איתא בגמ׳ בשבת דף ל”א ע”א: "ת"ר מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו כמה תורות יש לכם אמר לו שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה א"ל שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך גיירני ע"מ שתלמדני תורה שבכתב גער בו והוציאו בנזיפה בא לפני הלל גייריה יומא קמא א"ל א"ב ג"ד למחר אפיך ליה א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי א"ל לאו עלי דידי קא סמכת דעל פה נמי סמוך עלי". וכתב שם רש"י "גייריה - וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד שלא היה כופר בתורה שבעל פה אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו". ולכאורה צ"ב בדבריו שהרי אם אינו מאמין בתושבע"פ מן השמיים הוא מין ואפיקורס. ובאמת שהמהר"ל בחידושיו על אגדות הש"ס כתב שמוכח מזה שהקראים לאו בכלל המינים הם. וצ"ב רב בזה.
