך אותי לדעת מי זה האיש שלומד תורה בשעה מוקדמת כזו, לכן עליתי לראות… אני מברך אותך שתמשיך ללמוד תורה בחשק רב!"…
* * *
בתבונה ובחכמה, בשנינות ובפקחות, היה מחזק, מעורר ומעודד את קהל חסידיו ושומעי לקחו לעבודתו ית'.
פעם נכנס אליו זקן אחד ואמר לו, שהוא זוכר את הברית מילה שלו. ענה לו ה'בית ישראל': "הקב"ה הוא זוכר הברית, אתה צריך להיות שומר הברית…".
* * *
בספר 'פאר ישראל' מסופר מפי בעל המעשה, רבי מאיר היינה: "התווכחתי עם אדם חילוני בענייני הישארות הנפש. הלה פקפק במציאות של עולם האמת, עד כדי שהסכים למכור את חלקו לעולם הבא. אכן קניתי ממנו את חלקו לעולם הבא, כאשר המוכר חותם על שטר מכירה עם עדים. לימים נודע לסבתו דבר המכירה, והיא שכנעה אותו לבטלה…
"באתי לפני האדמו"ר מרן ה'בית ישראל' זי"ע ושאלתי כדת מה לעשות? האם להיענות לבקשת ביטול המקח? וכך אמר לי: 'מאיר'ל… מאיר'ל… עולם הבא לא רוכשים בממון… כדי לזכות לעולם הבא צריך לעמול הרבה…'"
* * *
"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ"… (פרשת זכור)
"דבר אחר: לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים" [רש"י].
"זה לעומת זה עשה אלוקים", אמר מרן ה'בית ישראל' זי"ע, "וכמו שעמלק היה המתחיל ברע, ושבר את כל מחיצות הפחד שהיו בין ישראל לעמים, וכך גם דרכו של היצר הרע להסית את האדם לעבירה, אף אחר שבחר בטוב, ועומד כנגדו ומניאו מדרכו הטובה, כך נחשון בן עמינדב היה המתחיל בטוב, והתעלה מעל מציאות הטבע וקפץ לים כמצוות הבורא, וכל העם הלכו אחריו ובחרו בטוב.
"וכבר אמרו חז"ל: 'כל ההתחלות קשות', כי יש בכח ההתחלה להביא אחריה את הפעולה והפועלים לטוב ולמוטב. ואם בדבר רע מצינו בעמלק שיכול אחד לקרר את כולם, מרובה מדה טובה, ובדבר טוב על אחת כמה וכמה, שאדם אחד יכול להתחיל בטוב וכולם יבואו אחריו, כמו שמצינו אצל נחשון בן עמינדב".
***
כשהיה ה'בית ישראל' מדבר על כוחו של היחיד לזכות את הרבים, היה מספר על מרן ה'חפץ חיים זי"ע, שהיה מכתת רגליו לאסוף צדקה עבור ישיבתו ב'ראדין'.
פעם אחת כאשר בא לבית אחד הגבירים, הציע לו הגביר שייתן לו את כל הסכום שהוא מתכוון לאסוף, ולא יצטרך לפנות אנה ואנה ולבטל מלימודו. אך ה'חפץ חיים' סירב להצעתו הנדיבה, ונימק: "המטרה אינה רק הממון עבור הישיבה, אלא זכות עצומה היא להיות ממחזיקי הישיבה ומתומכי התורה המקיימת את העולם, כדאי שאבטל תורתי, כדי שיזכו עוד יהודים במצווה נשגבה זו של החזקת תורה והעמדת העולם…".
* * *
פרק מפואר בתולדות חיי מרן ה'בית ישראל' זי"ע, הוא השפעתו על בחורים שלמדו בישיבות תיכוניות לעבור לישיבות קדושות.
בחורים 'מבקשים' היו מסתופפים בצילו, והיו רואים בו מורם ורבם הרוחני, וכשהיה מזהה אצלם רצון קל לעבור לישיבה קדושה, היה משקיע ומתמסר בכל לב להשלמת המטרה.
בישיבה תיכונית מפורסמת התגבשה קבוצת בחורים שנקשרו מאוד ל'בית ישראל'. חפצה נפשו של המובחר שבחבורה לעבור לישיבה קדושה, אך אביו סירב לכך בכל תוקף.
בצר לו ביקש מה'בית ישראל' שישפיע על אביו שיסכים להעבירו לישיבה קדושה. אך לגודל פליאתו ולאכזבתו, גם כאשר פגש ה'בית ישראל' את אביו, לא שוחח עימו על כך מאומה…
הבחור לא העז לדבר על כך עם ה'בית ישראל', אך לימים הבין את פשר הענין. הוא היה בחור דומיננטי שהשפעתו על חבריו בישיבה התיכונית היתה רבה מאוד. הוא סחף אחריו רבים מחבריו להתחזק בעבודת ה' וביראת שמיים, ואת זאת לא רצה ה'בית ישראל' להפסיד. שווה היה לו להשאירו עוד מעט זמן בישיבה התיכונית, ובלבד שעוד בחורים יתחממו לאורו. ואכן כאשר נוכח ה'בית ישראל' שהשפעתו כבר דלה בקרב הבחורים, שוחח מיד עם אביו, והלה הסכים להעבירו לישיבה קדושה.
* * *
בחור מתחזק שהיה בא רבות אל ה'בית ישראל' מספר: "פעם זכיתי להיות אצלו בשבת בקידוש, לאחר שמזג מכוסו לגביעים קטנים, ניגשתי בתורי לקבל גביע, ולפתע נפל הגביע ארצה, מיהרתי להרימו ושמחתי על שזכיתי לשמשו…
"האדמו"ר הגיב בתנועת ביטול ואמר: 'כאשר גביע נופל לא קורה כלום, אך כאשר אדם נופל זה גרוע…'. וסיים בעברית כשהוא מושיט לי גביע: 'לא תיפול!'…".
* * *
יהודי אמריקאי, נצר למשפחה גוראית, היה פוקד מפעם לפעם את בית האדמו"ר. אמנם הוא לא שכח את מוצאו הגוראי, אך השגותיו ביהדות היו דלות מאוד. הוא שלח את בניו לגימנסיה, ועולם הישיבות היה זר לו לחלוטין.
פעם כתב אותו יהודי ספר תורה, ובסיומו בא אל האדמו"ר לכתיבת אות. למרות שלא היתה דרכו של ה'בית ישראל' לכתוב אות בספר תורה, נענה לבקשתו וכשסיים שאל אותו: "להיכן אתה לוקח את ספר התורה?", "לפלטבוש" – ענה. "וכי אתה מוציא את ספר התורה לחוץ לארץ?" – תמה ה'בית ישראל' – "והלא אסור להוציא ספר תורה לחוץ לארץ…?!".
היהודי טרם התאושש משאלת האדמו"ר, והוא המשיך: "כל יהודי הוא כספר תורה! הוצא את בנך מהגימנסיה ושלח אותו לארץ ישראל, וכך תוכל להוציא את ספר התורה לחוץ לארץ"…
ואכן כך הווה. הבן הגיע לארץ ישראל, ונכנס לישיבה, כשה'בית ישראל' עומד על גביו ואומר לו 'גדל', ודואג לכל צרכיו ברוחניות ובגשמיות, עד שגדל לתלמיד חכם עצום, וספריו מפארים את עולם התורה.
* * *
"פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים"… (זוהר שה"ש פ"ז)
זיו פניו הקדושות של האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור זי"ע, היו מתוחים מאוד ביום הפורים. היה ניכר עליו שהוא בפחד ובאימה, ובפרט בעת עריכת שולחנו הטהור, היה אפשר למשש את ה'יראת אלוקים' באוויר. לעומת זאת בעת עריכת השולחן בערב יום הכיפורים, הייתה שמחה על פניו וישב בשלוה…
פעם שאל אותו אחד ממקורביו לפשר הדבר, לכאורה היה צריך להיות ההיפך הגמור, שהרי יום הפורים הוא עת שמחה, ואילו יום כיפור הוא עת לפחד ולירא מהמשפט ההולך ונחתם?
"בערב יום כיפור" – הסביר לו ה'בית ישראל' נוראות – "כשכולם מצויים באימה וחרדה, ויראת ה' על פניהם, אני יכול להיות שליו ורגוע, כי אווירת יראת שמים שולטת. לעומת זאת ביום הפורים, כאשר הרחוב סואן ורוגש, ואינשי דלא מעלי מנצלים ימים קדושים אלו לשחוק והוללות, ואורבים לצעירי הצאן להחטיאם, כיצד אוכל לשמוח…? הרי הלב מלא דאגה שחלילה לא ייפול אף יהודי ברשתם הרעה…".
* * *
ואכן דאגתו לבחורי ישראל המשתוקקים ל'יראת שמים', לא תמה בדאגה גרידא, הוא היה קשוב לעשרות ומאות הבחורים שהיו מתדפקים על דלתו, ולאו דווקא מחצר חסידות גור, כדי לשאוב יראת שמיים מדמותו ויראתו הפלאית.
מעונו הקדוש ברחוב 'דוד ילין' היה צר מלהכיל את המוני חסידיו ואוהדיו, שהתאוו לשהות במחיצתו בזמן הדלקת נרות חנוכה. ומשכך, הונהג 'תור', כל אחד זכה להיות אצל האדמו"ר רק בלילה אחד.
באחד הלילות הגיע למעמד ההדלקה בחור שלא נמנה על עדת חסיד 'גור', אך היה פוקד רבות את בית האדמו"ר, למלא את ליבו תורה ויראה. למחרת, הופיע שוב אותו בחור וביקש שוב לזכות להיות במחיצת האדמו"ר בזמן ההדלקה. הגבאי שהיה אמון על הסדר, סירב להכניסו והסביר לו בנעימות, כי מי שהיה יום אחד, שוב אינו זכאי להיות יום נוסף…
ה'בית ישראל' ששמע את הדו"ד שהתנהל בין הגבאי והבחור, מיהר לפתוח את הדלת והזמין את הבחור להיכנס לביתו, כשהוא אומר לגבאי: "לעולם אל תסגור את הדלתות בפני הבחורים המבקשים…".
* * *
כיוצא בדבר מספר אחד מגדולי הרבנים: "בשנה אחת בליל יום כיפור אחר תפילת ערבית, הרגשתי חוסר מנוחה, כי הייתי רחוק מאוד מהשגת היום הקדוש, אף אחר עבודת חודש אלול ועשרת ימי תשובה.
"בצר לי פניתי אל מעון הקודש של ה'בית ישראל' מגור זי"ע, וביקשתי להיכנס להתבשם מאורו. הגבאי סירב לבקשתי להיכנס בשעה זו. אך כשהבחין בכך האדמו"ר הורה להכניסני פנימה, וישב עימי שעה ארוכה ונפח בי חיים חדשים, ויום כיפור נשגב היה לי בשנה זו…".
* * *
וכך מספר אחד מראשי הישיבות: "חברי נחלש מאוד ביראת שמיים. מצבו הרוחני התדרדר. הוא עצמו הרגיש בזה, ולא היה נוח לו בזה.
"בחפשו אחר דרכים להתחזק, הצעתי לו שיפנה למרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע. ואכן הוא קיבלו בסבר פנים יפות, ובמשך שבוע שלם היה משוחח עימו יום יום שעה ארוכה.
"אינני יודע מה שח עימו ה'בית ישראל', אך במו עיני ראיתי שהבחור השתנה באותו שבוע מן הקצה אל הקצה…".
ה'בית ישראל' נולד בכ"ד בתשרי תרנ"ה בעיירה 'גור' שבפולין, לאביו האדמו"ר השלישי מגור, הגה"ק רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל, בעל ה'אמרי אמת'.
בילדותו למד אצל זקנו, הגה"ק רבי יהודה אריה ליב אלתר זצ"ל בעל ה'שפת אמת', ובשנת תר"ע בהיותו כבן חמש עשרה, נישא לבת דודו רבי יעקב מאיר בידרמן זצ"ל.
כשפרצה מלחמת העולם השניה, ברח יחד עם אביו מפולין לארץ ישראל, אך כל בני משפחתו הקרובה נרצחו בידי הנאצים ימ"ש.
בשנת תש"ח, לאחר פטירת אביו, נתמנה למלא את מקומו ושיקם את חסידות 'גור', והקימה מעפר לפאר ותפארת, לאחר חורבנה בשנות הזעם.
מלבד חסידות 'גור', עשה רבות לשקם חסידויות נוספות שנכחדו בשואה האיומה, ופעל ללא לאות למען היהדות החרדית בכלל, ביושבו כנשיא 'מועצת גדולי התורה'.
בשבת קודש ר"ח אדר תשל"ז חש ברע, אך משום קדושת השבת סירב להתפנות לבית החולים עד מוצאי שבת. ביום ראשון, ב' באדר נצחו אראלים את המצוקים והלך לבית עולמו.
המוני עמך בית ישראל מכל החוגים והעדות ליוו אותו למנוחת עולמים, ונטמן ב'מערת גור' בהר הזיתים.
* * *
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה ח)
"ועשו לשמי בית קדושה" [רש"י]
פסוק זה עם פירש"י היה שגור על לשונו של הגה"ק בעל ה'בית ישראל' מגור זי"ע, ועל ידו היה מעורר שעתה בזמן שבית המקדש חרב, ואין לנו מקום השראת השכינה, אזי על כל איש ישראל להפוך את ביתו ל'בית קדושה' כלשון רש"י, ושם משרה הקב"ה את שכינתו.
ולא זו בלבד שהאדם עצמו צריך להתקדש, אלא הוא מצווה על קדושת הבית כולו, ואם במידה רעה מצינו (חגיגה טז ב) שקורות ביתו של אדם מעידים עליו, במידה טובה על אחת כמה וכמה, שהרי מידה טובה מרובה.
והוסיף ה'בית ישראל' זי"ע, שסוף הפסוק 'ושכנתי בתוכם' מבטיח, שאם אכן אדם יעשה כן – לקדש עצמו וביתו ל'בית של קדושה' לשמו ית' – אזי הקב"ה מסייע בידו ומשכין שם שכינתו.
* * *
מעשיה נאה על מי שהפך את ביתו קדושה, סיפר העו"ד נפתלי ליפשיץ מחיפה: בימות הקיץ נוהג אני ללמוד בשעת בוקר מוקדמת במרפסת ביתי.
באחד הבקרים, שמעתי דפיקות בדלת תוך כדי לימודי, כשפתחתי את הדלת הופתעתי לראות את פני מרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע, שהיה נופש בחיפה.
"עברתי ברחוב" – אמר לי האדמו"ר – "ושמעתי איך אתה לומד תורה בחשק ובערבות, משך אותי לדעת מי זה האיש שלומד תורה בשעה מוקדמת כזו, לכן עליתי לראות… אני מברך אותך שתמשיך ללמוד תורה בחשק רב!"…
* * *
בתבונה ובחכמה, בשנינות ובפקחות, היה מחזק, מעורר ומעודד את קהל חסידיו ושומעי לקחו לעבודתו ית'.
פעם נכנס אליו זקן אחד ואמר לו, שהוא זוכר את הברית מילה שלו. ענה לו ה'בית ישראל': "הקב"ה הוא זוכר הברית, אתה צריך להיות שומר הברית…".
* * *
בספר 'פאר ישראל' מסופר מפי בעל המעשה, רבי מאיר היינה: "התווכחתי עם אדם חילוני בענייני הישארות הנפש. הלה פקפק במציאות של עולם האמת, עד כדי שהסכים למכור את חלקו לעולם הבא. אכן קניתי ממנו את חלקו לעולם הבא, כאשר המוכר חותם על שטר מכירה עם עדים. לימים נודע לסבתו דבר המכירה, והיא שכנעה אותו לבטלה…
"באתי לפני האדמו"ר מרן ה'בית ישראל' זי"ע ושאלתי כדת מה לעשות? האם להיענות לבקשת ביטול המקח? וכך אמר לי: 'מאיר'ל… מאיר'ל… עולם הבא לא רוכשים בממון… כדי לזכות לעולם הבא צריך לעמול הרבה…'"
* * *
"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ"… (פרשת זכור)
"דבר אחר: לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים" [רש"י].
"זה לעומת זה עשה אלוקים", אמר מרן ה'בית ישראל' זי"ע, "וכמו שעמלק היה המתחיל ברע, ושבר את כל מחיצות הפחד שהיו בין ישראל לעמים, וכך גם דרכו של היצר הרע להסית את האדם לעבירה, אף אחר שבחר בטוב, ועומד כנגדו ומניאו מדרכו הטובה, כך נחשון בן עמינדב היה המתחיל בטוב, והתעלה מעל מציאות הטבע וקפץ לים כמצוות הבורא, וכל העם הלכו אחריו ובחרו בטוב.
"וכבר אמרו חז"ל: 'כל ההתחלות קשות', כי יש בכח ההתחלה להביא אחריה את הפעולה והפועלים לטוב ולמוטב. ואם בדבר רע מצינו בעמלק שיכול אחד לקרר את כולם, מרובה מדה טובה, ובדבר טוב על אחת כמה וכמה, שאדם אחד יכול להתחיל בטוב וכולם יבואו אחריו, כמו שמצינו אצל נחשון בן עמינדב".
***
כשהיה ה'בית ישראל' מדבר על כוחו של היחיד לזכות את הרבים, היה מספר על מרן ה'חפץ חיים זי"ע, שהיה מכתת רגליו לאסוף צדקה עבור ישיבתו ב'ראדין'.
פעם אחת כאשר בא לבית אחד הגבירים, הציע לו הגביר שייתן לו את כל הסכום שהוא מתכוון לאסוף, ולא יצטרך לפנות אנה ואנה ולבטל מלימודו. אך ה'חפץ חיים' סירב להצעתו הנדיבה, ונימק: "המטרה אינה רק הממון עבור הישיבה, אלא זכות עצומה היא להיות ממחזיקי הישיבה ומתומכי התורה המקיימת את העולם, כדאי שאבטל תורתי, כדי שיזכו עוד יהודים במצווה נשגבה זו של החזקת תורה והעמדת העולם…".
* * *
פרק מפואר בתולדות חיי מרן ה'בית ישראל' זי"ע, הוא השפעתו על בחורים שלמדו בישיבות תיכוניות לעבור לישיבות קדושות.
בחורים 'מבקשים' היו מסתופפים בצילו, והיו רואים בו מורם ורבם הרוחני, וכשהיה מזהה אצלם רצון קל לעבור לישיבה קדושה, היה משקיע ומתמסר בכל לב להשלמת המטרה.
בישיבה תיכונית מפורסמת התגבשה קבוצת בחורים שנקשרו מאוד ל'בית ישראל'. חפצה נפשו של המובחר שבחבורה לעבור לישיבה קדושה, אך אביו סירב לכך בכל תוקף.
בצר לו ביקש מה'בית ישראל' שישפיע על אביו שיסכים להעבירו לישיבה קדושה. אך לגודל פליאתו ולאכזבתו, גם כאשר פגש ה'בית ישראל' את אביו, לא שוחח עימו על כך מאומה…
הבחור לא העז לדבר על כך עם ה'בית ישראל', אך לימים הבין את פשר הענין. הוא היה בחור דומיננטי שהשפעתו על חבריו בישיבה התיכונית היתה רבה מאוד. הוא סחף אחריו רבים מחבריו להתחזק בעבודת ה' וביראת שמיים, ואת זאת לא רצה ה'בית ישראל' להפסיד. שווה היה לו להשאירו עוד מעט זמן בישיבה התיכונית, ובלבד שעוד בחורים יתחממו לאורו. ואכן כאשר נוכח ה'בית ישראל' שהשפעתו כבר דלה בקרב הבחורים, שוחח מיד עם אביו, והלה הסכים להעבירו לישיבה קדושה.
* * *
בחור מתחזק שהיה בא רבות אל ה'בית ישראל' מספר: "פעם זכיתי להיות אצלו בשבת בקידוש, לאחר שמזג מכוסו לגביעים קטנים, ניגשתי בתורי לקבל גביע, ולפתע נפל הגביע ארצה, מיהרתי להרימו ושמחתי על שזכיתי לשמשו…
"האדמו"ר הגיב בתנועת ביטול ואמר: 'כאשר גביע נופל לא קורה כלום, אך כאשר אדם נופל זה גרוע…'. וסיים בעברית כשהוא מושיט לי גביע: 'לא תיפול!'…".
* * *
יהודי אמריקאי, נצר למשפחה גוראית, היה פוקד מפעם לפעם את בית האדמו"ר. אמנם הוא לא שכח את מוצאו הגוראי, אך השגותיו ביהדות היו דלות מאוד. הוא שלח את בניו לגימנסיה, ועולם הישיבות היה זר לו לחלוטין.
פעם כתב אותו יהודי ספר תורה, ובסיומו בא אל האדמו"ר לכתיבת אות. למרות שלא היתה דרכו של ה'בית ישראל' לכתוב אות בספר תורה, נענה לבקשתו וכשסיים שאל אותו: "להיכן אתה לוקח את ספר התורה?", "לפלטבוש" – ענה. "וכי אתה מוציא את ספר התורה לחוץ לארץ?" – תמה ה'בית ישראל' – "והלא אסור להוציא ספר תורה לחוץ לארץ…?!".
היהודי טרם התאושש משאלת האדמו"ר, והוא המשיך: "כל יהודי הוא כספר תורה! הוצא את בנך מהגימנסיה ושלח אותו לארץ ישראל, וכך תוכל להוציא את ספר התורה לחוץ לארץ"…
ואכן כך הווה. הבן הגיע לארץ ישראל, ונכנס לישיבה, כשה'בית ישראל' עומד על גביו ואומר לו 'גדל', ודואג לכל צרכיו ברוחניות ובגשמיות, עד שגדל לתלמיד חכם עצום, וספריו מפארים את עולם התורה.
* * *
"פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים"… (זוהר שה"ש פ"ז)
זיו פניו הקדושות של האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור זי"ע, היו מתוחים מאוד ביום הפורים. היה ניכר עליו שהוא בפחד ובאימה, ובפרט בעת עריכת שולחנו הטהור, היה אפשר למשש את ה'יראת אלוקים' באוויר. לעומת זאת בעת עריכת השולחן בערב יום הכיפורים, הייתה שמחה על פניו וישב בשלוה…
פעם שאל אותו אחד ממקורביו לפשר הדבר, לכאורה היה צריך להיות ההיפך הגמור, שהרי יום הפורים הוא עת שמחה, ואילו יום כיפור הוא עת לפחד ולירא מהמשפט ההולך ונחתם?
"בערב יום כיפור" – הסביר לו ה'בית ישראל' נוראות – "כשכולם מצויים באימה וחרדה, ויראת ה' על פניהם, אני יכול להיות שליו ורגוע, כי אווירת יראת שמים שולטת. לעומת זאת ביום הפורים, כאשר הרחוב סואן ורוגש, ואינשי דלא מעלי מנצלים ימים קדושים אלו לשחוק והוללות, ואורבים לצעירי הצאן להחטיאם, כיצד אוכל לשמוח…? הרי הלב מלא דאגה שחלילה לא ייפול אף יהודי ברשתם הרעה…".
* * *
ואכן דאגתו לבחורי ישראל המשתוקקים ל'יראת שמים', לא תמה בדאגה גרידא, הוא היה קשוב לעשרות ומאות הבחורים שהיו מתדפקים על דלתו, ולאו דווקא מחצר חסידות גור, כדי לשאוב יראת שמיים מדמותו ויראתו הפלאית.
מעונו הקדוש ברחוב 'דוד ילין' היה צר מלהכיל את המוני חסידיו ואוהדיו, שהתאוו לשהות במחיצתו בזמן הדלקת נרות חנוכה. ומשכך, הונהג 'תור', כל אחד זכה להיות אצל האדמו"ר רק בלילה אחד.
באחד הלילות הגיע למעמד ההדלקה בחור שלא נמנה על עדת חסיד 'גור', אך היה פוקד רבות את בית האדמו"ר, למלא את ליבו תורה ויראה. למחרת, הופיע שוב אותו בחור וביקש שוב לזכות להיות במחיצת האדמו"ר בזמן ההדלקה. הגבאי שהיה אמון על הסדר, סירב להכניסו והסביר לו בנעימות, כי מי שהיה יום אחד, שוב אינו זכאי להיות יום נוסף…
ה'בית ישראל' ששמע את הדו"ד שהתנהל בין הגבאי והבחור, מיהר לפתוח את הדלת והזמין את הבחור להיכנס לביתו, כשהוא אומר לגבאי: "לעולם אל תסגור את הדלתות בפני הבחורים המבקשים…".
* * *
כיוצא בדבר מספר אחד מגדולי הרבנים: "בשנה אחת בליל יום כיפור אחר תפילת ערבית, הרגשתי חוסר מנוחה, כי הייתי רחוק מאוד מהשגת היום הקדוש, אף אחר עבודת חודש אלול ועשרת ימי תשובה.
"בצר לי פניתי אל מעון הקודש של ה'בית ישראל' מגור זי"ע, וביקשתי להיכנס להתבשם מאורו. הגבאי סירב לבקשתי להיכנס בשעה זו. אך כשהבחין בכך האדמו"ר הורה להכניסני פנימה, וישב עימי שעה ארוכה ונפח בי חיים חדשים, ויום כיפור נשגב היה לי בשנה זו…".
* * *
וכך מספר אחד מראשי הישיבות: "חברי נחלש מאוד ביראת שמיים. מצבו הרוחני התדרדר. הוא עצמו הרגיש בזה, ולא היה נוח לו בזה.
"בחפשו אחר דרכים להתחזק, הצעתי לו שיפנה למרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע. ואכן הוא קיבלו בסבר פנים יפות, ובמשך שבוע שלם היה משוחח עימו יום יום שעה ארוכה.
"אינני יודע מה שח עימו ה'בית ישראל', אך במו עיני ראיתי שהבחור השתנה באותו שבוע מן הקצה אל הקצה…".