דברי האדמו"ר מבעלזא - התייחסותנו למדינה, ולמה גם מי שאינו לומד אינו מתגייס? (1 צופה)

[מתחילים מחדש]

בס"ד

לכבוד הרה"ג רבי .... מנהל רוחני דישיבה הק' דחסידי בעלזא

נצטוויתי על ידי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, להשיב על שאלותיך, על פי ראשי פרקים שקבלתי ממר"ש.



אלה תמצית השאלות ששאלת:
א. שאלות הבחורים בנושא התייחסות למדינה חילונית, שאנו גרים בה.
ב. הרי אנחנו נהנים מתמיכת המדינה בישיבות ובכוללים.
ג. שאלת גיוס בני ישיבות לצבא.​

אשיב על ראשון ראשון.

א. בעניין היחס למדינה החילונית בארץ הקודש.

אכן מצויים אנו בתקופה רבת ניגודים ותהפוכות. אין לך דבר מנוגד משלטון יחידי חילוני על עם הקודש בארץ הקודש. לכן צריך להגדיר ברורות את התייחסותנו כאזרחים החיים במדינה הנתונה בידי שלטון חילוני הנלחם בקדשי ישראל בכלילם של מדינה ריבונית דמוקרטית.
מצד זכינו בחסדי השי"ת לשבת בארצנו הק' לאכול מפריה ולשבוע מטובה. למרות כל האויבים מבית ומחוץ המבקשים לבלעינו, אנו חיים וקיימים ועולם התורה והחסידות עולה כפורחת, עלתה ניצה הכשילו אשכולותיה ענבים. כה יתן ה' וכה יוסיף עד ביאת גואל צדק במהרה. אך כל ושכן, כי מציאות זאת היא לצנינים בעיני השלטון החילוני ובניגוד לתחזיות מייסדי המדינה שאמרו: תוך עשרים שנה לא יהיו לובשי ציצית במדינת ישראל. הם עשו הכל כדי לממש את תחזיתם. ושכינה אומרת "ונראה מה יהיו חלומותיו". המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.
בצד הזכות אין לשכוח כי לאחר השואה הנוראה, כאשר רבבות פליטי חרב שגלו מבתיהם, עריהם וארצותם, התגוללו במחנות עקורים, היתה הקמת המדינה לישועה גדולה. מאז היתה ארץ ישראל למקלט לרבבות פליטי שואה, שהתדפקו על שעריה הסגורים של ארץ אבותם.

וכן כותב הגה"ק מבילגורייא זיע"א להרה"צ האדמו"ר מסקווירא זיע"א בשם אחיו כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זיע"א אודות הקמת המדינה: "ביי די האנט איז דאס געווען א גרויסע ישועה. ווי וואלטן די פליטים אהין געקומען. ב"ה אז אידען האבן ווי דעם קאפ צולייגן"...


מאידך, מתחולל בארץ תהליך שממיט אסון על עם ישראל, רח"ל. רובו של העם הולך ומתנתק מחיי החיים. המדינה נשלטת על ידי אנשים שעקרו כל זיק של יהדות מלב מיליוני יהודים, בשיטתיות ובחינוך כפרני. זה התחיל מיד עם קום המדינה, ולפניה וזה נמשך עד היום הזה. החינוך התלוש המנתק ילדי ישראל מן היהדות, מתחיל בבני גדלים, בבתי ספר, באוניברסיטאות, בצבא, ומסתיים בתקשורת ההמונית, בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים ובספרים. הם הפיצו ומפיצים תרבות תועבה בכוונת מכוון לטמא נשמות ישראל ולנתק את העם ממורשת אבות. אין זה מקרה או חולשה, אלא ביצוע תכנית מעברה על הדת, ב"כור היתוך" שתפקידו ליצור "עם חדש".
זהו הרעיון הציוני שביקש להפוך את היהדות מדת ללאום, עם ככל הגויים. הם מנסים להפוך את העם היהודי מנושא דגל האמונה בה' המצפה לגאולה על ידי משיח צדקנו, לעם שכבר "נגאל" ונטל את גורלו בידו, עם המתנכר, ל"ג עקרי האמונה ולחוקי התורה ומצוותיה. הם בקשו לעקור את השם היהודי, את הלבוש הצנוע ואת טהרת הלשון היהודית ולהשחית את הלאום העברי, על יסודות נכרים של ארץ, שפה וגזע.
בסיעתא דשמיא ומתוך מלחמת קיום קשה ומרה, הצליחה היהדות הנאמנה, להחזיק מעמד ב"גלות בין יהודים" ולהגביר חיים לאורייתא. החברה החילונית נחלשה מן היהדות ונותרה תלויה ללא זהות. היא חשה עצמה נטולת תוכן פנימי ורוחני. המוני יהודים, גם קרבנות השואה הרוחנית, מודים כי הציונות לא הצליחה להעניק להם זהות יהודית אחרת. הזהות היהודית נותרה בטהרתה. כשלון הרעיון הציוני הוא הנצחון של היהדות הנאמנה, אותה בקשו הכופרים לעקור.

גם כשאנו מגדירים את מצבינו כב"גלות אצל יהודים", אין בכך סתירה כלשהי, לגודל חשיבות ישיבת ארץ ישראל, אשר שגב הודו לא נפגם, לא בזמן הצלבנים, לא בימי התורכים, לא מתקופת הבריטים וגם לא בשלטון הציונים. כל אלה לא יוכלו להעיב על קדושתם של כל רגב וכל תל עפר בארץ אבותינו. מים רבים ודונים לא יוכלו לכבות אהבת ארץ ישראל וקדושתה.
חובה עלינו להפריד ולהבדיל באופן ברור בין קודש לחול, בין קדושת ארץ ישראל ומצוות ישיבתה למשטר חילוני, בין גודל זכותם של שומרי טהרתה החיים באוירה דארץ ישראל לבין אלה המטמאים את קיומנו, כפי שהוזהרנו בתורתנו הק' "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם". אין בין עשר קדושות שנתקדשה בהן ארץ ישראל, לבין השלטון החילוני. ארץ ישראל כבר נכבשה בידי עמים, מדינות, אימפריות ומושלים ומתחת לשלטונות של אומות תרבות ורחוקות. כשיבא כן דוד ויגאלנו, לא ישאר שריד משלטון הכפירה וכולם ישובו לאמונת אבותם. נצח ישראל לא ישקר.

​