תמוז ב' תמוז - יום פטירת רבי מרדכי זאב איטינגא (1 צופה)

[גרינפלד]

הרב מרדכי זאב (סג"ל) איטינגא (נקרא: אטינגר; ה'תקס"ד – ב' בתמוז ה'תרכ"ג) היה למדן גליציאני, מחבר ספרים פורה ו"נשיא ארץ ישראל" של כולל עסטרייך-גאליציא.

נולד בלבוב לרב יצחק אהרן סג"ל איטינגא שהיה מחסידיו של החוזה מלובלין, ולאסתר בתו של רבי מרדכי זאב אורנשטיין אב"ד לבוב. נישא לרבי יעקב קלמן קלונימוס ליפיס. במשך שנים ארוכות למד עם קרוב משפחתו רבי יוסף שאול נתנזון שהיה בנו של בן-דודו וגם גיסו. מלימודם המשותף הדפיסו את הספר "מפרשי הים" על ספרו של דודם המשותף, רבי משה יהושע העשיל אורנשטיין, "הים התלמוד". ואת החיבור נר מערבי על התלמוד הירושלמי (הכולל את מסורת הש"ס, תורה אור ונר משפט עין מצווה) בדומה למלאכתם של רבי יהושע בועז ורבי ישעיה פיק ברלין בחיבורם הדומה על התלמוד הבבלי. בנוסף, כתב הרמ"ז איטינגא את הערות "גיליון הש"ס" על הירושלמי, בעוד גיסו כותב את "ציון ירושלים". כן הדפיסו בצוותא את הספרים "מאירת עיניים" על הלכות טרפות, ו"מגן גיבורים" על שולחן ערוך אורח חיים. ספר שו"ת שחיברו יחד בשם "שבת אחים" לא נדפס. מלבד ספרים אלו נדפס מכתביו גם שו"ת "מאמר מרדכי".

דרכם של שני הגיסים נפרדה לאחר הבחירות לרבנות לבוב בשנת ה'תרי"ז, בה התמודדו זה מול זה. לאחר הבחירות סירב רמ"ז איטינגא לקבל משרה רבנית במקומות אחרים ונשאר ללמוד בבית המדרש שלו בלבוב. במשך שנים שימש כנשיא כולל עסטרייך-גאליציא, עד פטירתו בב' בתמוז ה'תרכ"ג.​

• מגן גיבורים, וינה תקפ"ז
• מאירת עיניים - הלכות בדיקת הריאה, וילנה תקצ"ט
• מאמר מרדכי, לבוב תרי"ב (ד"צ ירושלים תשכ"ח)

רבי מרדכי זאב איטינגא – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

בספר בית שלמה (מאמר כתר תורה לה) מובא, אשר בתכריך הכתבים שנמצאו מורשה מרבינו בעל שם שלמה זי"ע, היו כמה תשובות מהגאון המובהק המפורסם רבי מרדכי זאב סג"ל איטינגא זצ"ל, נכתבים לרבינו זי"ע, וכותב עליו "הרב המאור הגדול" כשהיה אז אברך בערך ח"י או עשרים שנה. ועל קרבתו של רבינו זי"ע אליו מסופר שם (אות לד):

בערך שנת תר"ט, נתנו עיר סאסוב את עיניהם בהרה"ק רבי יקותיאל שמעלקא מסאסוב זי"ע, שינחיל כסא אביו הגה"ק הרבי ר' משה ליב מסאסוב זי"ע, וינהל את העיר ברבנות. ובד בבד, רצו שחתנו, רבינו בעל שם שלמה זי"ע, ישמש בתור סגן אב"ד ומורה צדק לדון ולהורות. לתכלית זה, נסע רבינו זי"ע לקבל הורמנא והתרת הוראה מגדולי הדור המפורסמים. רבינו זי"ע, שהיה אז כבן י"ז, עמד לנסיון בפני הגאונים שרי התורה, רבי יוסף שאול נטנזאן זצ"ל וגיסו רבי מרדכי זאב סג"ל איטינגא זצ"ל, בעלי "מפרשי הים". לאחר שמצא חן ושכל טוב בעיניהם, אמר הגאון רבי יוסף שאול זצ"ל:

- "לאברך מופלג ותלמיד חכם כזה, ראוי והגון ליתן הורמנא לידו על נייר מוזהב [גאלד-שניט]".

ואכן קיים דבריו, וכתב ונתן בידו התרת הוראה על נייר כזה, כי הוא יורה ידין ידין כאחד הגדולים מבעלי הוראה המפורסמים. גם הגאון רבי מרדכי זאב זצ"ל נתן בידו הורמנא, והיו לאחדים בידו.

כאשר שב לביתו עם תעודות הורמנות אלו, להראות לפני העם יקר סהדותא, היו נמצאים שם איזה אינשי-דלא-מעלי בעלי-ריב, וערערו על הגאונים אלו, ובפרט על הגאון רבי מרדכי זאב זצ"ל, שאוהב ומקרב תלמידי-חכמים בנן-של-קדושים מהחסידים... ולמען השלום, נגמר ביניהם שרבינו זי"ע יביא כתב הורמנא מהגאון המובהק רבי אברהם תאומים זצ"ל אבד"ק זבארוב, בעל מחבר ספר חסד לאברהם, שהיה ידוע ברוב גאונו ושאינו מכת חסידים. רבינו זי"ע נסע לשם, ונתעכב אצלו שתי שבועות, והשיג ממנו התרת הוראה בסמיכה גדולה, על צד היותר נפלא.

לאחר זמן אסתייע מילתא, וחותנו רבי ר' שמעלקא זי"ע איקלע לאתרא של הגאון בעל חסד לאברהם בק"ק זבאריב, והתחיל הגאון בעל חסד לאברהם להפליג בפניו בשבח חתנו האברך, כי מצא מאוד חן בבפניו, ואמר:

- "מעולם לא ראיתי עוד אדם שלם כזה בלתי חסרון כל דהוא. הצצתי בו וראיתי ומצאתיו לאדם שלם בתכלית השלימות והמעלות. אך היות שאי אפשר לאדם בלי חסרון, על-כן יאמר נא כבוד-קדשו-הרמה איזה חסרון נמצא בו"?

השיב הרב ר' שמעלקא ברוב חכמתו:

- "הלא הוא חסיד! וזהו בודאי חסרון גדול אצלו דמר"...

השיבו הגאון:

- "חסרון הלז הכרתי בו תיכף, בעת פתחו דלתי ביתי בראשונה... אבל באמת, מי יתן כל עם ד' - חסידים – כמותו, אזי גם אני בעצמי ובכבודי נהייתי לחסיד, ואבוא בקהל חסידים...

 

[אוהב ספר]

כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע במכתב להגאון בעל שרידי אש זצ"ל (אגרות שפירין מכתב רצב), על אודות גזירת השחיטה במדינת אשכנז:

"תסלחו לי כי לא אוכל, מפני כי לא ארצה, להכריע בזה למעשה, אם כי להלכה היה נראה לכאורה להקל בעת צרה כזאת במדינתכם, והוא פשוט מחמת מוטב שיאכלו בשר תמותות וכו', אך למעשה הנני מתיירא מפני אבותינו ורבותינו הפוסקים הראשונים, ובפרט הרמ"א ז"ל, וקיימא לן גזירה עבידא דבטלה, ופן יבוא מזה פירצה ונבלה, כלומר ספק נבלה לאחרי כן, ויאמרו התירו פרושים את הדבר.

"וביותר שמעתי מפה קדוש אאזמו"ר הגאון הקדוש מפה (בעל שם שלמה), ששמע מפה קדוש הגאון המפורסם מה"ר מרדכי זאב זי"ע בעל מפרשי הים, בעת קיבל ממנו התרת הוראה בהיות אא"ז צעיר לימים, מעשה נורא שהיה בימי זקנו הגה"ק מו"ה מרדכי זאב אבד"ק לבוב אבי הישועות יעקב זי"ע, שהתיר קטניות בפסח עם גאוני דורו אז – שהיה אז שנת רעבון ממש, ונתחרט אז מיד הפסח, ואסרו, שלא יבוא בכיה לדורות.

"וקטניות הוא באמת חשש רחוק, וכמבואר בבית יוסף, ואינהו גם גדולי חכמי הספרדיים מיכלא קא אכלי בפסח, על אחת כמה וכמה באיסור כזה, על כן לא אומר לר איסור ולא היתר"!