סוכות, שמח"ת ושמ"ע דברים הפוסלים רק ביום א', האם יטול - בכדי לצאת לכה"פ הדרבנן ? (1 צופה)

[התורה]

דברים הפוסלים בד' מינים ביום הראשון, ואין לו אחר, האם יטול ויברך לקיים לכל הפחות את המצווה מדרבנן שיש בשאר הימים, או שביום הראשון אין אלא חיוב דאו', ואין בו את המצוה שיש בשאר הימים.

 

[התורה]

יש בזה אפקעינהו דאורייתא לדרבנן, והיינו האם יש כלל דרבנן ביום א' ?
מפורסם הגרעק"א על יו"ט א' שחל בשב"ק.

 

[נדיב לב]

דברים הפוסלים בד' מינים ביום הראשון, ואין לו אחר, האם יטול ויברך לקיים לכל הפחות את המצווה מדרבנן שיש בשאר הימים, או שביום הראשון אין אלא חיוב דאו', ואין בו את המצוה שיש בשאר הימים.

לחץ כדי לכווץ...

לגבי הנטילה יל"ע כשאינו מוצא אחר אם נוטל. עיין בשו"ע סימן תרמט ס"ו בשעת הדחק שאין נמצא כשר כל הפסולים נוטלין ולא מברכים. וכתב במ"ב שם ס"ק נד אפילו ביום הראשון שלא תשתכח תורת לולב מישראל. ופשטות דברי המ"ב נראה גם בפסולים רק ביום הראשון, בכל זאת נוטלין רק לזכר אבל לא מברכים.


משנה ברורה סימן תרמט
(נד) נוטלין ואין מברכין - נוטלין (סא) אפילו ביום א' כדי שלא תשתכח תורת לולב מישראל ואין מברכין כיון דהוא לזכר בעלמא:

 

[מור וקציעה]

יש בזה אפקעינהו דאורייתא לדרבנן, והיינו האם יש כלל דרבנן ביום א' ?

לחץ כדי לכווץ...

יש אפקעינהו דרבן לדאורייתא אבל הפוך?

 

[התורה]

יש אפקעינהו דרבן לדאורייתא אבל הפוך?

לחץ כדי לכווץ...

אולי כן,
כנידון הגרעק"א שהובא לעיל.

 

[נדיב לב]

החכם צבי בשו"ת סימן ט', כתב באופן שאין לו אתרוג כשר ביום הראשון מותר לברך ביו"ט הראשון על אתרוג חסר משום דלא גרע יום ראשון משאר ימים לעניין זה.

שו"ת חכם צבי סימן ט
ק"ק פרנקפורט דאדרא תנ"א לפ"ק.
אתרוג שניטל עוקצו ילמדנו רבנו אם מברכין עליו ביום ראשון בשעת הדחק שאין אחר בעיר:
תשובה מחלוקת ישנה היא בין הפוסקים והרא"ש מהסוברים שמברכין עליו בשעת הדחק. וכתב לתרץ תמיהת הראב"ד דהאיך יתכן דשלא בשעת הדחק הוא פסול ובשעת הדחק יוצאין בו ומברכין עליו דהכתוב מסרו לחכמים: ובעיני יפלא דלא אמרינן הכי אלא בשני כתובים המכחישין זא"ז כאותה דפרק אין דורשין באיסור מלאכה בחש"מ =בחולו של מועד= דההכרעה מסורה לחכמים אבל כשאין גילוי בפסוק להכשיר את הפסולין מסירה זו מניין ול"ד למ"ש הר"ן ריש לולב הגזול וז"ל אבל הכתוב לא פרט כלום בהדר אלא סתם ואמר שתהא מצוה זו מהודרת ומסרה לחכמים ז"ל דהתם שאני דעכ"פ איכא הדר באותו מקצת שנשאר ממנו אבל להכשיר מה שאינו הדר לגמרי זהו ודאי סותר הכתוב לגמרי: ואפשר לומר דאף הראב"ד החולק דוקא ביבש שהוא פסול כל ז' לדעתו ז"ל אבל באתרוג חסר דכשר בשאר ימים ומברכין עליו כדאמרינן ר' חנינא מטבל בי' ונפיק בי' אף הוא מודה דמברכין עליו אפילו ביום ראשון דנהי דאינו יוצא בו מן התורה מ"מ מדרבנן מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברך עליו בשאר ימים כדי שלא יהא יום ראשון קל משאר ימים והא דחלוק יום ראשון משאר ימים היינו בדאיכא אחריני לברוכי עלייהו אבל בדליכא אחרינא כלל אלא זה החסר דכשר בשאר ימים ודאי דאף ביום ראשון מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברכין על כל המצות דדבריהם וזאת נראית סברת ההג"ה שהביא הרב הגדול רדב"ז בתשובה סי' קי"א שאם לא נתעצל ולא מצא כשר שמברך על הפסול דאמרינן מדרבנן מיהא חיובי מיחייב (והי"א שהביאו הרב המגיד בסוף ה' לולב והר"ן ריש פ' לולב הגזול ודאי דלא ס"ל הך סברא שהרי הם כתבו לסתור דברי האומרים די"ט שני לדידן כי"ט ראשון הטעם שלח שלא יהא חומרו קולו דאם לא מצא כשר בלא מום ישב ולא יטול ואם כדברי הרי אפילו ביום ראשון אם אינו מוצא בלא מום מחויב ליטול ומומו עמו) וקצת היו נראין דברי הראב"ד כדברי שכ' דהיבש הוא כמת וכתותי מיכתת שיעורי' ואיננו משמע דבחסר דליכא למימר הכי דהא מברכין עליה לכ"ע בשאר יומי ה"ה ביומא קמא בשעת הדחק אלא שתחלת דבריו לא משתמעי הכי מדקיהיב טעמא מדקתני פסול משמע דה"ה לחסר דהא ביה נמי תנינא פסול. ועדיין י"ל דלא סמך הראב"ד אמאי דקתני פסול לחוד אלא בצירוף הך סברא דהיבש הוא כמת איברא דלסברא דלעיל אין לשון פסול מכריע דודאי מן התורה פסול הוא אפי' בדיעבד אלא דמדרבנן מיחייב היכא דליכא כשר אף שביום ראשון לא הוצרכנו לתקנת חכמים שהרי מן התורה הוא חייב מ"מ מדאשכחן לרבנן דאמרי אין שעת הדחק ראיה דמשמע להו להפוסקים ז"ל אפי' בברכה מיסתברא דאף ביום ראשון תקון היכא דליכא כשר שיטול הפסול ויברך עליו מטעם מצוה דרבנן ואיך שיהיה אית לן כמה גדולים דס"ל דמברכין על אתרוג חסר אפילו ביום ראשון בעת הדחק. ה"ה הגאונים שהביא ה"ה ר"פ ח' בשמם דיבש ונקטם ראשו וכל הפסולין יוצאין בהם בשעת הדחק אף ביום ראשון דא"ל דוקא בלולב מכשרי וכסברת הרמב"ם דמדהכשירו אפילו נקטם ראשו וכל שאר הפסולין ש"מ דס"ל דלולב היבש דנקט בגמ' לאו דוקא א"כ מה לי לולב או אתרוג וכן נראה דעת הרמב"ן שהכשיר יבש בשעת הדחק לברך עליו ומדלא חילק מסתמא ה"ה לכל שאר המינין דלהרמב"ם לחוד הוא דאשכחן לי' האי סברא לחלק בין לולב לשאר מינים. וכן הוא דעת ראבי"ה דאף אתרוג חסר כשר בשעת הדחק אפי' ביום ראשון כמובא במרדכי ובביאורי מוה"ר אייזק שטיין בשמו וכנראה שראבי"ה מפרש אף דעת רבו רא"מ כן: ואני תמה מהרב בעל משאת בנימין שהביא תחלת דברי המרדכי בשם רא"מ ולמד מכללם דה"ה לאתרוג ולא הביא סוף דבריו שכ"כ בשם ראבי"ה בפירוש וידוע הוא מ"ש הפוסקים דראוי לסמוך על ראבי"ה דבעל הוראה הוא וגם בהגהת אשר"י בשם הא"ז כ"כ בפירוש דאתרוג היבש וכל שאר הפסולין כשרין בשעת הדחק (ומ"ש במרדכי ובביאורים הנזכרים אתרוג הכמוש וחסר כשר ע"כ ט"ס הוא שהרי הכמוש כשר בכל מקום אלא צ"ל הכבוש או היבש) וכן מצאתי בס' ראבי"ה כתב יד שהביא תשובה לאביו רבינו יואל הלוי ז"ל דהיכא דאיכא שעת הדחק שאינו יכול להביא אתרוג כשר הדעת מכריע שהיה יכול לברך על אתרוג שנרקב או שיש בו פסול אחר ואף על פי שאינו הדר משום דסמכינן אר' יהודא בשעת הדחק ותו דאפי' רבנן מודו בשעת הדחק וכו' וכן נראה בעיני וכיוצא בזה שמעתי ע"ש שהאריך נמצא דהרוצה לברך על אתרוג חסר אפי' ביום ראשון היכא שאין אחר בעיר אין מזיחין אותו דיש לו לסמוך על גדולי עמודי ההוראה ה"ה הגאונים שהביא ה"ה והתוס' ורא"מ וראבי"ה וא"ז והרמב"ן ורבינו ישעיה מטראני והרא"ש והטור והרדב"ז ובעל משאת בנימן:
וגם הלבוש הביא דעת הרא"ש בשמו והאומר שהלבוש פסק שלא לברך על אתרוג חסר לא כיון יפה דאדרבא מדטרח והביא דעת הרא"ש בשמו ש"מ דס"ל דהרוצה לסמוך על הרא"ש יש לו אילן גדול להשען עליו. וביותר אנו בני אשכנז שרוב מנהגינו עפ"ד הרא"ש ובודאי ל"ד למאי דקיי"ל דהסברא ראשונה שנשנית סתמא היא עיקרית לגבי הי"א שאחריה וק"ל: ועוד אני אומר דנ"ד עדיפא טובא כיון דאיכא סברת רבנו יעקב בר יקר והסכמת רש"י תלמידו דניטל עוקצו כשר לגמרי כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ולברך עליהם: כלל העולה שמי שבירך על אתרוג שניטל עוקצו ביום ראשון בשעת הדחק שאין אחר בעיר שפיר עביד ואין מזיחין אותו והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי:

אמנם הגאון בעל חלקת יואב בקונטרס קבא דקשייתא (קושיא עה) העיר על דבריו וז"ל:
קשה לי על החכם צבי סימן ט', שדעתו שמותר לברך על אתרוג חסר ביום טוב ראשון אם אין לו אתרוג שלם, משום דלא גרע יום ראשון משאר ימים דמברך על מצות מקדש, דחסר כשר בו. אבל מאד מאד תמוהין דבריו דהרי מבואר בבעל המאור ריש פרק לולב וערבה דביום הראשון ליכא מצות מקדש, וקרא ד"ושמחתם לפני" כו' "שבעת ימים" הפירוש עד תשלום שבעת ימים. וכהאי גוונא כתב הריב״ש בתשובה סימן ת״י בפשט הכתוב "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח, ב), עיי״ש. ודברי הבעל המאור מוכרחין בש״ס שם, דתיקנו ביום ראשון ליטול בביתו. ואם כן, חסר ביום ראשון פסול לגמרי. וכן מבואר בר"ן ריש לולב הגזול בראייתו שהביא שם מבני כרכום עיי״ש, להיפוך מחכם צבי. וגם מסברת המלחמות ריש מגילה נסתרין דברי החכם צבי, עיי״ש בתענית אסתר והבן. באופן דדברי החכם צבי צע"ג.


והגרי"ש נתנזון בשו"ת שואל ומשיב מהדורה חמישאה סימן מז העיר על זקנו החכם צבי וז"ל:
והנה לכאורה קשה לי לפמ"ש אא"ז הח"ץ סי' ט' לחדש דכל הפסולים דכשרים ביום שני בשעת הדחק גם ביום ראשון נוטלין ומברכין דלא יהי' יום שני עדיף מראשון ע"ש לפ"ז יקשה היאך יפרנס דברי הש"ס כאן דמה ראיה מייתי ר"י ממה שהורישו לבניהם דשמא הורישו שיהי' כשרים בשעת הדחק וגם ביום ראשון וכאן ל"ש שום תירוץ דתירוץ הראב"ד ל"ש לשיטת הרמב"ם דגם פסול הדר אינו רק ביום ראשון וא"כ כאן דיבש אינו לכל היותר רק משום הדר וכשר ביום שני וא"כ בשעת הדחק אף ביום ראשון מברכין וגם תירוץ הרמב"ן שהביא הר"ן דדייק לה ממה דנטלו וברכו לא שייך דבאמת בשעת הדחק נוטלין ומברכין אף ביום ראשון והיא קושיא גדולה לפענ"ד. אמנם נרא' דאדרב' משם ראיה להח"ץ די"ל דזה באמת תירוץ חכמים אין שעת הדחק ראיה והיינו דלכך בירכו משום דשעת הדחק הי' וז"ב עכ"ל.

ובספר קרבן נתנאל פרק לולב הגזול (אות ר') מסיק בצ"ע לדינא עיין שם.

 

[נדיב לב]

כמו כן מצאתי שהתייחס לשאלה ברשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק סוכה כט:) וז"ל:
הריטב"א (כט ב) מביא שתי שיטות ראשונים בדין פסולים ביום טוב שני של גליות. ז"ל השיטה הראשונה: וכל שאמרנו שפסולין ביום הראשון בלבד דעת גדולי רבותינו ז"ל שהוא נוהג בזה"ז ב' ימים כו' כיון שאנו עושים יום שני בתקנת חכמים משום מנהג אבותינו שהיו עושים אותו בספק ככל חומרי יום ראשון הרי אנו כאלו אין אנו יודעים בקיבעא דירחא בכל עניניו וכו'.

לשיטה זו - בנגוד לרמב"ם - הדין של מנהג אבותינו מחדש בזה"ז חלות של ספק, וכל דיני הראשון נוהגים בשני - גם החומרות דהלכות לולב; מצות "ולקחתם" נוהגת ביום טוב שני ומחייבת ד' מינים כשרים.

אמנם צ"ע, כי אף על פי שמצות "ולקחתם" אינה מתקיימת בפסולים, למה בדיעבד לא נוטלים פסולים ביום טוב שני מדין "ושמחתם" כתקנת ריב"ז זכר למקדש, שהרי מצות "ושמחתם" חלה בודאי ביום שני, וכדמוכח ממה שאין לוקחים את הלולב בזה"ז ביום שמנ"ע, ושבעת ימי "ושמחתם" מסתיימים ביום הושענא רבה; היום השני נכלל בזה"ז במצות "ושמחתם" מריב"ז באופן ודאי, וא"כ בדיעבד יש ליכול הפסולים ולברך עליהם ביום שני, ולמה לריטב"א אינו כן?

ונ"ל, שכדי לתרץ את הקושיא הזו יש להקדים קושיה אחרת, הלוקח פסולים ביום טוב ראשון לא יצא, וקשה, למה לא קיים בדיעבד ביום הראשון את מצות "ושמחתם" לפי תקנת ריב"ז. התירוץ הוא, דבמקום שיש מצות לולב מדין "ולקחתם" דאורייתא אין תקנת ריב"ז חלה, מצות הנטילה ביום הראשון מהווה מצות "ולקחתם" דאורייתא בלבד.

ונראה, כי כן הוא בנוגע ליו"ט שני לפי דעת רבותיו של הריטב"א. כיון שמצות "ולקחתם" נוהגת בו מטעם מנהג אבותינו בידינו, לא חלה תקנת ריב"ז ליטל לולב מדין "ושמחתם" זכר למקדש, ואף על פי שחובת הלקיחה ביום טוב שני היא משום ספק גרידא, הואיל ויש חובת לקיחה אחרת, תקנת ריב"ז זכר למקדש אינה חלה, ולפיכך סוברים שאין ליטול פסולים כלל ביום טוב שני - אפילו בדיעבד.

 

[הרב מרודוש]

סוכה פרק ד' משנה ד'
מצות לולב כיצד? (יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת), מוליכין את לולביהן להר הבית, והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב האצטבא, והזקנים מניחין את שלהן בלשכה.
וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו.
לכאו' מי שנוטל בביתו מתחייב מחדש כשמגיע למקדש
או שנאמר שרבנן ביטלו או שנימא שביום ראשון אין כלל חיוב במקדש
וממילא לא שייך זכר למקדש
וצ"ע לשון הפסוק ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבע ימים