ד. ח.

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
161
תודות
699
נקודות
85
סיפר רבי לוי יצחק הורוביץ זצ"ל, האדמו"ר הקודם מבוסטון, שכידוע היה לו קשר חזק וקרוב עם רופאי ועובדי בית החולים שבבוסטון, ומתוך הכרותו עימם היה עוזר הרבה ליהודים שהיו צריכים להגיע לביה"ח.
פעם היה צריך ה'ישועות משה' לעבור טיפול רפואי, והרופאים אמרו שעדיף שהרבי יעבור את הטיפול בביה"ח שבבוסטון. כששמע זאת האדמו"ר מבוסטון נרתם תיכף ודאג שהרבי יקבל את הטיפול המסור והמשובח ביותר.
ביום הטיפול התלווה האדמו"ר מבוסטון לרבי בביה"ח, מתוך דאגה לשלומו, וראה על הרבי שהוא לא רגוע ונראה לחוץ מאוד, שאל הרבי מבוסטון: "וויזניצער רבי, ממה אתם טרודים כ"כ? הרי אין כל מקום לדאגה, סדרנו הכל על הצד היותר טוב, ובעז"ה הטיפול יגמר בכי טוב".
ביטא הרבי את שהעיק על ליבו ואמר: "חוששני שהאחיות שבבית החולים יגעו בי בשעת הטיפול".
הבטיח לו הרבי מבוסטון שישתדל לטפל בבקשתו ולדאוג לקבל את הבטחת הרופאים והנוגעים בדבר שרק גברים יטפלו ברבי. הרבי מבוסטון הלך וטיפל בבקשת הרבי, וכשחזר ובישר לרבי שהצליח לקבל את הבטחת הרופאים, לא היה קץ לשמחתו של הישועות משה.
זיעועכי"א.
(מתוך 'המודיע תורני')
 
עוד כשהיה הרבי גר בת"א והינו צעיר לימים, היה הולך ברחוב בעיניים עצומות כשבנו ובנותיו הקטנים מלווים אותו, פעם בלכתו לישיבה ראה אותו הרבי ה'אביר יעקב' מסאדיגורה זצ"ל, והתבטא: "האברך הזה הנו 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'", כאשר כוונתו לקדושת העיניים שראה בו.
(כידוע עינו גימ' סולם, הרומז לקדושת עיניים).

(מתוך 'המודיע תורני')
 
כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל נולד בי"ג בסיוון שנת תרע"ו בגראסוורדיין שבהונגריה להוריו הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זיע"א והרבנית הצדקנית מרת מרגלית ע"ה, בתו של האדמו"ר הרה"ק רבי זאב מרחמסטריווקא זיע"א.
בילדותו למד תורה ונתחנך על ברכי זקנו הרה"ק בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, אליו היה דבוק וקשור בעבותות של אהבה, ובגיל שמונה עשרה בהיותו עדיין בחור צעיר לימים, נתמנה על ידי אביו בעל ה'אמרי חיים' לכהן כרב בעיירה ווילחוביץ והגלילות – אז בהונגריה, שם היתה קהילה גדולה של חסידי ויז'ניץ.
ביום ב' בניסן תש"ב נשא לאשה את הרבנית מרת לאה אסתר ע"ה, בתו של האדמו"ר רבי חיים מנחם מנדל מדעעש זצ"ל, החתונה נערכה בעיירה דעעש, ביום שישי בערב שבת בהשתתפות מאות מחסידי ויז'ניץ ותושבי העיר ובראשות אדמורי"ם ורבנים, משנפטרה נשא האדמו"ר לאשה את הרבנית הצדקנית מרת שיינדל תליט"א, תבדל לחיים כשהוא אז בן שמונים וחמש.
בשנת תש"ד בפרוץ מלחמת העולם השניה, החליטו בני המשפחה ובסיועם של בני המקום, להימלט על נפשם ולעלות לארץ הקודש, בחודש אדר באותה השנה התחילו את מסע הנדודים, האדמו"ר מויז'ניץ והרבנית לאה אסתר ע"ה ובתם תבדל לחיים כיום הרבנית מסקווירא תבדל לחיים.
בח' באייר חודשיים לאחר מסע הבריחה חצו את הגבול לרומניה דרך היער, ובחסדי השם הגיעו לכפר טאשאד שברומניה, כשבועיים וחצי לאחר מכן – כ"ו באייר עבר אביו האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' זיע"א, גם הוא את הגבול ונפגש עם בנו, יומיים לאחר מכן בכ"ט באייר המשיכו לבוקרשט, ובחודש אב עלו לרכבת לנסיעה לנמל קונסטנצה, משם הפליגו בספינת "מורינה" לחון את עפר ארץ ישראל.
ביום שני כ"ה מנחם-אב תש"ד, שלושה חודשים לאחר הבריחה מציפורני הנאצים, זכה לחונן את עפר הארץ, כשמאות חסידי ויז'ניץ המתינו לקבל את פניהם בתחנת הרכבת בחיפה, עם עלותו לארץ ישראל נתמנה על ידי דודו הרה"ק בעל "דמשק אליעזר" זיע"א, לכהן כראש ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר" ויז'ניץ בתל אביב.
בהמשך סייע בידי אביו להקים את שיכון ויז'ניץ בבני ברק, ובמקביל כיהן כרב ואב"ד שיכון ויז'ניץ בעיר עם פטירת אביו האדמו"ר הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זי"ע ביום ט' ניסן שנת תשל"ב, מונה תחתיו לאדמורו"ת.
מקום מושבו נקבע בשיכון ויז'ניץ בבני ברק, כאשר לצידו מונה אחיו כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ מונסי זצוק"ל לאדמו"ר כשמקום מושבו בעיירה מונסי שבניו יורק.
האדמו"ר היה ידוע כמתמיד ולמדן עצום, התפילות והטישים בשבת וימים טובים היו ידועים בחמימות ובהתלהבות.
במהלך כהונתו הקים האדמו"ר מוסדות תורה וחסד, ישיבות, תלמודי תורה, כוללים, וסמינרים ובתי ספר לבנות בהם מתחנכים למעלה מעשרת אלפים תלמידים ותלמידות.
בין תלמידיו וחסידיו בולטים היום בעולם התורה והחסידות עשרות רבנים ודיינים, ראשי קהילות ומשפיעים שמעבירים את תורתו ומשנתו.
רבינו עלה בסערה השמימה ביום כ' אדר תשע"ב, ומנו"כ באוהל ויזניץ.
גליון מחוברים​
 
זהירות מיוחדת ביום השבת​
בליל שבת קודש, פרשת תולדות תשס״א, אחר השולחן הטהור, כשפנה הרה"ק ה'ישועות משה' מויזניץ זיע"א לצאת את ההיכל בכדי ללכת לביתו, היה שם אחד שנכח שם ודחף וצעק והתרגז. ה'ישועות משה' הסתובב לעברו והדריך אותו ואמר לו: בשבת לא כועסים. הרי יום שבת קודש הוא. והפסיק, והמשיך: אכן, גם ביום שלישי הדבר אסור, והפטיר: אמנם, ביום השבת נדרש ביותר להיזהר בכך.
וביום שבת קודש, פרשת ויקהל-פקודי תשס״ב באשדוד, לאחר התפלה, כשיצא הרה"ק ה'ישועות משה' זיע"א את בית המדרש, ואחד מהנוכחים צעק וכעס, אמר לו שאסור להתרגז בשבת, והפטיר: גם ביום שלישי אסור, אולם בשבת קל וחומר שאסור. והפטיר: קדושת יום השבת אינה נותנת להאדם להתרגז.
(ספיר ויהלום ויקהל ע"ח - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)​
 
הרבי מויז'ניץ היה דייקן מאוד בכל הליכותיו, כולל לבושו שהקפיד שלא יהיה בו שום רבב, וכן על הופעתו החיצונה שיהא מסודר, כל כפתור היה מכופתר כהלכתו ובמקומו.
פעם אחת שם לב אחד החסידים שזה תקופה שהרבי לא סוגר את הכפתור השלישי שבמעילו, וכששאל את הרבי ע"כ, התחמק הרבי באמתלאות שונות. אבל החסיד לא ויתר ושאל אותו שוב ושוב על הדבר עד שפעם אחת הפטיר הרבי: "הרי מובא בחז"ל שרבינו הק' לא הוריד ידו מתחת לחגורו".

(המודיע תורני)
 
סיפר הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א: באחת הפעמים שזכיתי להיכנס אל הקודש פנימה לכ"ק האדמו"ר בעל ה"ישועות משה" מויז'ניץ זצ"ל, ציטטתי בפניו דברי הערכה ששמעתי מפי הגאון הצדיק רבי בנימין זילבר זצ"ל, מגדולי הציבור הליטאי אודות כמה תקנות שהוא תיקן בקריה. לשמע דברי קם הרבי מכיסאו ואמר: "בני יקירי! דע לך, אין לך מושג עד כמה גרמת לי הנאה, הבט וראה כמה צרות ועוגמת נפש מונחים בחדרי, אין אדם המחשב פעמיים טרם מתנה את צרותיו באוזני, אבל א גוט ווארט או דברי עידוד והערכה – מתקשים רוב בני האדם להשמיע".

הוסיף האדמו"ר ואמר: " אהרן, כסבור הנך, שרבי אינו רוצה לשמוע א גוט ווארט, אך אומר אני לך שמילים טובות או שמיעת א גוט ווארט מעודדות ומסייעות לי שאוכל להמשיך לשאת במשא הקשה של הנהגת העדה, להכיל את צרות הכלל".

(מתוך כבודם של ישראל)
 
באחת השנים עת נפוץ בעולם החסידי הניגון "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", שרו הקהל את הניגון לפני רבינו זצוק"ל בסעודה, ומיד היסה אדמו"ר זצוק"ל את הקהל ואמר: "מצוה גדולה להיות בשמחה? היכן כתובה מצוה זו? השמחה אינה מצוה כשלעצמה, אלא כל מצוה צריך לעשות בשמחה דייקא, ובלאו הכי אין קיום המצוה בשלימותה, אך לומר שיש מצוה מיוחדת של שמחה, מנלן?"… ותיכף ומיד המשיכו לשיר ולרנן בנוסח אחר: "שמחה גדולה להיות במצוה תמיד".

(מתוך מאמרו של הר"ר שלמה קליין הי"ו, בטאון "ויזניץ" אדר תשס"ד)
 
בשיחת קדשו של כ"ק רבינו זצוק"ל בסעודה בשנת תשמ"ו דיבר מענין שמחה, וכה אמר: "שמחה היא מדה גבוהה מאד, והיא מצילה את האדם מן העבירה, כי כשאדם בשמחה אינו בא לידי עבירה. שמחה מצילה את האדם מהרבה מדות רעות, מצילה אותו מן הכעס, כי כשהאדם בכעס אינו שמח, וכשהוא שמח אינו כועס, ומה עושה הבע"ד? מבלבל לו להאדם את המוח עם כל מיני דאגות ובעיות, דאס שטימט נישט, י'ענס שטימט נישט [זה לא בסדר וזה לא בסדר], בכדי שלא יהיה בשמחה".

הרה"ח ר' אורי טייטלבוים שעמד סמוך, הרהיב עוז ואמר לכ"ק אדמו"ר זצוק"ל: "דער רבי זאהל זעהן ס'זאהל אלעס שטימען [שהרבי יפעל שהכל יסתדר על צד היותר טוב…], ממילא נוכל להיות בשמחה". נענה לו רבינו: "ווי קען זיין אלעס זאהל שטימען? מאז חטא אדם הראשון נגזר על האדם מיתה, שטימט דאך שוין נישט אלעס… [איך יכול להיות שהכל תמיד יסתדר, הרי מאז חטא אדם הראשון נגזרה מיתה על האדם, וממילא כבר לא יכול להיות שהכל תמיד יסתדר], אלא, שעם כל זה צריך להיות בשמחה!" וכשנתן אח"כ אדמו"ר זצוק"ל שיריים להרה"ח ר' אורי אמר לו: "אורי – עס זאהל אלעס שטימען" [אורי, שהכל יסתדר]…

וכאן פנה אדמו"ר זצוק"ל אל הרה"ח ר' ברוך הופמן ז"ל שהיה בין המסובין ואמר לו: "היודע אתה שכאשר האדם שרוי בשמחה אינו חוטא?"… והוסיף: "אין ווילחוביץ האט דען אלעס געשטומט? מ'האט נישט ג'יהאט אסאך חשבונות אין דער בנק, אין אפי' איינס אויך נישט, ועם כל זאת האט מען זיך געפרייט מיטן באשעפער" [וכי בווילחוביץ – עיירת רבנותו בצעירותו ברומניה – היה הכל מסודר? לא היו להם הרבה חשבונות בבנק, ואפי' אחד לא, ועם כל זה היו שמחים בהקב"ה].

עוד אמר רבינו זצוק"ל בשם זקנו הק' ה'אמרי נועם' זי"ע שמביא בספרו (בפרשת מצורע) בשם הרה"ק מלובלין זי"ע, שהיצה"ר אין תכלית הסתתו את האדם לעבירה משום העבירה עצמה, אלא ביודעו שאחר כל עבירה נעצב האדם על לבו, ולעצבות זו הוא זקוק…

(מתוך מאמרו של הר"ר שלמה קליין הי"ו, בטאון "ויזניץ" אדר תשס"ד)
 
כ"ק מרן אדמו"ר מדזיקוב ויזניץ שליט"א סיפר בתוך בתוך שיחת הדרכה שנשא לאברכים מה ששמע מפי מורו ורבו זכר צדיק וקדוש לברכה:

"כ"ק אדמו"ר (ה'ישועות משה' מויז'ניץ) זי"ע אמר לי פעם בשיחה פרטית – 'הידעת, יתכן שאדם יתן צדקה לרוב, מבלי שיוציא מכיסו ולו פרוטה אחת!'

וסיבר את אזני, שאם אדם שביכולתו לרהט את ביתו או לפזר מעות בשמחות צאצאיו כמנהג העשירים וכד', אך אינו עושה זאת בגין שנותן דעתו על שכנו, ידידו, מכירו, קרובו וכד' – שאינו משופע בממון כמוהו, ויודע שאם ירהט ביתו או ינהג בשאר ענינים כדרך בעלי היכולת, אזי יחקהו הלה, כפי הנהוג בעולם שהאחד מחקה את זולתו, ומסיבה זו גם הוא מתנהג בפשטות – הרי שגמל בזה חסד עם חברו בדרך כבוד, וכמוהו כנתינת צדקה בפועל!

שהרי מה ההבדל אם מסייע ומעניק כסף לזולת, או שמונע ממנו הוצאה מיותרת?".

הוסיף האדמו"ר שליט"א: "דרך ישרה זו נכונה וראויה לאו דוקא כלפי השמחות הנחוגות, אלא נוגעת לכל הליכותיו של האדם, שינהל את אורח חייו בפשטות ובצניעות, כי היא מקור הברכה, ומונעת ממנו 'עין רעה' רח"ל. ואין הכוונה שמעתה ילבש האדם לגופו בגדים בלויים, ויאגור בביתו כלים שבורים ורהיטים מטים לנפול… אלא בעיקר, להמנע מרכישת מוצרים יוקרתיים שמטרתם ותכליתם – ליצור רושם ואותות התפעלות על פני הזולת.

"ואם ישאלוהו לאמר, האם אין לך די כסף לרכוש דברים אלו? – בל יגמגם בלשונו אלא יענה בעוז, 'יש לי ב"ה את הכסף לכך, אך אין לי את הלב לגרום לכאב לשני!', ויחזור ויאמר בבהירות – ברוך ה' אין לי את ההשקפה הפסולה הזו, שאדם יהיה מסוגל לרכוש רהיטים וכלים יוקרתיים ולהוציא על כך הוצאות גדולות, גם במחיר חלישות הדעת והטלת עול בעקיפין על חבריו".

(מתוך 'מאורות')
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון