כסליו כ"ד כסליו - יומא דהילולא של הרב שטיינמן זצוק"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

המעשה דלהלן אירע עם ילד בן תשע הרגיש לגלוטן. מעולם לא היו לו בעיות אכילה, תמיד אכל מה שמותר וטוב לו. אולם יום אחד חזר הילד מתלמוד התורה והודיע שהוא מסרב לשמור על הדיאטה. "אני רוצה עוגיות ופיצה!" הכריז. לא הועילו תחנוני ההורים… וכשאין מוצא ואין ברירה, פונים לשאול באורים ותומים. יצאו ההורים יחד עם בנם לבני ברק, לביתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל. סיפרו לו כי הילד סובל מציליאק אולם מסרב לשמור על הדיאטה המומלצת.

ראש הישיבה, ששמר אף הוא על דיאטה קפדנית ונטולת גלוטן, הישיר מבט לעבר הילדון ושאל אותו: "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" ענה הילד: "אני רוצה להיות גדול הדור". הרב לא חייך ולא צחק. הוא שמע היטב את תשובת הילד, הנהן בראשו ואמר: "תדע לך, שהיום קשה מאוד להיות 'גדול'. יש לילדים של היום כל כך הרבה דברים טובים ודברים יפים. כל מה שילד רוצה הוא מקבל מיד! אבל בשביל להיות 'גדול', בשביל לצמוח באמת, צריך לדעת לומר "לא". צריך לדעת לסרב להצעות ולפיתויים".

כך אמר הרב שטיינמן, ואז החזיק בכף ידו של הילד ואמר: "אני חושב שאם יהיה מישהו שיצמח להיות 'גדול' אמיתי, הוא יהיה דווקא ילד שסובל מציליאק או סוכרת או דבר דומה. אני חושב שדווקא ילד שיודע לומר 'לא' ומתאפק ועובד על יצרו יוכל לגדול באמת". כך אמר הרב ובירך את הילד בברכה חמה ולבבית.

הילד שמע את הדברים, חייך באושר ויצא החוצה עם חיוך מנצח. "ומה עם הגלוטן?" שאלה האם הנרגשת, אך הילד ענה בפשטות: "אני לא אגע בגלוטן בחיים! הראש ישיבה אמר שכך מתאמנים והופכים להיות 'גדולים'".

(כאיל תערוג וארא תשע"ח)

 

[אחד יחיד]

לפני כ-15 שנה [תש"ס] הגיעו אנשים לרבינו והביאו לו סלע גדול מהר סיני. אותם אנשים היו אז רחוקים מתורה ומצוות ומתוקף תפקידם בצבא הגיעו להר סיני ושם נתקלו בפלא האבן. ראו סלע (סלע גרניט חזק כהסוג שעושים ממנו שיש למטבח) שעליו מצוייר כעין שיח, וראו ששוברים ושוברים אותו ובכל פעם ששוברים נשאר צורת השיח. כשביררו את הדבר התברר להם שהם לא הראשונים שנתקלו בתופעה, זה דבר ידוע, ויתירה מזאת, לא נודע הדבר רק בימינו אלא כתוב בספרים כבר לפני מאות שנים.

אגב, מאוחר יותר סיפר ר' ישראל פרידמן שיח' על שכנו ר' נפתלי טייק שיח' מפתח תקוה, שעשה מחקר על האבן וכתב ספר על כך ושלח את האבן [את סלע הגרניט שעליו ציור הסנה] לאוניברסיטה העברית, ששם יש מיקרוסקופ אטומי, ושם בחנו את הסלע וגילו שגם באטומים שלו מצויר ציור הסנה. ועוד התברר שאין שום מקום בעולם שיש תופעה כזו [יש בעולם מקומות שיש כעין ציור חיצוני על האבנים, ונובע הדבר מחום אדיר שממיס חומר מתכתי בשם 'מנגן', שמהחום נדחס ומצייר מבחוץ על הגרניט. אבל אין שום מקום בעולם שהדבר ממש בתוך האבן. אין מקום שכאשר שוברים ושוברים כפי שיבואר לקמן, חוזר הדבר. רק כאן בהר סיני].

התפעלו אותם אנשים רחוקים והחליטו לעשות מעשה. סיכמו עם ממשלת מצרים ועשו חוזי מסחר שיאפשרו להם לשווק את האבן מחוץ לגבולות מצרים [מובן שחוץ מהתפעלותם מהזכר שהשאיר הקב"ה רצו להרוויח רווח ממוני, ולמעשה להרוויח מסתבר שלא הרוויחו מכל מיני סיבות שאין כאן המקום להזכירם].

אחד ממשפחתם של אותם אנשים למד בשיעור של רבינו, ושלחו איתו סלע גדול בגודל של כשלשה אגרופים שבור לשנים או שלשה חלקים, כך שניכר שצורת השיח – צורת הסנה נשארת גם אחרי ששוברים את האבן.

כשהגישו את האבן לרבינו שמח מאד, וסיפר שלפני הרבה שנים אחרי מלחמת ששת הימים, היה אחד נוסע עם טנדר ומביא אבנים כאלו ומוכרן בבני ברק, וכבר שנים נפסק הדבר, ושנים רבות לא ראה מרן את האבן. והיה ויכוח ממוני, רבינו דרש לשלם על האבן והם טענו שזכות היא עבורם שיהיה לרבינו האבן, ולא ויתר להם ושילם.

בהמשך הביאו התלמידים קמיה ממה שכתבו הראשונים והאחרונים בענין:

בפרקי דר' אליעזר [פרק מ"א], ובאבן עזרא [שמות ג' ב'], בחזקוני [שמות ג' א'] וברבינו בחיי [שמות ג' א'] מובא, שהר סיני הוא במקום שבו היה הסנה ועל שמו הוא נקרא הר סיני, על שם מעשה הסנה עי"ש.

המגלה עמוקות פרשת שמות כתב וז"ל: "בפירוש קארקאש של מורה נבוכים, איתא התם שעל אבנים המסבבים את הר סיני יש בהם צורת סנה. אם חוצבים כל אבן לחתיכות, על כל חתיכה תמצא צורת אילן סנה…"

ורבי יעקב עמדין בספרו בירת מגדל עוז בפרק בית המידות … ציטט את מש"כ הרב משה הנרבוני המפרש למורה נבוכים להרמב"ם [אחד מהראשונים מלפני כ-700 שנה] וז"ל: "דע כי הר סיני העידו עליו כי האבנים הנמצאים בו יצמיד עליהם הסנה, ולכן נקרא ההר ההוא סיני על שם הסנה וגו'. ואחד מנכבדי ברצלונה מבני בן חסדאי הביא עמו מן האבנים ההם, וראיתי בו הסנה מציור [מצויר] בתכלית הציור, והציור ציור א-לוהי. ושברתי האבן לחצאים ונגלה הסנה בכל חלק, וחלקתי אותו החלק לחצאים ונמצא הסנה מציור [מצויר] בשטח כל חלק בפנימיותו. וכן פעמים רבות, עד שהיו החלקים כדמות בוטנים ועדיין הסנה בהם. ונפלאתי על זה, ע"כ. וכן כתב האפודי ז"ל".

והוסיף היעב"ץ על דבריו וז"ל: "וראיתי א' מאבני ההר הזה שהיה מציור מצויר בו הסנה בתכלית ציור א-להי בגוון מתחלף לגוון האבן, וחלקתי האבן ההוא לחלקים רבים ונראה בכל אחד ואחד צורת הסנה". וכן כתב בעל הלבושי שרד בספרו ערבי נחל פרשת שמות וז"ל: "ונודע שצורת סנה נראה בכל אבני ההר ההוא, הר סיני, והועד עליו דבר פלא שאבן מהר סיני יש בו צורת הסנה, ואם ישבר האבן לשנים יש בכל אחד צורת סנה קטן מבראשונה. ואם ישבר לרבבה יש בכל חלק צורת סנה קטן מאוד כפי גודל חלק האבן, אבל סנה שלם נמצא בו".

וכתב הגאון הגדול רבי משה פיינשטיין זצ"ל וז"ל: "…הביא איתו חתיכות קטנות מאבני הר סיני אשר בעל הערבי נחל והמגלה עמוקות והר' יעקב עמדין מעידין איך שעל כל חתיכת אבן אפילו קטנה מצויר צורת הסנה שנראה בו למרע"ה. והוא ענין חיזוק האמונה, אף שאנו עם ישראל ויראי השי"ת אין לנו צורך בזה כי מאמינים באמונה שלימה בהשי"ת ובתורתו הקדושה באמונה פשוטה וטהורה, עם כל זה ענין גדול הוא לחזק אלו נכשלים הם. וע"ז באתי חתום בכ"ה בטבת שנת תשל"ט בנוא יארק. נאם משה פיינשטיין".

לאחר מכן שם רבינו את האבן על שולחנו והראה כמעט לכל מי שנכנס לחדרו את מה שהשאיר הקב"ה בעולמו זכר לחזק האמונה. לאחר זמן שמו את האבן בארון ומידי פעם היה מבקש רבינו עפ"י הצורך להוציאה להראותה לפי נסיבות הענין שהיה. ורבות מהפעמים היה זה בשיעור חומש, שם נגעו הרבה בענייני אמונה.

פעם אחת לפני כניסת שבת ראה אחד התלמידים במדרש שלסנה יש חמש עלים, וז"ל המדרש: דבר אחר, מתוך הסנה, רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר, כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש מהן שתים או שלש. הדס עושה שלש, שנקרא (ויקרא כ"ג מ') עץ עבת. אבל הסנה יש לו חמש עלין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב, ובזכותך, ובזכות אהרן (שמות רבה שמות פרשה ב).

הוא התקשר להרה"ג ר' נח שטיינמן שליט"א נכדו הנאמן והמסור של רבינו, והוא סיפר זאת לרבינו. ורבינו מלהט הקודש וביקוש האמת שאל כמה זמן נשאר עד השקיעה – רבינו אוחז שאבן זו היא מוקצה בשבת – וכשראה שנותרו עוד כמה דקות [כמה דקות ל-35 דקות לפני השקיעה שזה הזמן בו נוהג רבינו להדליק נרות שבת] הביא רבי נח זכוכית מגדלת ענקית שהיתה בבית רבינו לבדוק הדבר על האבן [חלק מבדי הענפים מטושטשים, ובאלו הברורים רואים 5 עלים] והספיק מרן לפני שבת לשמוח בזה שראה את מה שהביא המדרש באותה האבן.

שנים אח"כ, האברך החשוב ריי"ס שליט"א הכין תושבת מעץ וכתב עליה אבן מהר סיני – השם שנוהג רבינו לקרוא לאבן זו, וייחד שם מקום לחלקי האבן ולשברים הקטנים שנשברו ממנה ושם אותם. ושמח רבינו בכך וביקש לשים את התושבת עם האבנים במדף בתוך הארון הנעול שבחדרו וכך שמורה האבן בארונו של רבינו עד היום.

(מזקנים אתבונן אמונה וביטחון ב' עמ' 111)

 

[אחד יחיד]

שמעתי סיפור מבעל המעשה, אברך שהיה עם מרן הגראי"ל זצ"ל בנסיעה בברזיל. אחרי ההמראה ניגש ראש הדיילים למרן זצ"ל ואומר לו שכאן זה מטוס מאד מיוחד, זו מחלקה מאד מיוחדת, והוא ראש הדיילים, ובטיסות כאלה שנוסעים בדרך כלל ראשי ממשלה ונשיאים עם פמליותיהם, אז מתוקף תפקידו כראש הדיילים הוא תמיד ניגש לדבר עם ה'קודקוד', האישיות החשובה ביותר בטיסה, ולכן עכשיו הוא ניגש לרב…

והוא אומר לו: "שהרב ידע שזו לא סתם טיסה, זו טיסה מפנקת. יש כאן את כל פינוקי העולם. כל מה שהרב רוצה. הרב רוצה לחם מלא? לחם חסר? עוגיות כאלה או עוגיות כאלה… כל הפירות שהרב רוצה מכל המדינות יש פה. את כל הסוגי ויסקי שהרב רוצה"…

ויסקי… מרן לא שתה אפילו קפה ותה, רק מים. הוא לא עשה 'מזונות' ששים שנה. וכאן שואלים אותו איזה ויסקי הוא מעדיף… איזה פינוק הרב רוצה?…

ומרן אומר לו: "תן לי עשר דקות לחשוב על איזה פינוק"…

התפוצצנו מצחוק. האדם הזה לא אוכל כלום, מסתגף, אוכל שלושה תפו"א וגזר ליום, עשרות שנים אותו דבר. נוטל ידיים רק בשבת, לא שתה תה ולא קפה מעולם. והוא אומר 'תן לי עשר דקות לחשוב על איזה פינוק'…

אבל הדייל ההוא היה יקה. אחרי עשר דקות מגיע.

"הרב חשב?"

– "כן, כן".

"הרב רוצה פינוק?"

"כן".

ומרן אומר: "תראה, אנחנו התפללנו מנחה פה בברזיל, בסאו פאולו, אבל בשחרית נתפלל בעז"ה בא"י. אנחנו רוצים להתפלל ערבית. ולהתפלל ערבית במטוס, אתה יודע, מטוס זז, יש כיסי אויר בסוף שמה, זה לא כזה נח. אם אתה רוצה לפנק אותי, אז שהמטוס ינחת עשרים דקות, נתפלל ערבית ונמריא בחזרה".

והדייל אומר: "הרב, קיבלת!"…

קיבלת ערבית מפנקת!

נחתנו עוד לפני הלילה באיים הקנריים, ליד ספרד. אומרים שהנוף שם עולמי. מספר האברך: "אנחנו כולנו היינו עסוקים להסתכל בנוף, הרב היה שקוע בתוך הגמרא. נחתנו, קיבלנו איזה חדר, התפללנו עשרים דקות ערבית וחזרנו. אחרי עשר דקות המטוס המריא בחזרה.

"שאלתי אחר כך את ראש הדיילים כמה העלות של הנחיתה וההמראה הזו, והוא אמר לי – חמש עשרה אלף דולר!".

מעריב ששווה חמש עשרה אלף דולר! הרב שטיינמן לא ידע מזה כמובן.

אבל מה מעניין אותו? – איך להודות להקב"ה קצת יותר. קצת יותר עם נשמה, קצת יותר עם לב. זה מה שעמד לו בראש. להודות להקב"ה עם כל הלב. (הרב יעקב שיש)

 

[אחד יחיד]

סיפר מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בשם הרב פרידמן זצ"ל מפתח תקוה, שכאשר היתה בתו בסיביר, כבת שש עשרה, הכריחוה להבעיר את העצים ביום כפור, והיתה בוכה האיך אדליק אש ביום כפור…

ולפתע הופיע נכרי אחד ושאל: "למה את בוכה?", אמרה לו שצריכה להדליק אש ואסור לה. מיד הדליק את האש והלך.

אח"כ סיפרה את הדברים לאביה, ואמרה לו: "טאטע, ס'איז דאך זיכער געווען אליהו הנביא, אבער אליהו הנביא צינדט אן א פייער יום כפור?"… [- אבא, הרי בוודאי זה היה אליהו הנביא, אבל וכי אליהו הנביא מדליק אש ביום כפור?!…] תמימות טהורה של בת ישראל.

(כאיל תערוג)

 

[אחד יחיד]

אני רוצה לשתף את הציבור בחוויה אישית: לפני קרוב ל-30 שנה, נכנסתי לראש הישיבה מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, בער"ח אלול, וביקשתי צידה לדרך לפני כניסתי לישיבה הגדולה.

אמר לי מרן זצ"ל: "לכל בחור ישיבה יש את כל האפשרויות לגדול ולצמוח בתורה. אבל יש שלושה דברים שהורגים אותנו ולא נותנים לנו לגדול: הקנאה התאווה והכבוד".

אבל, שאלתי את ראש הישיבה, מצד אחד הוא בעצמו אמר לי שאין להסתכל על אחרים כדי שלא נגיע לקנאה לתאווה ולכבוד, ומצד שני, הרי דווקא על ידי ההסתכלות באחרים אפשר לשאוב יראת שמים.

התשובה שלו היתה שכל אחד צריך לאמוד את דעתו בעניין בקביעות, ולראות אם ההסתכלות באחרים מוסיפה לו יראת שמים, או שהיא חלילה מכניסה בלבו קנאה כזאת שגורמת לו לקוות שהשני יצליח פחות כדי שהוא יצליח יותר ממנו – "ואם אתה רואה שהקנאה מתחילה להיכנס ללב, אזי יש לברוח מההסתכלות הזאת על אחרים כמו מפני אש!".

שמעתי מפיו של ראש ישיבת חברון, הגאון רבי דוד כהן שליט"א, שפעם אחת כשיצא מישיבה של מועצת גדולי התורה, ראה כשמרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל פוגש את ראש ישיבת סלבודקא מרן הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א, ושאל אותו: "מה אתה? האם אתה משה או שאתה הלל?". והסביר, שמשה רבינו הוא מוסר התורה והלל התנא היה עניו גדול כידוע, והסביר שנראה שבלי ענווה אי אפשר להגיע לתורה. וסיים מרן זצ"ל בפנותו למרן ראש ישיבת סלבודקא יבלחט"א: "שמך נאה לך ואתה נאה לשמך". (רבי יהושע מישקובסקי)

 

[אחד יחיד]

בקיץ אחד הוזמן מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל למחנה בני תורה כדי לדרוש לפני הבחורים. תוך כדי הנסיעה בכביש החוף קיבלו הודעה שעל התכנית להתעכב מעט, כי הבחורים עדיין אינם מוכנים, ויש להמתין זמן מה. ההודעה נתקבלה כאשר מרן ומלויו היו באזור הקרוב לחוף הים והתעורר רעיון שזו הזדמנות להמתין תוך כדי ישיבה על שפת הים, כאשר שאיפת האויר הצח ודאי תועיל מאד לבריאותו של רבנו שכמעט ואינו יוצא מפתח ביתו.

וממחשבה למעשה עצרו בסמוך לים וסייעו למרן ללכת לכיוון הים. כאשר הגיעו לשפת הים בירך רבנו בכוונה גדולה ברכת עושה מעשה בראשית, התבונן ואמר: "חושבים אתם שצונאמי יכול לקרות רק במקומות רחוקים? לא ולא! גם כאן מסוגל להיות צונאמי בכל רגע, אך הקב"ה הוא שקבע לים גבול ואמר לו שלא יציף את העולם, והוא עושה דבר ה'… פלא פלאות". כך במשך שבע דקות המשיך ודיבר על פלאי הבריאה הללו, ועל השגחת ה' בעולם.

מיד לאחר מכן הסתובב רבנו והחל לחזור לכיוון המכונית. בני לווייתו פנו אליו ואמרו: "יש עוד זמן רב עד הדרשה, הבאנו כסא ואפשר לנוח קצת". אך רבנו השיב: "כבר יצאנו חובת ה'דאצ'ה'. זה כבר מתחיל להיות יותר מדי עולם הזה… נחזור לאוטו".

לא הועילו כל השכנועים, ורבינו, נחוש בדעתו, המשיך להמתין בתוך הרכב.

(כאיל תערוג, מתוך ומתוק האור על מגילת אסתר)

 

[אחד יחיד]

הגאון ר' זונדל קרויזר זצ"ל סיפר מעשה מופלא שהיה לו עם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. הייתה תקופה שבגלל הוצאות נישואי ילדיו שימש כמלמד בכתה ח' בת"ת תשב"ר. והנה באחד הימים הלך רבנו הגראי"ל להתפלל מנחה בישיבת 'אהל יעקב', ועד שהתקבץ מנין ראה על השולחן את הספר 'אור החמה' עמ"ס בבא מציעא שחיבר הגאון ר' זונדל, והתבונן בארבעה מקומות בספר ונהנה מאוד.

אחרי התפילה שאל רבנו אברך אחד מיהו המחבר של הספר, ואמר לו: "רבי זונדל קרויזר, שנמצא כעת בבני ברק לרגל עבודתו כמלמד בתשב"ר, משום שהוא זקוק לכסף לחתן ילדים".

באותו ערב פנו לרבנו מישיבת לוצרן שבשוייץ שהם מחפשים ר"מ לישיבה, ושאלוהו האם יש לו להציע להם איזה מועמד. התבונן רבנו ואמר: 'הרי לא בכדי התפללתי היום בישיבת אהל יעקב, וראיתי שם את הספר 'אור החמה'. כנראה ההשגחה רצתה שהוא יהיה הראש ישיבה שם'… והציע להם את הגר"ז. ומאחר והם חששו קצת שיהודי ירושלמי כמותו לא יתאים כ"כ לסגנון ישיבתם, טרח רבנו והביא להם עוד כמה וכמה ת"ח שאצלם יוכלו לברר עליו, ואכן נגמר הדבר בכי טוב והוא כיהן שם בישיבה תקופה ממושכת.

לימים שאלו מנהלי הישיבה את רבי זונדל מה הקשר שלו להגראי"ל, ואמר להם שמעולם לא דיבר עמו, ואז סיפרו לו שהוא זה שהציע אותו וכו'. כעבור תקופה פגש הגר"ז את רבנו והודה לו על שהמליץ עליו, ומיד החל רבנו לדבר עמו על אותם ארבעה ענינים שראה בספרו לפני שנים. ותמיד היה הגר"ז זצ"ל מתפעל מהנהגתו של רבנו, איך שהוא מחשב כל פרט והנהגה בחייו מה רצון ההשגחה.

(להתעדן באהבתך, מפי הרה"ג רבי כתריאל כהן שליט"א)