כסליו ב' כסליו - יומא דהילולא של רבי אהרן קוטלר זצוק"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

את הסיפור שמעתי מאבי מורי, הגאון הגדול רבי אליעזר גולדשמידט זצ"ל, מרביץ תורה ודיין, שהיה בידידות גדולה מאוד עם רבים מגדולי ישראל של אותו הדור.

אבא זצ"ל נולד בליטא, הוא למד בישיבת 'אור ישראל' בסלבודקא, זאת היתה ישיבה לצעירים שפעלה לצד ישיבת 'כנסת ישראל' של הסבא מסלבודקא. כשנפתחה ישיבת חברון בעיה"ק חברון, החליט סבי לחסל את כל העסקים שלו ושל רעייתו שם בליטא, לעלות לארץ הקודש ולהפוך לאברך מן המניין בישיבת חברון. כך הם אכן עשו, הגיעו לחברון והשתקעו בה, אבא היה תלמיד בישיבת חברון מאז שהוקמה בשנת תרפ"ד, ולמד בה עד הטבח הנורא בשנת תרפ"ט, שהביא להעתקה של הישיבה לירושלים.

בחסדי שמים, בני המשפחה ניצלו מהטבח הנורא בתרפ"ט. אבא לקח את המאורעות הללו בצורה קשה מאוד, והחליט לנסוע בחזרה לסלבודקא, שם הוא חזר ללמוד בישיבת 'כנסת ישראל', התחתן שם ולבסוף עלה לארץ יחד עם אמא שלי ועם אחותי הגדולה, שעוד נולדה בעיר דווינסק שם כיהן סבי, אב אמי, כרב הקהילה.

במהלך שהותו בסלבודקא, תקופה שנמשכה כשבע שנים, למד אבי מורי בחברותא עם ה'פחד יצחק', הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, הוא היה מקורב מאוד לגאון רבי אייזיק שר זצ"ל, וזכה לחיבה יתירה אצל הגאון רבי אברהם גרודזינסקי זצ"ל באופן יוצא מן הכלל. שם הוא הכיר עוד כמה וכמה מגדולי הדור שלאחר השואה.

באותה העת הגיע לבקר בישיבה אורח נכבד, הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל. ראש ישיבת סלבודקא, הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, היה דודו של רבי אהרן קוטלר, וממילא הגיע רבי אהרן כדי לבקר את דודו.

המנהג אז היה שבכל פעם שהיה מגיע אדם גדול, היו באים בחורי הישיבות לשוחח עמו בדברי תורה. בימינו לא רואים את זה, אבל אז זה היה מאוד מקובל בהרבה מקומות וגם בסלבודקא.

כשהגיע רבי אהרן קוטלר לבקר בישיבה, התעוררה תכונה בין הבחורים. רבים רצו ללכת ולומר בפניו איזה חידוש שחידשו וכדו', אבל בישיבה נפוצה שמועה שצריכים להיזהר, רבי אהרן היה עילוי חריף מאוד, הוא היה לוחם כאריה את מלחמתה של תורה, ואם מישהו אמר לפניו איזו סברא לא ישרה, הוא לא היה נושא פנים לאיש, והיה יכול לקרוע את ה'ווארט' שלו לגזרים, ולהשאיר את הבחור שבא לדבר איתו מאוכזב מאוד…

קם אבא שלי ואמר לחברים שהוא הולך לומר לרבי אהרן קוטלר 'שטיקל תורה', אם איני טועה הנושא עליו דיבר היה בסוגיא של 'שבח מעשר שני'. כולם הזהירו את אבא ואמרו לו "תיזהר, רבי אהרן קוטלר חריף מאוד, הוא יראה לך שכל ה'שטיקל תורה' שלך לא מתחיל ולא נגמר…".

אבל אבא היה בטוח בעצמו, והרגיש שהוא יודע מה יש בפיו לומר ואדרבה, אם רבי אהרן קוטלר רוצה להפריך את דבריו, הוא רוצה לדעת איזו פירכה יש למצוא עליהם.

ניגש אבי לרבי אהרן קוטלר, עמדו שם קבוצה של בחורים, כל אחד ואחד מהם היה תלמיד חכם מופלג בפני עצמו, וכל אחד בתורו אמר את הפלפול שלו בפני רבי אהרן, שלא פעם היה עוצר את הבחור ודוחה את דבריו על הסף, או מקשה עליו קושיא עצומה וכדו'. גם תורו של אבי הגיע בסופו של דבר, הוא אמר את כל הפלפול שלו מתחילתו ועד סופו, ורבי אהרן ישב והקשיב בשתיקה, לא התערב ולא אמר מילה.

אבא סיים להרצות את דבריו, נפרד מרבי אהרן קוטלר וחזר לחברים שהפחידו אותו כל כך: "אתם רואים", אמר להם, "זה לא היה כזה מפחיד. הצלחתי ב"ה ורבי אהרן לא קרע את הפלפול שלי לגזרים…".

**

עברו ימים, חלפו שנים, אבי מורי התחתן והקים את ביתו בעיר דווינסק, על יד בית חמיו, אב אמי, שהיה בנו של הסבא מסלבודקא, וכיהן ברבנות בדווינסק.

בשמי אירופה נקשרו אז ענני מלחמה, אבא שלי יכול היה לעלות לארץ כי היה לו דרכון מנדטורי, כתושב חוקי בארץ ישראל שרק נסע ללמוד באירופה והתחתן שם. אבל לאמא שלי לא היתה אשרת עליה, וגם לא לאחותי הגדולה שהיתה אז תינוקת קטנה.

אבא נסע מדווינסק לריגה, לבקש אישור לצאת מהמדינה. אבל השלטון הרוסי סירב, לא נתנו אישור לאזרחים מקומיים לצאת. אמרו לו "אתה יכול לנסוע כי יש לך, אתה נתין בריטי, אבל האשה והבת יישארו כאן…".

למחרת הוא נסע שוב לריגה, ושב על אותה הבקשה, וכך הוא היה בא יום יום, עומד בתור ומתחנן שייתנו לו אישור להוציא את אשתו ובתו.

פעם אחת, הפקידה עשתה איזו טעות, ורשמה ברשימה של השמות של מבקשי אשרת היציאה, את השמות של אמי ואחותי על השם של אבי, כך שזה היה נראה כאילו יש להן אישור, וזאת למרות שבעל פה נאמר לו שהבקשה נדחתה, כמו בכל הימים הקודמים.

הוא חזר מהר הביתה לדווינסק, והודיע לשווער שלו, סבא שלי, שהוא יוצא עכשיו מהמדינה בדרכו לארץ ישראל. הוא לא מחכה אפילו לא יום אחד. הוא ביקש מאמא שלי שתארוז מה שאפשר ויוצאים מהר לדרך לפני שהתוקף של הרשימה היומית יתפוגג למחרת, וברשימה החדשה יתקנו את הטעות. הם נפרדו בחיפזון ומיהרו לצאת לגבול, וב"ה הצליחו להינצל מאימת המלחמה, כך עלו אבי, אמי ואחותי לארץ הקודש, והתאחדו מחדש עם משפחתו של אבי שכבר היו כאן קודם לכן.

בינתיים עבר עליהם מה שעבר, אבא הקים ובנה את ישיבת סלבודקא בבני ברק, לאחר מכן רצה לעבור להתגורר בפתח תקוה, מרן החזון איש זצ"ל ביקש שיישאר לגור לידו, כי היו לו תוכניות עבורו ובהמשך שלח אותו לכהן כדיין בבית הדין. 15 שנים כיהן אבי כדיין בבית הדין בתל אביב, ולאחר מכן עוד 15 שנים כדיין בבית הדין הגדול של הרבנות בירושלים, יחד עם מרן הגרי"ש אלישיב, ושאר גדולי עולם שכיהנו שם בדיינות.

אחד הדיינים בבית הדין, היה ידידו משכבר הימים, הגאון רבי יצחק מאיר בן-מנחם זצ"ל, שהיה חתנו של מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.

ביום מן הימים כמדומני שהיה זה בשנת תשי"ג, הגיע אבי מורי לבקר את חברו רבי יצחק מאיר, שהתגורר בדירה סמוכה לדירתו של חמיו הגרא"ז מלצר. אבא היה מבקר אצלו הרבה, ובאותו הפעם שהוא בא לבקר את רבי יצחק מאיר בן מנחם, בדיוק הגיע גם הגאון רבי אהרן קוטלר לבקר את הגרא"ז מלצר שהיה אז בערוב ימיו.

אמרו לרבי אהרן קוטלר שהאברך הזה שמגיע לתת לו שלום, זה גולדשמידט… רבי אהרן מיד זיהה אותו: "לפני 20 שנה פגשתי אותך בסלבודקא", אמר רבי אהרן לאבי מורי, "אתה אמרת לי אז 'שטיקל תורה'"…

"אבי מאוד התרגש שרבי אהרן קוטלר זוכר אותו, אבל רבי אהרן לא עצר כאן. הוא חזר והרצה בפני אביו את כל הפלפול שהוא עצמו אמר לפני 20 שנה… "אתה טענת כך וכך", אמר לאבי, "ואז הקשית את השאלה הזאת, לאחר מכן ענית תירוץ, דווקא תירוץ מאוד טוב זה היה… אבל הבאת תוס' שלכאורה אומר אחרת מזה, ואז יישבת את הסתירה כך וכך…".

אבא שלי נדהם. 20 שנה חלפו, ורבי אהרן זוכר מה אמר לו בחור אחד מני רבים, איזו גאונות עצומה! הוא זוכר הכל גם אחרי 20 שנה, ולא היו אלו 20 שנה שקטות ושלוות, בשנים הללו התחוללה מלחמת העולם השניה, רבי אהרן התמודד עם גזירות קשות ונוראות, הישיבה גלתה גולה אחר גולה עד שנסגרה על ידי הקומוניסטים, הוא התגלגל לסיביר, ברח ליפן, היגר ממנה לארה"ב היה חבר בוועד ההצלה העולמי, פעל ללא ליאות להצלת בחורי ישיבות, הקים את ישיבת 'בית מדרש עליון' בלייקווד, וכל זה לא השכיח ממנו כלום! אפילו לא את ה'שטיקל תורה' ששמע מפיו של בחור צעיר בסלבודקא, כמו עוד עשרות 'שטיקלאך תורה' ששמע באותה הזדמנות מעשרות בחורים אחרים…

רבי אהרן שאל את אבי באידיש "וואס טוט איהר היינט", מה אתה עושה היום? השיב לו אבי מורי שהוא משמש כדיין בבית הדין.

רבי אהרן הסתכל עליו באכזבה מסוימת ושאל אותו בנימה תובענית: "פאר וואס האסטו אפ געלוסט לערנען?" – מדוע עזבת את לימוד התורה?…

אבל אבא שלי הרי היה תלמיד חכם מופלג, הוא לא נשאר חייב, והשיב מיני וביה שהגמרא אומרת ש'דין כתורה', כלומר לדון דינים בבית הדין זה כמו ללמוד תורה, ואם כן הוא לא עזב את לימוד התורה, הוא דן בבית הדין.

אמר לו רבי אהרן זצ"ל: "כתורה", והדגיש את כף הדמיון. במילה אחת הוא בעצם אמר לו שלדון דינים בבית הדין של כמו ללמוד תורה, אבל ללמוד תורה זה חשוב יותר! (רבי אברהם גולדשמידט - הרב אליעזר רוט)

 

[אחד יחיד]

אחד מאדירי התורה בדורות האחרונים, שהרגישו בו ביתר שאת את אש התורה הבוערת בקרבו, ותורתו הייתה נאמרת מתוך שלהבת אש קדושה וטהורה, היה רבן ומאורן של ישראל, מרן הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת ליקווד. אש התורה ואש הדביקות בנותן התורה לא כבתה ולא דעכה אצל רבי אהרון מיום עמדו על דעתו ועד יומו האחרון, בבחינת "אש תמיד תוקד… לא תכבה". כל מי שזכה לראות את רבי אהרון מתייגע בתורה, משוחח בלימוד עם תלמידים או מוסר שיעורים בישיבה – ראה למול עיניו שלהבת חיה ומחזה מרומם ונשגב, כמעין נתינת התורה בסיני.

סערת רוחו התמידית בתורה, סחפה אל חיקה מאות רבות מבני הגולה, ואף את הרחוקים והמנוכרים מדת; ובלהט אש אהבת התורה שיקדה בו, הקים עולה של תורה, ובעשר אצבעות בנה את 'עולם התורה' באמריקה, כשליח ההשגחה העליונה להפוך את פניה מקצה לקצה. בביתי ישנו גזיר עיתון שהודפס ביום שלמחרת פטירתו של רבי אהרון. כתב העיתון מדווח בהרחבה ובהתפעלות מיוחדת על כך, שרבי אהרון הצליח להקים באמריקה ישיבה גדולה וכולל אברכים המונים כמה מאות לומדים! הדבר היה לפלא, שכן תופעה כזו לא הייתה מוכרת עד שהגיע רבי אהרון לאמריקה.

זקני, מורנו הרב יעקב רוזנהיים זצ"ל, עבר מגרמניה לאנגליה, כיון שנודע לו שהוכנס שמו ברשימה השחורה של הנאצים, ובסביבות שנת ה'ת"ש היגר לארצות הברית. בתקופה הקצרה בה התגורר רבי יעקב באנגליה, הגיע לשם רבי אהרון לשם גיוס כספים לישיבתו, ישיבת קלצק. בזמן ביקורו התקיימה אספה של מועצת גדולי התורה בביתו של רבי יעקב, ובאספה השתתף גם רבי אהרון.

אמי מורתי ע"ה, שהייתה אז ילדה, זכתה לשהות במקום ולחזות בזיו פניהם של גדולי הדור. היא ספרה על מחזה שהותיר בה חותם עמוק:

עד שנפתחה האספה, שוחח רבי אהרון בלמוד עם הרבנים הנוכחים במקום. לפתע התלהטו הרוחות, כאשר שמע רבי אהרון סברא מסויימת שלא מצאה חן בעיניו. ויכוח עז פרץ בין הלומדים, כשרבי אהרון, מרוב להט דיבורו, הכה בחוזקה על השולחן. המכה גרמה לנפילתן של כל צלחות הפורצלן היוקרתיות שהכינה הסבתא – הרבנית רוזנהיים – לכבוד המאורע, ובקול רעש גדול התנפצו על הרצפה…

'אוריתא קא מרתחא ביה'! (אוצרותיהם אמלא)

 

[אחד יחיד]

שמעתי מהגאון רבי חיים לאער שליט"א, ראש ישיבת קמניץ לצעירים, מחשובי תלמידיו של רבי אהרון, עובדא מופלאה על להט אש התורה שלו:

בהזדמנות מסויימת, עמד על הפרק ביהדות החרדית בארצות הברית, דיון ציבורי דחוף ביותר שגבל בפיקוח נפש. לצורך כך, בקש מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה ודעת', להיוועד בדחיפות עם רעו וידידו רבי אהרון ולהיוועץ עמו בעניין.

רבי אהרון השיב בשלילה לבקשתו של רבי יעקב, שכן באותו היום היה בדעתו להכין את ה'שיעור כללי', אותו היה אמור למסור בהיכל הישיבה. על הכנת השיעור היה שוקד רבי אהרון שעות רבות, בכל כוחו ומאודו, בעמל וביזע. שעוריו נחקקו עלי ספר בסדרת הספרים 'משנת רבי אהרון', שכל המעיין בהם נוכח ברמת ההיקף, החריפות והעומק הטמונים בשיעוריו.

רבי יעקב דחק בו כי העניין אינו סובל דיחוי, ואף גובל בפיקוח נפש, אולם רבי אהרון נשאר איתן בדעתו ולא הסכים להיפגש. "מה אעשה, אני צריך להכין את השיעור!", השיב. רבי יעקב, שהיה מטבעו אדם עדין וננוח, שאל באופן רגוע: "הרי את השיעור שלכם מבינים רק מתי מעט של בחורים, בעוד על הפרק עומד עניין חשוב, שהוא הצלה לכלל היהדות החרדית!".

במענה לשאלה, השיב רבי אהרון: "הן אמת שאת השיעור שלי מבינים רק מספר מצומצם של בחורים, אבל את ה'אש' בשיעור כלם רואים! את ה'אש' של השיעור אי אפשר לבטל!"…

ואכן, סיפר אחד מנכדיו של רבי אהרון, כי פעם אחת קרה באמצע השיעור שכבה פתאום אור החשמל בבית המדרש, והשתררה אפלולית בהיכל. על רקע החשכה היטיבו שומעי לקחו לראות באותו רגע 'כי קרן עור פניו' של רבי אהרון, ופניו זורחות כשמש בצהרים, עד כי בקושי רב אצרו כוח מלהסתכל לעברו!…

הגאון רבי יהושע חזן זצ"ל, ספר לי שהוא זכה להקשיב לשיעור של רבי אהרון אותו מסר בישיבת 'עץ חיים', בנוכחות חמיו, ראש הישיבה מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. "אני אמנם לצערי לא הבנתי הרבה", אמר לי רבי יהושע, "אבל הספיק לי לראות את פניהם של גדולי התורה שנכחו שם שכן הבינו. רבי חיים שמואלביץ, רבי נחום פרצוביץ, ועוד גדולי תורה – כיצד צהבו פניהם, עיניהם ברקו וכל הווייתם קרנה אושר…" (מתוך 'אוצרותיהם אמלא')

 

[אחד יחיד]

הגה"צ רבי נתן מאיר וואכטפויגל זצ״ל אמר: שמעתי מרבי אהרון קוטלר זצ״ל שיש לו קבלה מה'חפץ חיים', שהמלחמה האחרונה תהיה אתחלתא דגאולה, ובן תורה אמיתי שמובדל ומנותק מן הגויים אין עליו שום שליטה.

וכעין זה אמר המשגיח שיש לו קבלה איש מפי איש מרבי יהושע לייב דיסקין, השרף מבריסק זצ״ל, ״שבמלחמה האחרונה קודם ביאת המשיח כל הערליכער יידען ינצלו״, ומה הפירוש ״ערליכער יידען"? זה מי שמובדל מן העמים!

וביאר שם, דהיינו שלא מדובר כאן על להיות אחד מל״ו צדיקים, אלא כל מי שמובדל מחוקות העמים, ואין לו שייכות עם התרבות שלהם ואופנת הלבוש שלהם, ועם העיתונים שלהם, והמוזיקה והספרים שלהם וכדומה, והוא מנותק מהם – אז אומר עליו הקב״ה ״אתה שלי!״ והוא נמצא ברשות אחרת ואין שום שליטה עליו.

('לקט רשימות', חנוכה, הובא בגיליון 'שבת אורה' חוקת תשע"ט)

 

[אחד יחיד]

ב' כסליו - יום ההילולא של רבי אהרן קוטלר זצוק"ל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il